27.10.23

לקוראי "ידיעות אחרונות" ˆ ש"ח 5.70 המחיר ˆ יום שישי, י"ב בחשוון תשפ"ד 27.10.23 ˆ באר שבע ויישובי הסביבה

‰ הפצוע שמתחנן שיצילו את חייו היולדת שנפגעה בבטן ואיבדה את והרופא שפגש בפעם ‰ התינוקת אנשי ‰ האחרונה את חברו שנהרג רפואה ב"סורוקה" כותבים על הרגעים 20 , עודד בר–מאיר ‰ והמראות הקשים

פרופ' אייל שיינר: אני כבר יודע עד כמה עמוק האסון, אבל מצליח להתרגש מהצוותים המסורים בבית החולים"

ד"ר שחר נגב: "חייל שמטופל מתעורר ומזהה אותי. מבקש שאציל אותו, ואני מבטיחה לו שהוא לא בסכנת חיים"

ד"ר אסף אקר: "כולנו התבגרנו בכמה שנים בשבועיים

ד"ר ג'ולי וינשטיין: "הפעם זה בלתי אפשרי. התחושות, המראות, הריחות והפנים ילוו אותי

ד"ר אוסמה אל עמור: "משהו מת בתוכי מאותה השבת. היא חרוטה

סיון עיאש: "אני מסתכלת בעיני האנשים ולא מאמינה שיצאו מהתופת הזו לפני כמה שעות"

האחרונים. ייקח עוד זמן עד שנוכל באמת להבין מה בדיוק היה ומה עוד צפוי להיות"

בתוכי, הייתי צריך לתפקד כמוסלמי קר רוח"

בעתיד, אך לא ישברו אותי"

הנס של איה איה מידן משחזרת את רגעי האימה, ומודה לחברים מרהט 13 , שהצילו את חייה // יעקב לוי

החיים חזקים מהכל בזמן שגלית נחמיאס טיפלה ביולדות פלסטיניות ב"סורוקה", בנה, סמ"ר איתי נחמיאס ז"ל, נהרג בקרב מול המחבלים // עודד בר–מאיר, 12

המלחמה על הפרנסה בעלי עסקים מהנגב שנאלצו לסגור חוששים מקריסה ומקווים שהמדינה 8 , לא תשכח אותם // יעקב לוי

אדמה בוכיה עובדים שנמלטו מהתופת וחקלאים שמסתובבים בשדות ענף החקלאות ‰ חמושים בנשק בנגב התמוטט ואין מי שיציל 24 , אותו // עודד בר–מאיר

34 // ההתמודדות הקשה של השחקנים רמזי ספורי ושגיב יחזקאל עם השנאה הגדולה לישראל בטורקיה עתיד מעורפל

! יחד זה את נעבור

2

27.10.2023 ˆ ידיעות הנגב

3

ידיעות הנגב ˆ 27.10.2023

4

27.10.2023 ˆ ידיעות הנגב

5

ידיעות הנגב ˆ 27.10.2023

מדינה במלחמה להעלות חיוך

שולי ויקטור עם מטופלים ב"סורוקה" צילומים | פרטיים

בכי, חיבוק וצחוק הליצן הרפואי שולי ויקטור מקיבוץ ניר עוז שפונה מביתו משתתף בהלוויות חברים ובמקביל מנסה להעלות חיוך על פני הפצועים

אחד מיישובי העוטף שהאמא שלה נורתה למוות בממ"ד והאבא נורה ונפצע קשה ברגלו, שהרו־ פאים נאלצו לקטוע אותה, עשיתי לה קסמים והצחקתי אותה. פגשתי בבית החולים גם אישה לחייה, שרצחו את בעלה. 70 מבוגרת בשנות ה־ עשיתי לה ולבת שלה שליוותה אותה מופע סטנד־אפ קצר והן צחקו. האישה ביקשה לרומם את נפשה. זו תרומתי הצנועה להעלאת המורל". כיצד אתה, מבחינה אישית, מרגיש גם כליצן רפואי בימים האלה? "אני בכלל מתפלא שאנשים צוחקים במצב הזה ומחייכים למרות השואה שהם עברו. זה בלתי נתפס מה שקרה כאן. מה שקרה הוא בגדר של רולטה רוסית. בבית אחד שחטו אנשים ועל בית אחר המחבלים דילגו. אישית, הבטן שלי מתה־ פכת. גם אני מקבל עזרה נפשית ועובר תהליך של 'אשמת הניצול'. אני החייל של ההומור".

כיצד באמת מצליחים להעלות חיוך על פניהם של אלה שעברו את האסון הזה? "הכל יחסי בחיים. זה לא קל. בין חיבוק לחיבוק אני מספר בדיחה כזו או אחרת על מנת להקל על התחושות הקשות והכואבות. במצבים כאלה נוהגים ברגישות יתר. זה לא קל להצחיק את מי שאיבד זה מקרוב את מרבית בני משפחתו צריך להצטייד בהרבה אינטיליגנציה רגשית בעניין הזה". שולי ויקטור, שפונה לאילת יחד עם תושבי קיבוצו ששרדו את התופת, ניצל בנס מהטבח שביצעו המחבלים בקיבוץ ניר עוז. באותה שבת שחורה הוא שהה עם משפחתו בתל־אביב. "הבית שלי נהרס לגמרי", הוא מספר, "בדירה סמוכה אליי נרצח זוג מבוגרים ששרפו אותם בתוך הבית והבת שלהם ושני ילדיה הקטנים נחטפו לעזה. מבחינתי, זה דורש הרבה כוח נפשי". לא פשוט כלל ועיקר? , תושבת 16 "ברור. ב'סורוקה' פגשתי נערה בת

