1609_WMAfuRe001

| אמיר קליין ז"ל צילום: מהאלבום המשפחתי

צילום: מהאלבום המשפחתי | קליין ז"ל עם הבת אמה

תיים כל-כך". איך את מתמודדת עכשיו עם האובדן הקשה הזה? "הקושי האמיתי עוד יבוא, אני ממש בהתחלה, אבל הוא העניק לי משפחה אמיתית ואוהבת. ההורים שלו והאחים שלו פשוט מדהימים. אני גם בהיריון וזה עוד אור מאוד גדול לחיים שלי, שיש בתוכי חיים שהם שלו. גם הילדים שלי נותנים לי כוח והקהילה פה ברמות מנשה הם שבט אמיתי עם חיבוק מדהים". איך תמשיכי לאמן בלעדיו? "פתחנו השבוע את המועדונים מחדש. יש לי צוות של מדריכים, כולם חניכים שלו שהתגייסו מיד כי אם לא נפתח עכ ־ שיו הילדים יירשמו לחוגים אחרים ולא תהיה לי פרנסה. אני מאמינה שזה גם מה שאמיר רצה, אני מרגישה כאילו הוא מכוון את הכול מלמעלה". חשבת על דרכים להנציח אותו ואת העשייה שלו? "אני ממש בתחילת הדרך. אני יודעת שהוא בא להעביר אותנו שיעור ואיזשהו תיקון פסיכולוגי המוני וזה ממש מרגיש ככה. ביום רביעי השבוע קיימנו מעגלי שיח בבתי הספר לג'ודו בעפולה ובפר ־ דס חנה; אנשים חייבים לשמוע איך בן אדם כזה חזק הלך מאיתנו ולפעמים זו התשובה - אסור להיות חזק מדי. הוא כל הזמן דאג רק לי ולילדים ושיהיה טוב ושכולנו נקבל את המענה והוא לא. הוא בעצמו היה מעביר ילדים תהליכים, מעצים ומחזק אותם ולעצמו לא כי הוא שם את עצמו אחרון ברשימה כל הזמן. זה מה שכל כך יפה בו, אבל זה גם החיסרון שלו". יש לך תובנה בעקבות הטרגדיה הזו? "שאסור להיות חזק מדי. צריך לקבל עזרה כשקשה ולשתף. וגם מהצד השני צריך שאנחנו נפתח יותר חמלה לסו ־ בבים אותנו. אנחנו כל כך תקועים בה ־ מולת החיים שלנו ואנחנו לא שמים לב לאחר. לפעמים חיבוק, חיוך או שיחה יכולים מאוד להשפיע ולשנות. הלוואי שנשתפר בזה כולנו".

בספטמבר הלך 3 בבוקר יום שבת ה־ קליין לעולמו בנסיבות טראגיות. "הוא אמר שהוא יוצא לסיבוב וכשהבנתי שזה סיבוב ארוך מדי חיפשנו אותו ומצאנו. היתה לי לפחות הזדמנות לחבק ולנשק אותו ולהריח אותו. באותו בוקר הוא היה בסערת רגשות. עירבתי את המשפחה וההורים שלו ואמא שלו ישבה ודיברה איתו וזה היה נראה שזה עושה לו טוב. אני בטוחה שבאותו רגע זה עשה לו טוב. הוא כל כך אוהב את הילדים ואותי, אנ ־ חנו כל כך משמעותיים אחד לשני, זה כמו חלום חיים שהתגשם לחיות ביחד, זה חלום החיים שלנו". דאג לאחרים ללוויה הגיעו אלפים רבים שבאו לח ־ לוק לו כבוד אחרון. "אי אפשר להסביר בכמה אנשים הוא נגע והיה משמעותי בחיים שלהם. חלק ביקשו סליחה, המון היו צריכים תמיכה בעצמם. זה מנחם שאתה יודע שהחיים שלך היו משמעו ־

ועושים דברים ביחד".

תבו מה הם זוכרים ממנו ומה הוא היה בשבילם", היא ממשיכה לספר, "אחד הילדים כתב: 'אני נזכר באימון הפרטי האחרון שלנו שבטעות קראתי לך 'אבא' ועכשיו אני מבין שזו לא טעות ואני מתגעגע מאוד'. זה מאוד מרגש. הרבה אנשים כתבו עליו בפייסבוק, זה באמת מה שהוא היה, בן אדם טהור ותם. אחת קראה לו 'שומר האש שלנו', הוא דמות כל כך משמעותית שהיוותה דוגמה לחו ־ זק ויציבות ובגלל זה האובדן שלו גם כל כך מטלטל". רחלי מתנחמת מעט בכך שהם זכו לה ־ גשים את חלומותיהם המשותפים יחד. "החלום שלנו היה לפתוח מועדון ג'ודו בדרך שלנו וזה חלום שהגשמנו. רצינו גם לגדל את הילדים בחינוך ביתי שזה חלום שממומש עכשיו. הוא גם היה אדם מאוד חברתי; מאז שהתחילה הקורונה במשך שנתיים וחצי פעם בשבוע באופן קבוע הוא היה עושה מדורה שכונתית עם ספסלים שהוא בנה בפינה יפהפייה מחוץ לבית, כשכולם היו באים, מתאחדים

מצוקה רגשית הימים האחרונים בחייו של אמיר ז"ל היו מלאי תהפוכות. רק שבוע קודם חזרו רחלי ואמיר מנופש משפחתי. "רצי ־ תי שהוא יתאוורר לקראת תחילת שנת הפעילות", מספרת אשתו, "כשחזרנו מהנופש חשבתי שמצב הרוח שלו ממש השתפר, אבל היום אני מבינה שהוא פשוט גייס את עצמו כל כך שכשהוא חזר הוא כבר היה באפיסת כוחות. אמיר עבר הרבה דברים לא פשוטים בחיים; הוא ואחרי פציעה עבר 13 היה לוחם בשייטת להיות מסתערב בעזה. אנחנו לא יודעים באמת ממתי השבר שלו התחיל, זה משהו שהוא סחב איתו הרבה זמן. בזמן האחרון הוא היה מגייס את עצמו כלפי חוץ, אבל בבית ראינו. לא באמת הבנו עד כמה, הוא לא רצה שנדע. בהספד שלי אמרתי לו שאני מבינה ואוהבת ולא שופטת בשום צורה. אני יודעת שהוא ממש סבל".

"בזמן האחרון הוא היה מגייס את עצמו כלפי חוץ, אבל בבית ראינו. בהספד שלי אמרתי לו שאני מבינה ואוהבת ולא שופטת בשום צורה. אני יודעת שהוא ממש סבל"

43

ידיעות העמק ˆ 16.9.2022