2010_WMEilRe001

זילי גרוסמן "אנחנו פה בשביל לעזור לאנשי העוטף" זילי גרוסמן שמנהלת בכל ימות השנה את עמותת "לתת" באילת, התגייסה עם מתנד־ בים רבים לאסוף תרומות וארוחות למפוני עוטף עזה. היא מנהלת את מרכז הסיוע למ־ שפחות, חנות שקניון "עזריאלי מול הים" הקצו לטובת עזרה למשפחות מפוני עוטף עזה. הרבה תרומות מתנקזות למרכז, ולשם מגיעים בני המשפחות כדי לקבל את התרומות שנאספו עבורן. שקל לכל משפחה מעוטף עזה שנמצאת 100 בנוסף, בקניון חילקו גיפט כארד בסך של באילת, על פי רישום מסודר, ובכך הם יכולים לרכוש גרביים ותחתונים, ומקבלים בנוסף אחוזי הנחה. "החנות בקניון התמלאה די מהר, אנחנו כאן מבקשים ומחכים לתרומות 30 מכל עבר, זה משהו מטורף", אמרה השבוע זילי גרוסמן. "המון אנשים תורמים תחתונים וגרביים, וגם פריטים אלמנטריים". בחנות בקניון מגייסים מוצרים רבים, בהם משחות שיניים ומברשות שיניים, תחתונים וגרביים לנשים, גברים וילדים. "מעבר לזה אנחנו מבקשים בגדי ים לילדים, תחתונים, סדינים וכריות", מוסיפה גרוסמן. "יש יולדת שבעלה נהרג לפני שלושה ימים, היא באילת עם שלושה ילדים ואין לה לאן לחזור. צריך להבין שהאנשים מהעוטף באו לאילת ואין להם תקווה, אין להם לאן לחזור. אנחנו פה בשביל לעזור להם". בנוסף, היא מספרת, "'בית רפאל' עובד מדי יום בין שבע בבוקר לחצות בשביל להמשיך לבשל. אנחנו מקבלים אוכל מבתי מלון, וזה לא מספיק, לכן אנחנו ממשיכים לבשל ללא הפסקה כדי להספיק כמה שיותר". איך מתמודדים עם כל הכמויות האלה? איך עוברים את זה? "בנחמדות, בחיוך, ומנסים להמשיך לארגן עוד ועוד תרומות. בגלל המצב הזה אנשים נדיבים יותר ומבינים את המצב. הרבה יותר קל להתמודד עם זה". גלי גמרי ממושב יתד בעוטף, אחותו של חן לבון מהנהלת קניון "עזריאלי מול הים", מפונה בעצמה, הגיעה להתנדב ולסייע. "אם אני נכנסת למחשבות, אני שוקעת. הבן שלי לוחם, הוא נמצא שם ונלחם על הבית, חברים שלי נרצחו או חטופים, ואם אני שו־ קעת במחשבות, אני לא יודעת מה יכול לקרות", היא מספרת. "כרגע אני מחלקת לי את היום בעשייה, עזרה ותפילות. איתי יש את שתי הילדות שלי שהן בוגרות ועוזרות לי. זה המקום הכי טוב, להיות עסוקה בעזרה לאחר, וכרגע אנחנו עסוקים בזה, לעזור לחברים שלנו". עוד הוסיפה גמרי: "אנחנו נעזרים כאן בחסדים של עמותת 'לתת' ושל תושבי אילת. הנתינה של תושבי אילת היא הכי מרגשת שיש. זה הבית שלי, נולדתי וגדלתי פה, ולחזור היום מעוטף עזה ולקבל כזה חיזוק והירתמות מכל תושב כאן, זה מחמם את הלב. הרבה מגיעים לחנות עם כמות ענקית של תרומות. הגעתי עם הכלב שלנו כי לא רציתי לגרום צער נוסף לבנות המשפחה, ומלון 'יו מג'יק פאלאס' שבו אנחנו מתארחים, הסכים להכניס אותנו עם כלב, שזה לא מובן מאליו. אנחנו מקבלים חיזוק מכל עבר, ואני גאה להגיד שאני בת יתד וגאה בתושבי העיר אילת".