"ביבי, שמעתי אותך במו אוזניי אומר ש'אנחנו ידענו מי זה החמאס, עכשיו העו־ לם יודע'. אם ידעת, למה חיכית? שאני אצא לעזה חמוש באף אדום ואחסל אותם בבדיחות קרש?". כך שיתף השבוע שולי ויקטור, חבר קיבוץ ניר עוז שבעוטף עזה, המוכר כליצן רפואי. אחוז מתושבי קיבוצו נרצחו, נחטפו או 30 כ־ מוגדרים עד היום כנעדרים. בימים האחרונים הספיק שולי ויקטור להשתתף בלא מעט הל־ וויות של חברי קיבוצו, וגם בימים טרופים אלה הוא משתדל, או לפחות מנסה, להעלות חיוך על פניהם של מבוגרים וילדים כאחד. "תמיד אני עובד מול אנשים עם מצוקות", הוא מציין, "אבל הפעם זה הרבה יותר קשה, כי אתה עובד, למשל, עם ילדים שאיבדו רבים מבני משפחתם. זה גם יותר קשה, מבחינתי האישית, כי אני מכיר את מי שנרצח בקיבוץ שלי או שהוא נחטף או שהוא נעדר".

27.10.2023

עודד בר־מאיר

בשער: צוותי רפואה צילומים: דוברות "סורוקה" חקלאים צילום פרטי

באר שבע והנגב

הדר סספורטס עריכה: לוי בייזרמן / עורך ספורט: ענר חיים / סגן עורכת: נחמה רחמים / עורכת: "מרכז גרפי" ידיעות תקשורת עיצוב: אורית קוסטנטינו / עורכת גרפית ראשית: דפנה בראון, הילה מדינה רכזות: אוסנת גרשוני / מנהלת עיתון: תמי לוי / רכזת מערכת: דפוס ידיעות אחרונות בע"מ הדפסה: שלום חכמון / מנהל הפקה ותפעול: ידיעות תקשורת בע"מ מו"ל: / ליאת שרון מנכ"לית: / גיא בן יהושע עורך ראשי: colhanegev@yedtik.co.il ˆ 08־6232553 : באר־שבע, טל 75 הפלמח ˆ " "ידיעות הנגב 08-6271058 : , פקס מחלקת פרסום 08-6232757 : פקס מערכת

אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, לצלם, לתרגם, © לאחסן במאגרי מידע, לשדר בדרך כלשהי (בכתב, בדפוס או במדיה אחרת) - ובכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר - חלק כלשהו של העיתון (לרבות טקסט, איורים, צילומים, תמונות, מפות, גרפיקה), הן בגירסה טקסטואלית והן בדפים מעוצבים, לרבות באמצעות הקלטה והקלדה, ללא אישור מפורש בכתב מהמוציאה לאור, ידיעות תקשורת בע"מ

עסקים צילום: הרצל יוסף איה מידן והמצילים מרהט צילום פרטי

6

27.10.2023 ˆ ידיעות הנגב

ישראל זה הבית! מחזקים את תושבי ישראל, כוחות הביטחון וצה"ל.

7

ידיעות הנגב ˆ 27.10.2023

ז עקת העסקים

מדינה במלחמה הישרדות

"חרבות ברזל", עסקים מאז פרצה מלחמת רבים בבאר־שבע, בפרט, ובאזור הנגב, בכלל, מושבתים, הן בגלל פקודות פיקוד העורף והן בגלל מצב הרוח הלאומי. כי למי יש רצון לאכול במסעדה או לקנות בגדים כשבחוץ מתחוללת מלחמה? בעלי העסקים שעסקיהם הושבתו לפני פחות מארבע שנים במשבר הקורונה ולפני כשנתיים וחצי במבצע "שומר החו־ מות", וזה בלי להזכיר את סבבי הלחימה שהיו בין לבין, מת־ מודדים בימים אלה עם חוסר ודאות לגבי עתידם. שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', אומנם הודיע בשבוע שעבר י � מ 4.5 על מתווה פיצויים לעסקים בכל הארץ בהיקף של ליארד שקלים, אבל נכון לעכשיו, בעלי העסקים אינם יוד־ עים מתי הם יקבלו את הפיצוי ומה יהיה גובהו. בינתיים, רבים מהם נרתמים למאמץ המלחמתי, תורמים, מסייעים, ועושים כמיטב יכולתם כדי לצלוח תקופה קשה זו. למודי סבבי לחימה ומשברים, בעלי עסקים ביישובי הנגב מתמודדים עם חוסר ודאות כלכלית מאז פרצה מלחמת הרחובות ‰ "חרבות ברזל" ריקים, הקונים לא מגיעים והחשש מסגירת העסק ‰ מקנן אצל חלק מהם בזמן שהם מחפשים כתובת למצוקותיהם, הם נרתמים למאמץ הלאומי: מתנדבים ושולחים ציוד לחיילים בחזית ומקווים לקבל מתישהו ‰ פיצוי מהמדינה כדי שיוכלו לצלוח את התקופה הקשה הזאת יעקב לוי // צילום: הרצל יוסף

"לא פשוט כלכלית"

אנחנו עובדים מחודש יוני. היינו בקצב מאוד טוב, הבר נתפס כמקום מאוד יוקרתי, אנשים בילו אצלנו, היו לנו רשימות המתנה מאוד ארוכות לאנשים שרצו לבוא למסעדה, ונעצרנו. זה לא פשוט כלכלית ולא פשוט גם מנטלית כי עבדנו על הפרויקט הזה שנתיים, ועד שסוף סוף ראינו שזה קורם עור וגידים, פתאום הוא נסגר. אבל אין מה לעשות, המדינה חשובה יותר "אנחנו מצפים ממדינת ישראל להיערכות נכונה של פיצויים ולא כמו בתקופת הקורונה. אבל כרגע אנחנו חושבים שיותר חשובה הלחימה. לגבי הפיצוי אנחנו סומכים על המדינה". יש חששות שהמסעדה לא תשרוד? "יש חששות לגבי היום שאחרי. איך המדינה תיראה אחרי המלחמה. איך מתמודדים עם כל האסון הזה. אבל אנחנו לא נסגור, אנחנו חזקים ומאוחדים, ויהיה בסדר". מהכל, אנחנו חזקים בעורף". אתם מצפים לסיוע מהמדינה?

