1208_WMKldAk001

), בטוח שבנו היה יכול 62 אביו של אור, מנשה עלאווה ( להגיע הרבה יותר גבוה: "הקריירה של אור היא פספוס. בזמן שהפועל אשקלון הייתה בליגה הלאומית הוא שיחק באופן קבוע תחת אורי מלמיליאן, אבל אז החלו הפצי ־ עות בקרסוליים, היה לו הרבה מזל רע. אור הוא שחקן טוב, ואם היה מקבל את הצ'אנס האמיתי הוא היה מוכיח את עצמו. לדעתי הוא יחזיק את ההגנה של מכבי קרית מלאכי. הוא שחקן מחושב ומנוסה והוא מגיע עם ניסיון וקבלות. גם היום אור שחקן ששווה ליגה לאומית לפחות, אבל הוא לא רוצה לשחק שם בגלל שהוא שומר שבת. הרצונות שלו קודמים לכל". אתה מאוכזב שהוא לא הגיע לרמות שאתה הגעת אליהן? "אני לא מאוכזב. הכל בידי שמיים. זה לא היה תלוי בו. ברוך השם, היום הוא נמצא במקום טוב, הוא איש משפחה, בחור טוב, שומר שבת, ואני מקווה שהוא יעלה את קרית מלאכי ליגה". אתה ממשיך להגיע למשחקים שלו? "כמובן, אני רודף אחריו והולך איתו לכל מקום ולכל משחק. גם אחרי שנים האהבה שלי לכדורגל עוד בעו ־ רקים. לאמן בוגרים אני כבר לא אחזור למרות שעברתי קורס מאמנים בכירים. למדתי במשך שנתיים במכון וינ ־ גייט. הבנתי היום שבקבוצות בוגרים בעלי הבית מנהלים את העניינים ולא המאמנים ולכן עזבתי את האימון". מה אתה חושב על המצב של הפועל אשקלון? "אני חושב שהעניקו לידיים לא טובות את המועדון וחבל. יש להפועל אשקלון המון אוהדים טובים שהקבוצה חשובה להם וכואב לראות אותה במצב הזה". ובנימה אישית, איך אתם מתמודדים במשפה עם האובדן של אשתך דליה? "זה קשה מאוד. החיסרון שלה מורגש בכל יום, בכל שעה ורגע. אנחנו יושבים בסלון ואין לנו אותה וזה עדיין פשוט בלתי נתפס". מנשה עלאווה: "אור עדיין שווה לאומית לפחות"

בליגות האלה, אך כדורגל זה לא לכל החיים". מה אתה חושב על מה שקורה בהפו ־ על אשקלון כיום? "עצוב מאוד. מה אשקלון שונה למשל מקרית שמונה? פה הכלים להצליח הרבה יותר גדולים, יש פה מחלקת נוער עם המון ילדים, אצטדיון טוב, אהבה לכדו ־ רגל בקרב תושבי העיר, אבל משום מה אנחנו רק הולכים לאחור. כששיחקנו בלאומית לא הבנו איך אנחנו לא בליגת העל. עכשיו הקבוצה בליגה ב' וזה פשוט לא נתפס". מה לאחל לך לעתיד? "אני רוצה להצליח בכדורגל, לקבל כמה שפחות גולים ולעלות ליגה, אבל האמת היא שאחרי מה שעברתי, כל מה שאני רוצה זה רק בריאות לי ול ־ משפחה. הצלחה, כסף - הכל שטויות. אני רוצה בריאות, שקט נפשי ולה ־ ביא עוד ילדים בעזרת השם.