ליטל שמואלי. משדה התעופה צילומים | לשטח פרטיים לתת כשאתה אוהב

ליטל שמואלי: "לא קל לילדים בכלל, אבל תושבי קיבוץ אילות ערכו פיקניק בקיבוץ יחד עם ממפוני 250 העוטף, הוצאנו משחקים והיה כיף" קהילתי וארוחה משותפת

ליטל שמואלי "אין לנו מדינה אבל יש לנו עם"

עמדת הסיוע בקניון "עזריאלי מול הים" צילומים באדיבות קניון "מול הים" |

ליטל שמואלי, מנהלת התיירות בערבה הדרומית, גויסה כאחראית לוגיסטיקה במועצה האזורית חבל אילות ועוסקת סביב השעון בגיוס תרומות ושינוע. "יש פה אלפים ואף יותר שמגיעים לאזור אילת והערבה", היא אומרת. "לנו אין יכולת קליטה בערבה כמו שיש באילת, אבל פתחנו הכל לרשות תושבי העוטף בבתים פנויים ואצל משפחות. במקביל, אנחנו אוספים מזון, מוצרי טואלטיקה, מוצרי היגיינה ומנסים לארגן אוכל חם", היא מספרת. ההיענות לדבריה מדהימה. "משאיות שלמות של ציוד מגיעות, וזה ממש מרגש. כשפותחים את הארגזים נחשפים לכך שאנשים הכינו עוגיות, הוסיפו פתקים אישיים עם חיזוקים. כל פנייה שהיתה לי עד היום נענתה, גם על ידי תושבי אילת". 300 למשל, היא מספרת, "איתמר יצחק־הלוי שלח אלינו ביום הראשון למלחמה ארוחות ערב לתושבי העוטף בתמנע ובבאר אורה, וזה לא מובן מאליו. עסקים מנות. 200 אילתים כמו 'ברויטמן', 'עומר'ס', ואחרים. גם 'כפות תמרים' תרמו אנשים משקיעים עם דלק שלהם, מהזמן שלהם, ועם ישראל במיטבו, אין לנו מדינה, אבל יש לנו עם". המלחמה בכלל תפסה את ליטל שמואלי בדרך לטיול באתונה עם חברות. "הייתי בבוקר שבת עם חברות לפני הצ'ק אין, אבל כשהגענו לנתב"ג, היתה אזעקה והח־ לטנו באותו רגע שאנחנו לא נוסעות והמטוס יצא בלעדינו. הגעתי בשלב ראשון להורים שלי ביפו והחדשות הרעות רק החלו לזרום, הבנתי שאנחנו בתוך סרט רע ותוך כמה שעות הגעתי הביתה לקיבוץ אילות", היא מתארת את שעברה. "ביום הראשון נדבקתי לטלוויזיה, נכנסתי להיסטריה, ואמרתי לעצמי או שאני קמה ומתאפסת על עצמי או שאני נכנסת לדיכאון עמוק". שמואלי מודה כי האירוח יחד עם ניהול חיי משפחה במקביל לא פשוטים. "זה קשוח", היא אומרת, "לא קל לילדים בכלל, אבל תושבי קיבוץ אילות ערכו פיק־ ש � ממפוני העוטף, הוצאנו מ 250 ניק קהילתי וארוחה משותפת בקיבוץ יחד עם חקים והיה כיף".

"'בית רפאל' זילי גרוסמן: עובד מדי יום בין שבע בבוקר לחצות בשביל להמשיך לבשל. אנחנו מקבלים אוכל מבתי מלון וזה לא מספיק, לכן אנחנו ממשיכים לבשל ללא הפסקה כדי להספיק כמה שיותר"

שקיות של בגדים וציוד היגיינה

צילום: יוסי דוס־סנטוס | זילי גרוסמן. מנסים לגייס תרומות בחיוך

16

20.10.2023 ˆ ידיעות אילת