מסעדת "נוקה לאונג' בר" במתחם "יס פלאנט" הת־ גייסה למאמץ הלאומי ונרתמה לסייע לחיילים המו־ צבים בעוטף עזה. עם פרוץ המלחמה הפכה המסעדה למרכז למשלוחים באמצעות מתנדבים. ,) 29 "אנחנו מושבתים לגמרי", מציין אסף בן דוד ( שותף ומנהל יחסי הציבור של המסעדה, ומספר על ההתגייסות לטובת לובשי המדים. "ברגע שהב־ נו שהסיטואציה הזאת הולכת להיות מלחמה יותר ארוכה, וברגע שהבנו שייקח לנו המון זמן לפתוח את העסק, החלטנו להפוך את כל המקום למרכז לוגיס־ מנות בכל יום בסיוע 700 טי לחיילים. אנחנו מכינים מתנדבים ומוציאים במרוכז לצה"ל, והכל בתרומה מלאה. אמרנו זה מה שנעשה למען המדינה ולמען החיילים". בימים אלה למסעדה אין הכנסות, וככל שהימים נוק־ פים נראה שהמצב הכלכלי רק הולך ומחריף. "משבר לא פשוט", אומר בן דוד, "אנחנו רק פתחנו את המ־ מיליון שקל במקום, סך הכל 3.5 סעדה, השקענו כ־

"יש חששות לגבי היום שאחרי. איך המדינה אסף בן דוד: תיראה אחרי המלחמה. איך מתמודדים עם כל האסון הזה, אבל אנחנו לא נסגור, אנחנו חזקים ומאוחדים, ויהיה בסדר"

אסף בן דוד. "המדינה חשובה יותר מהכל"

8

27.10.2023 ˆ ידיעות הנגב

מחפשים פתרון ראוי

משרד האוצר הקצה בשלב מיליארד 4.5– זה תקציב של כ שקל למתן פיצויים לעסקים שנפגעו מהמלחמה תוכנית הסיוע של משרד האוצר למתן פי־ צויים לעסקים שנפגעו מהמלחמה כוללת מיליארד שקל לחודש 4.5־ תקציב של כ אוקטובר. למרות הודעת האוצר, רבים מב־ עלי העסקים אינם יודעים מה גובה הפיצוי שהם אמורים לקבל, והם ניזונים מידיעות המתפרסמות באמצעי התקשורת. בשבוע שעבר נערך בעיריית באר־שבע דיון מקצועי באשר למצב העסקים בעיר והצורך ביצירת מנגנוני פיצוי וסיוע למ־ גזר העסקי. ראש העירייה, רוביק דנילוביץ', שוחח עם שר הפנים, משה ארבל, עם מנכ"ל משרד הפנים, ועם בכירי משרד האוצר, ופירט את הצעדים הדרושים בשלב זה. "בעת חירום, בימים של חוסר ודאות בי־ טחונית, נדרשת הוודאות הכלכלית לכל אותם תושבים שנפגעו לצד בעלי העס־ קים שעברו לפעילות עסקית מצומצמת, במיוחד לאלה שפעילותם נעצרה לחלו־ טין", אמר דנילוביץ', והוסיף, "מהתייחסות הגורמים במשרד הפנים והאוצר, נראה כי סוגיית מצבם של העסקים והצעדים הד־ רושים מצויים בסדר עדיפות גבוה. בימים הקרובים יגובש מתווה שייתן את המענה למגזר העסקי, ואני מלווה באופן אישי את המהלך עד למציאת פתרון ראוי".

בבר בן מויאל. עצוב וכואב

"אפס הכנסות ואפס קליינטורה"

ששת הימים היה מיתון מאוד גבוה לפני המלח־ מה, אחרי המלחמה זה פרץ במרחבים מאוד עצו־ מים, לכן אי אפשר לדעת, צריך לחכות ולראות. המסעדות מתבססות על שני דברים: תיירות ותושבים מקומיים. תיירות הם אלה שמגיעים מהמרכז והצפון. היום כל הארץ פגועה, מהעוטף ועד גבול לבנון, אי אפשר לעשות עסקים בתקו־ פה הזאת, אין תיירים ואין כלום". איך אתה מעביר את הזמן כשהמסעדה סגורה? "אתאר לך בצורה ציורית: מטפס על הקירות. מסתובב, הולך למסעדה, חוזר הביתה, מאוד קשה לי מבחינה פסיכולוגית. כשאתה רואה את המראות בטלוויזיה, פשוט בא לך להתפוצץ. אני מאוד עצוב ומאוד כואב, אנחנו בהלם מאוד רצי־ ני".