בתור נער, על טיולים שנתיים ועוד, אבל יש דברים שלא בשליטתי. אמא שלי אמרה לי שלא תמיד יש לנו שליטה על האירועים בחיינו. היום אני במקום אחר, אני יודע שהכל לטובה ושככה אלו ־ קים רוצה. המוות של אמא שלי נתן לי פרופורציות לחיים. אני מודה לאלוקים שאני מתפרנס ממה שאני אוהב, זה לא מובן מאליו". ומה אבא שלך אומר? "האמת שלאחרונה אבא שלי שאל אותי למה אני לא רוצה להתקדם לליגה הלאומית אחרי שלוש שנים שהליגות האלה קטנות עליי. השבתי לו שאני כבר במקום אחר, יותר נוח לי בליגות האלה. גם כי אני שומר שבת, גם המשכורות די דומות לליגה הלאומית, וגם אני כבר לא בנוי לאימונים יותר אינטנסיביים על 20 עם ילדים בני 31 ולהילחם בגיל מקום בהרכב. אני מעדיף להיות שחקן דומיננטי בקבוצה בכירה בליגה ב'. בנו ־ סף, בליגות האלו תמיד יש מהות, אתה משחק כדי לעלות, יש דרייב לשחק, יש קהל שבטירוף, לא כמו משחקי אמצע טבלה בלאומית המנומנמת. "אני כבר מתכונן ליום שאחרי, לומד הנדסת בניין במכללת ספיר, וזה שאני משחק קרוב לבית, עוזר לי עם זה. יש לי עוד כמה שנים טובות לתת, במיוחד

כאלה מתמודדים מולך אם אין כדור אז יש רגל. כולם יעידו שעל המגרש אבא שלי היה רע, אך מחוץ למגרש בן אדם זהב". כואב לך שלא הצלחת להגיע למקו ־ מות שהוא הגיע אליהם? "כשהייתי צעיר יותר זה כן כאב לי. שיחקתי עם שחקנים בכירים בליגת העל ובליגה הלאומית והרגשתי שאני יכול לשחק ברמות הגבוהות, שאני לא נופל מהם ברמה שלי. אבל מבחינה פיזית, ובגלל כל הפציעות, פשוט לא יכולתי. אני יכול להגיד בפה מלא שנתתי הכל כדי להיות כדורגלן, ויתרתי על בילויים "אבא שלי היה שחקן מאוד קשוח. בכלל, הכדורגל פעם היה כזה. הוא שיחק בדור של אלי אוחנה, אורי מלמיליאן ועודד מכנס. אין מה לעשות, כששחקנים כאלה מתמודדים מולך אם אין כדור אז יש רגל"

קשה, לחימה ונשמה כדי להגיע לרמות הגבוהות. למרות השכונה בה הוא גדל והיעדר התנאים, אבא שלי שם לעצמו מטרה מול העיניים, ויתר על בילויים והגיע לאן שהגיע. לבוא מאשקלון ולה ־ צליח כמו שהוא הצליח זה דבר שכמעט אף אחד לא הצליח לעשות". מה אתה זוכר כילד מהקריירה של אביך? "הייתי בן חמש כשאבא שלי פרש אז לא הספקתי כל כך לראות אותו כשחקן, אולי טיפה בשלהי הקריירה. אני כן זוכר אותו בתור מאמן. תמיד יש רעשי רקע שמלווים אותי כל הזמן, אנשים אומרים לי שאבא היה אחד הגדולים גם אם לא שיחק בקבוצות הבכירות, שהיה לו אופי מיוחד. אבא שלי הקריב המון, הוא תמיד , כששיחק בנוער של 16 מספר איך בגיל הפועל תל אביב והיה צריך להגיע למ ־ שחקים שנערכו בשבתות ביפו, הוא נסע עם אופניים לצומת אשקלון, קשר את האופניים בפרדס וחיכה למוניות שיגיעו מכיוון עזה, בתקופה שבה המעברים היו פתוחים". אתה פחות קשוח ממנו? "אבא שלי היה שחקן מאוד קשוח. בכלל, הכדורגל פעם היה כזה. הוא שיחק בדור של אלי אוחנה, אורי מלמיליאן ועודד מכנס. אין מה לעשות, כששחקנים

אור במדי קרית מלאכי צילום: | מכבי קרית מלאכי

כשהייתי בבוגרים של הפועל אשקלון בליגת העל, מאמן הכושר יוסי קקון אמר לנו השחק ־ נים שהדבר הכי קשה בחיים זה לאבד הורים, היום אני מבין כמה הוא צודק". ¿

ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום ˆ 12.8.2022 39