כמו עסקים רבים בבאר־שבע, גם מסעדת "יקו־ טה" בעיר העתיקה סגורה בימים אלה. בבר בן י � ), השף והבעלים של המסעדה הוות 64 מויאל ) קה, ממשיך את מסורת הוריו ומציע בימים כתי־ קונם מגוון מטעמים מהמטבח המרוקאי, אבל בימים אלה הוא מוצא עצמו חסר מעש. "אפס קליינטורה ואפס הכנסות", הוא אומר בעצב, ובאותה נשימה קורא למדינה לסייע לב־ עלי העסקים בדחיפות, "חייבים לעזור, ואם לא, אוי ואבוי לנו". אחרי הקורונה וסבבי הלחימה הקודמים שהיו, אתה חושש שהמלחמה עלולה להביא לסגירת העסק שלך? "מבחינה טכנית הכל אפשרי, אבל בוא נראה מה יהיה בהמשך. לפי סיפורים של ההורים, במלחמת

"היום כל הארץ פגועה, מהעוטף ועד גבול לבנון, אי אפשר בבר בן מויאל: לעשות עסקים בתקופה הזאת, אין תיירים ואין כלום"

"צריך להביא משכורת הביתה"

עדיאל כהן. ממשיך להגיע למשרד

בכמה משתנים. "קודם כל תלוי כמה זמן תימשך הל־ חימה. אם אנחנו מדברים על שלושה חודשי לחימה, ודאי שיש חשש ממשבר. אנשים צריכים להביא מש־ כורת הביתה, יש להם משפחות. אנחנו גם לא יכולים לעבוד במתכונת אחרת, ויש ציפייה לפיצויים מהמ־ דינה לתקופה הזאת". נכון לעכשיו עתיד הענף לוט בערפל. "כל יום אנח־ נו מקבלים הודעה ממשרד הרישוי שאין טסטים ואין אפשרות ללמד, גם לא מעדכנים אותנו שבוע לפני", אומר כהן. כדי להעסיק את עצמו כהן ממשיך להגיע למשרדו מדי יום, שולח הודעות לתלמידים שלומדים תיאוריה, בודק אם כולם בסדר, מנסה לעזור דרך אתר האינטרנט שלו, ושומר על קשר רציף. מה לדעתך יקרה בימים או בשבועות הקרובים? "בעוד שבוע נחזור לשגרה חלקית, נלמד לחיות עם ירי הטילים. לדעתי, המלחמה בעזה לא הולכת להיגמר בקרוב, לא בחודשים הקרובים, ולכן נעבוד תחת טילים בשגרה שהיא הזויה. שדרות וכל עוטף עזה חיים כך שנים, זו שגרה שכל המדינה תצטרך לאמץ".

לא מכבר עבר סניף בית הספר לנהיגה ותיאוריה למשכנו החדש במגדלי הרכבת. הפתיחה VR Drive 8 הרשמית של הסניף החדש הייתה אמורה להיות ב־ באוקטובר, אולם המלחמה שפרצה יום קודם לכן שי־ בשה את התוכניות. למעשה, בימים אלה כל ענף לימודי הנהיגה והתיאוריה מושבת ויש חוסר ודאות מתי הוא ישוב לפעילות. "כל הענף מושבת, אין טסטים, אין מבחני תיאוריה, אז את מי נלמד? וגם ענף לימודי הנהיגה. כל המורים יושבים בבית כי אסור להם ללמד בגלל שאין לנו מרחב מוגן, וכפי שאתה יודע, לא ניתן לעצור באמצע הכביש. יש לנו אחריות לתלמידים שלנו, וזו בעיה", אומר הבע־ .) 42 , עדיאל כהן ( VR Drive לים של אתם מצפים שהמדינה תעניק לכם סיוע? "בנוגע לעסקים אי אפשר לדעת. במבצע הקודם היו פיצויים לעסקים, אבל יש בעיה, במיוחד בענף הנהיגה. מקווה שיהיה בסדר, אבל כרגע משרד הרישוי סגור, משרד התחבורה לא מאשר לנו לעשות שיעורים עם תלמידים בחוץ. הענף כרגע מושבת". כהן מציין כי היקף הפגיעה בענף לימודי הנהיגה תלוי

"כל המורים יושבים בבית כי אסור להם ללמד בגלל עדיאל כהן: שאין לנו מרחב מוגן, וכפי שאתה יודע, לא ניתן לעצור באמצע הכביש. יש לנו אחריות לתלמידים שלנו, וזו בעיה"

9

ידיעות הנגב ˆ 27.10.2023

ז עקת העסקים

צ'רלי ואדיר בניסטי. אין הכנסות

דור בשני. "אנחנו אופטימיים"

"אנחנו מנסים לשרוד"

"הפגיעה הכלכלית קשה מאוד"

בימים הראשונים של הלחימה מסעדת "לב העיר" בש־ כונה ט' בבאר־שבע הייתה סגורה. לא היה איש ברחו־ בות, ומצב הרוח היה ירוד. אחרי כמה ימים של הלם מעוצמת המהלומה של חמאס, אט אט החלו עסקים לפתוח, וגם מסעדת "לב העיר", מסעדת פלאפל וש־ ווארמה, פתחה את שעריה לקהל. "בשלושת הימים הראשונים של הלחימה היינו סגו־ ), המפעיל את העסק 27 רים", מספר הבעלים דור בשני ( זה שנה וחצי, ומוסיף, "אבל ברוך השם עכשיו העסק עובד לא רע". בימים אלה בשני מחלק את זמנו בין מכירת מנות פלאפל ושווארמה להכנת משלוחים לחיילים בחזית. "מאז תחילת המלחמה אנחנו מוצאים משלוחים כת־ רומה לחיילים", הוא מספר. "זה המעט שאנחנו יכולים לעשות בשביל החיילים שלנו". אף שהעסק לא עובד כמו בימי שגרה, בשני מנסה לשדר אופטימיות מסוימת. "אין מה לעשות, אנחנו מנסים לשרוד. העסק לא פועל אותו הדבר כמו שהיה לפני הלחימה, אבל מסתדרים. אני מאמין שיהיה בסדר". איך להערכתך יראו הימים והשבועות הקרובים? "קצת מפחיד. ברור שדואגים לעתיד שלנו ולמשפחה שלנו. אני תושב אופקים, יש לחץ בבית אחרי כל מה שקרה, עברנו תקופה לא קלה, דבר שאף פעם לא היה באופקים, אבל בעזרת השם יהיה טוב. ניתן לצה"ל לע־ שות את העבודה שלו. אנחנו אופטימיים. עם ישראל מאוחד ואנחנו ננצח". "אין מה לעשות, אנחנו דור בשני: מנסים לשרוד. העסק לא פועל אותו הדבר כמו שהיה לפני הלחימה, אבל מסתדרים. אני מאמין שיהיה בסדר"

באזרחים וחיילים, וכל זאת בהתנד־ בות וללא תמורה. "עד עתה דאגנו מפונים, חיפשנו להם 100 ליותר מ־ דירות שמוצעות להשכרה באזור שלנו, כאשר לא מעט בעלי נכסים הסכימו לשכן מפונים ללא עלות וללא תמורה", מספר אדיר בהתרג־ שות. האב צ'רלי מוסיף: "כוחנו באחדו־ תנו, החלטנו לתרום כמה שאפשר למען המדינה בימים אלה ולמען צה"ל וכוחות הביטחון, אנחנו גם דואגים שתהיה תכולה לדירות, רהיטים ודברים כאלה, ואנשים תו־ רמים מכל הלב". ענף הנדל"ן נעצר, וכך גם הפעי־ לות והעיסקאות שירדו באופן חד, וזה השפיע על בעלי משרדי תיווך שנותרו כמעט ללא פעילות וללא הכנסה, כשמנגד, ההוצאות הקבועות מכבידות ומפירות את האיזון התק־ ציבי. "כמו שיצאנו ממשברים בעבר, אני מאמין שנצא מזה. אותנו מעניין ביטחון המדינה והאחדות בעם, ובעז־ רת השם נצא מחוזקים", אומר צ'רלי, ובנו אדיר מסכים לכל מילה.

שום דבר לא הכין את צ'רלי בניס־ ), בעלי משרד 34 ) ובנו אדיר ( 65 טי ( "תיווך אדיר" בעיר העתיקה בבאר־ שבע, למצב של עצירת הפעילות ולאובדן הכנסה. העתיד לוט בערפל ולא ברור כמה זמן תימשך הלחימה. "נפגענו כלכלית", אומר צ'רלי שמאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" ענף הנדל"ן נכנס לקיפאון. "המצב לא קל, מעולם לא היינו במצב כזה, אויבינו הפתיעו אותנו, אבל בעזרת השם נתגבר ונגבור עליהם באחדות שלנו", אומר צ'רלי. אתם מצפים לפיצוי מהמדינה? "מאז המלחמה אין פעילות, יש לנו הוצאות כמו ארנונה, פרסום וכל ההוצאות הנלוות. מה שיקבעו לכו־ לם נכון גם לנו, אנחנו לא מחפשים מעבר לזה. לנו חשוב יותר התרומה לחברה בימים אלה", אומר אדיר, נשוי ואב לילד. ואכן, מאז פרוץ המלחמה בעקבות מתקפת הטרור על יישובי העוטף, האב ובנו הפכו את המשרד לחמ"ל לטובת המפונים והמתפנים מהעוטף, דואגים להם למציאת מגורים, מדובר

100 ־ "עד עתה דאגנו ליותר מ צ'רלי ואדיר בניסטי: מפונים, חיפשנו להם דירות שמוצעות להשכרה באזור שלנו, כאשר לא מעט בעלי נכסים הסכימו לשכן מפונים ללא עלות וללא תמורה"

27.10.2023 ˆ ידיעות הנגב 10

במדים חייל לכל עלות ללא ארטיק ! בדרום מסניפינו אחד לכל שיגיע עצמכם על שמרו

11 ידיעות הנגב ˆ 27.10.2023

שנים משמשת גלית נחמיאס ממושב ישע אחות ומיילדת, אבל הרגע בו הבינה שבנה, סמ"ר איתי נחמיאס ז"ל, 27 נפל בקרב מול המחבלים, ריסק אותה לרסיסים • ברגע בו פרצה המלחמה היא טיפלה ביולדת פלסטינית משכם ועוד אחת מבית לחם • "אנחנו נמשיך ליילד ולהביא חיים", היא אומרת מלאת תקווה "איתי שלי אהב את החיים וזו הצוואה שהשאיר לי"

שבמושב ישע. "הייתי בטוחה", היא שיתפה, "שזו עוד התחלה של סבב לחימה, ולכן כדאי למהר ולחזור הביתה. נכנסתי לרכב שלי והתש חלתי לנסוע לכיוון היציאה מבאר־שבע.

עודד בר־מאיר

לפני כחודש ימים חיתנה משפש חת נחמיאס ממושב ישע את בנה הבכור עם בחירת ליבו. "זו היתה

גלית נחמיאס: "בשעה 10:05 הרגשתי אגרוף חזק בבטן וכאילו מישהו מסובב בתוכה סכין שגרמה לנשמה לצאת מתוכי, קפצתי בבהלה צורחת לשמיים" גלית נחמיאס: "אין לנו את הפריבילגיה לשקוע במרה שחורה. לזכר הנופלים ולמען החיים, אנחנו חייבים להמשיך"

חברות מהעבודה ניסו לשכנע אותי להישאר במקום ממוגן, שנים גרה 15 אבל אני שכבר בעוטף אמרתי שזה בסדר ואני רוצה למהר ולהיות עם המשפחה. קצת לפני היציאה מהעיר, בעלי התקשר והתש חנן שאשאר בבאר־שבע. לא הבנתי למה. הרי זו לא הפעם הראשונה שאני נוהגת תחת התקפת טילים. אבל המילים שאמר לי 'גלית, זה משהו אחר, יורים פה ברחוב' הקפיאו אותי ונשארתי בבאר־שבע. בדיעבד הוא הציל את חיי, כי

חתונה עליזה, שמחה ומאושרת", סיפרה השבוע ל"ידיעות הנגב" האם, גלית נחש מיאס, "מי היה מאמין, ששבוע לאחר מכן נתבשר על נפילתו של בננו איתי, האח הצש עיר יותר, ונהפוך למשפחה שכולה". ש � ) ז"ל היה הבן ה 20 סמ"ר איתי נחמיאס ) לישי במשפחה בת ארבעה ילדים. עד גיל שש הוא גדל ביישוב שני־ליבנה בדרום הר חברון, ולאחר מכן עברה המשפחה לקיבוץ רעים שבמועצה האזורית אשכול ובהמשך השנים עברה המשפחה למושב ישע, אף הוא באשכול. את לימודיו היסודיים עשה איתי בבית הספר האזורי "ניצני אשכול" ואת ליש מודיו התיכוניים בבית הספר התיכון האזורי "נופי הבשור" במגמה מדעית. "איתי", סיפרה אמו, "היה ילד מיוחד במיש נו, ילד חכם בצורה מפחידה. הוא היה בשלן ובעל ידי זהב. הוא גם היה ספורטאי שאהב להתעסק בהיאבקות וברכיבת שטח. מגיל צעיר הוא רכב על טוסטוסים ואופנועים. בשנים האחרונות הוא התמקד ברכבי שטח. אין שביל במועצה שהוא לא הכיר. לקש ראת גיוסו לצה"ל הוא עבר גיבוש לטייס, אך בסופו של דבר הוא חתם סירוב והעדיף להיות לוחם ביחידה הרב מימדית". אמא שכולה א � שנים משמשת גלית נחמיאס כ 27 זה חות, מתוכן עשר שנים כאחות אונקולוגית שנים כמיילדת בחדר הלידה במרכז 17 ו־ הרפואי "סורוקה". באותה שבת שחורה קיבלה גלית נחמיאס תואר נוסף. "התואר שאף אמא לא רוצה", היא אומרת, "התואר שכל אמא פוחדת ממנו ועושה כל מה שביכולתה להתחמק ממנו, אבל אליי הוא הגיע, ואני מאותה שבת איומה גם אמא שכולה". כאשר החלה מתקפת הטרור, שיתפה נחש מיאס, תושבת מושב ישע שבחבל אשכול, נשואה ואם לארבעה ילדים, בפוסט מרגש שפרסמה בפייסבוק לאחר שקמה מהשבעה על נפילת בנה, סמ"ר איתי נחמיאס, שהיה מ � בנופלו, היא היתה בסיומה של מש 20 בן רת לילה בחדר הלידה ב"סורוקה". "משמרת רגילה, די עמוסה", היא שיתפה, "אבל עם כמה רגעים של הפוגות ואפשש רות לתת מענה הולם ליולדות שלי. באותו הלילה טיפלתי ביולדת פלסטינית משכם ועוד אחת מבית לחם. זה לא חדש עבורי, כי ל'סורוקה' מגיעות מדי פעם יולדות פלסש טינאיות שנמצאות בדרום כדי ללדת. אבל באותו הלילה שתיהן היו לבד ועם הערבית העילגת שלי הצלחנו לתקשר מצוין. אני זוש כרת שחשבתי לעצמי - 'וואלה, אנחנו הנש שים עוד נשנה את העולם, נעשה אותו טוב יותר'. כמה תמימות, שבכלל לא מתאימה לי בדרך כלל, אבל באמת הרגשתי שיכול

מדינה במלחמה אובדן וכאב

הביתה לא הייתי מגיעה בחיים".

נלחם במחבלים ההמשך כבר ניבא לה רעות. "התחלתי ליצור קשר עם חברות שגרות בכל רחבי העוטף והתחלתי להבין מעט ממה שקורה. התחושה שלי היתה נוראית, המשפחה שלי בסכנת חיים ממשית, תחת מתקפת טרור, והבן שלי, החייל הגיבור שלי, נלחם בחוץ, נלחם על הגנת המושב, הבית שלו". בעודה ספונה לבדה בירה קטנה ללא ממ"ד בבאר־שבע היא משתגעת מדאגה. "בשעה ", היא נזכרת, "הרגשתי אגרוף חזק 10:05 בבטן וכאילו מישהו מסובב בתוכה סכין שגש רמה לנשמה לצאת מתוכי, קפצתי בבהלה צורחת לשמיים. אני לא יודעת אם זו השעה שאיתי שלי נפל, אבל אני כן יודעת שהרחם שלי הרגישה שמשהו מתוכה אבד. אבד לעד". בשעות הצהריים של אותה שבת, תחושתה של גלית הפכה לבשורה קשה, כאשר אחד הרבש"צים ביישובי האזור בישר לבעלה, אביו של איתי, כי חברי כיתות הכוננות של המושבים ישע ומבטחים נהרגו. בדיעבד התבש רר שבין הנופלים היה גם סמ"ר איתי נחמיאס שנלחם כתף אל כתף עם חברי כיתות הכוננות מול חוליות המחבלים שחדרו לאזור. גלית נחמיאס אוצרת בתוכה תעצומות נפש. "אנחנו נמשיך ליילד ולהביא חיים", היא מציינת, "בתקווה שזה יהיה לחיים טוש בים ובטוחים יותר. הדם של הילדים ובני המשפחה שלנו לא נשפך לחינם. לא ינצחו אותנו. איתי שלי אהב את החיים וזו הצוואה שהשאיר לי". מהיכן את שואבת את תעצומות הנפש האלה, כשהכל עוד טרי? "מה נעשה? נשקע במרה שחורה? כזה היה איתי. אם הוא היה מקבל מכה, הוא היה מיד קם וממשיך הלאה. אין לנו את הפריבילגיה לשקוע במרה שחורה. לזכר הנופלים ולמען החיים, אנחנו חייבים להמשיך. זאת ועוד, האחים של איתי חזרו עוד במהלך ה'שבעה' לשירות מילואים באוגדת עזה".

צילום פרטי | " סמ"ר איתי נחמיאס ז"ל. "היה בעל ידי זהב

"יורים פה" "איתי היה אמור לצאת לקורס מתשאש 8־ לים במסגרת היחידה שלו ביום ראשון, ה באוקטובר", מספרת האם השכולה, "והוא הגיע הביתה לחופשה עם כל הציוד שלו. בבוקר אותה שבת נקראה כיתת הכוננות של המושב לצאת כדי להגן על היישוב. איתי, שהיה מצויד בנשק, לא חשב פעמיים ויצא החוצה כדי לסייע לחברי כיתת הכוש ננות. הוא יצא מהבית מבלי לדעת מה קורה באזור. רק היו ידיעות על חדירת מחבלים ליישובי האזור, אבל המצב לא היה ברור באותן שעות". באותן שעות, בעוד הלחימה מתנהלת באזור עוטף עזה, כבר החלה גלית נחמיאס לעשות את דרכה מבאר־שבע לעבר ביתה

להיות אחרת ועוד יהיה טוב". קצת לפני סוף המשמרת פילחה אזעקה את השקט וגלית נחמיאס מצאה את עצמה עם תינוק של אחת מהיולדות הפלסטינאיות שיילדה, לבד במסדרון בדרך למחלקת התינוקות, מסדרון לא ממוגן ועם חלונות. "לרגע לא חשבתי לעזוב אותו ולרוץ למש קום ממוגן", היא מספרת, "חשבתי רק על לאיזה עולם הוא הגיע. אני לא גיבורה, ממש לא. אני רק מיילדת, שמה שמתבקש ממנה זה לעזור להביא חיים, ולא משנה מאיזה רחם". נחמיאס מסרה אז את התינוק לאחת האחיות במחלקת תינוקות והתפנתה לחשוב על ביתה הפרטי שבמושב ישע שבמועצה ק"מ מגדר 4.8 האזורית אשכול, מרחק של המערכת עם רצועת עזה.

סמ"ר איתי נחמיאס ז"ל (שני מימין) עם המשפחה. "הוא יצא מהבית מבלי לדעת מה קורה"

27.10.2023 ˆ ידיעות הנגב 12

המצילים מרהט. רצו יחד עם איה לכביש הראשי

איה מידן עם ווסים (משמאל) ומחמוד (מימין). "מעריכה אותם"

"האחים מרהט הצילו את חיי" סיפורה הלא ייאמן של איה מידן, תושבת קיבוץ בארי, שניצלה מהטבח הנוראי בקיבוץ בזכות שלושה אחים מרהט שהזהירו אותה מהמחבלים ‰ "אם הם לא היו יוצאים באותה שנייה מהקיבוץ היו מחסלים אותי"

ש בן זוגה עומרי. אורך כ השעות הארוכות משפחת א ר קרנאווי הייתה בקשר עם בני משפחתה ש מידן והרגיעו אותם. מאוחר יותר נודע מידן שגיסתה ואחיינה נהרגו במתקפת הטרור הרצחנית, ושאחיה ואחייניתה הפצועים מובה ים בית החו ים. בני משפחת א קרנאווי מבקרים את בני משר פחתה ש מידן בבית החו ים, מציעים את עזרתם, שומרים ע קשר, ודורשים בש ומם. סרט אימה הישאם אקרנאווי משחזר השבוע את רגעי האימה ומספר, "התח נו וץ ש ור שתנו וראינו את איה שהיא חברת הקיבוץ. היא הייתה ע האופניים ש ה בדרכה קיר בוץ. רצנו כיוונה והזהרנו אותה שיש מחר ב ים בפנים ושירו בכמה אנשים מהקיבוץ. רצנו אני ואיה ביחד, ניסינו עצור כמה רכבים ו הזהיר אותם א היכנס קיבוץ ושהם יע ו אותנו איתם כב, א הצ חנו עצור שום רכב וברחנו שטח". א קרנאווי ממשיך תאר את מראות הזר וועה, "כ הדרך ראינו הרבה גופות, דם, רכבים שרופים והרבה דברים שאי אפשר תאר בחיים, כאי ו זה סוף העו ם. עד היום אני מרגיש שהייתי בסרט אימה אמיתי". "אני משתתף באב הכבד ש כ חבריי מהקיבוץ", הוא אומר בעצב, "ומקווה השר בתם ש החטופים בש ום ושנדע רק ימים שקטים וש ום בהקדם האפשרי". "הם הצי ו את החיים ש י", מציינת מידן בהתרגשות. "כבר התח תי שמוע כ מיני שמועות שהבדואים היו ביחד עם המחב ים ושהם עזרו הם. א הייתי מסוג ת שמוע את זה, אמרתי איך אפשר בוא ו הגיד דבר כזה, הם הצי ו אותי. אם הם א היו יוצאים באותה שנייה מהקיבוץ, היו מחס ים אותי". עוד אומרת מידן, "תמיד הערכתי את הבר דואים, אני א עושה הבחנה בין יהודי ער רבי. כ החיים היה י קשר עם בדואים, גם שעבדו אצ נו וגם ש מדו איתי במכ ה, ומעו ם א ראיתי אותם כאנשים שיכו ים פגוע בנו. גם בחינוך בבית י דים - תמיד אמרתי הם שיש אנשים שיכו ים היות רעים, אב יש הרבה מאוד אנשים טובים. מעו ם א ראיתי בבדואים אנשים שיכו ים פגוע בנו. הם אנשים טובים, הם הצי ו את החיים ש י".

יעקב לוי

ר � באוקטובר התא 7 בבוקר ש ל ), מורה חינוך 39 גנה איה מידן ( מיוחד, נשואה ואם ש ושה י ר

דים, תושבת קיבוץ בארי, יום שבת שגרתי ש רכיבה ע אופניים. היא קבעה עם חבר תושב שדרות היפגש בנתיבות כדי צאת כיבה ביחד. אום,

בח ומות הכי שחורים ש ה א תיארה עצר מה שתיק ע מתקפת טרור רצחנית מאין כמותה. באותו בוקר מידן יצאה ע אופניה מביר תה, ואום, כשהייתה מטר 200 במרחק ש כ־ מהקיבוץ, התחי ירי טי ים ב תי פוסק.

מדינה במלחמה סיפור הצלה

מידן התקשרה חבר שקבעה איתו והודיר עה ו, "אנחנו א ממשיכים את הרכיבה הזאת, אנחנו מסתובבים הביתה, יש כאן משהו חריג". מידן ירדה מהאופניים ושכבה בתעה בצד הדרך עם הידיים ע הראש וכשהייתה הפוגה בירי הטי ים הצ יחה וץ מיגור נית הקרובה. בש ב זה מידן מתקשרת א בן זוגה, והוא אומר ה, "קורה משהו גדו , את צריכה חזור הביתה". דמויות בשחור בדרך קיבוץ מידן הבחינה בשוש דמויות בושות בשחור שיוצאות מהקיבוץ. "אני א מבינה מה הם רצים החוצה, מה הם צועקים, א הבנתי מה קורה. הת בטתי אם ברוח עם האופניים כי זו הייתה סיר טואציה מוזרה כזאת", היא משחזרת. ואו ם, אז מידן מזהה שמדובר בש ושה אחים מרהט שעובדים בחדר האוכ ש הקיבוץ, הישאם, ווסים ומחמוד א קרנאווי. "הם אומרים י שיש מחב ים בתוך הקיבוץ, שהם ירו ברבש"ץ, שהם יורים בי דים, יורים בכו ם, ושפשוט צריך ברוח", מספרת מידן וממשיכה, "בש ב זה אני זורקת את האופר ניים, ואנחנו מתחי ים וץ כיוון הצומת בכביש הראשי, מתרחקים מהקיבוץ".

צילומים פרטיים | איה מידן והישאם אלקרנאווי. הסתתר איתה

שמונה שעות בשיחים ש ושת האחים סיפרו מידן שהמחב ים קחו הם את הרכב ואת מכשירי הט פון ושחררו אותם כי הם ערבים. מכאן וה אה ובמשך שעות רבות שנראו כמו נצח, הסר תתרו מידן והישאם אקרנאווי בשיחים הסבוכים, כשברקע ירי טיים, אזעקות ופיצוצים ב תי פוסקים. "מתוך הודעות מקבוצת הוואטסאפ ש הקיבוץ הבנתי את כ מה שמתרחש שם והתפ תי ש א ייכנסו א ינו הביתה ושהר משפחה ש י תצא בש ום", מספרת מידן. "כ המחשבות בעו ם עברו י בראש באותו הרגע, אב ניסיתי הרגיע את עצמי ו א היכנס חץ". א קרנאווי הצ יח ש וח באמצעות מכר שיר הט פון ש מידן הודעה בני משפחר תו ברהט והפציר בהם התקשר משטרה

ו בוא אסוף אותם. כעבור כשמונה שעות אנשי רהט סופסוף הצ יחו הגיע א השר ניים ו ח ץ אותם מהתופת. "בש ב זה כבר היו הרבה כוחות צבא שסר רקו את האזור והם צעקו כב ש נו עצור כי ראו אנשים בע י חזות ערבית ברכב", מספרת מידן. "החיי ים ניגשו א ינו בחשש וביקשו תעודת זהות. כשהם ראו אותי, הם חשבו שאני חטופה. החיי ים הבינו שבאמת אין כאן סכנה והם אנשים שבאו עזור, וציר רפו א ינו אוטו עוד שני חבר'ה שהוציאו אותם מהשיחים ושחררו אותנו". המח צים הסיעו אותם תחנת המשטר רה באופקים ומשם אוטובוס הובי אותם באר־שבע. אנשי רהט נסעו אחרי האוטור בוס באר־שבע ובתחנה המרכזית אספו את מידן. הם עצרו ברהט, דאגו קנות ה אוכ ושתייה, ומרהט הם נסעו בקשתה ש מידן קריית־גת, שם המתין ה אביו

ידיעות הנגב ˆ 27.10.2023 13

מני ואיילת גודארד הספיקו לשלוח את ההזמנות לקראת ערב השירה בציבור של "פרלמנט העמק" שהיה אמור להתקיים ביום שישי בקיבוץ בארי, אבל הם נרצחו בטבח הנוראי ‰ האירוע לאוקטובר שנה שעברה ‰ עודד שהם: "לזכרם נמשיך את הרוח האנושית" 7־ הקודם התקיים ב "פרלמנט העמק" כבר לא יתקיים בבארי

מדינה במלחמה

צילומים פרטיים

המנגינה שנעצרה

איילת גודארד ז"ל

מני גודארד ז"ל

עודד בר־מאיר

החיילים הבודדים'. ברגע מסוים פנה ניסן חברי לצביקה וביקש לתת לי כמה דקות של הובלה, ואכן הבקשה התקבלה ועברתי לקיר דמת הבמה. הדקות הללו הביאו לכך שעד היום אני מלווה ומוביל את מפגשי 'פרלמנט העמק'. המפגש הזה גם הביא אותי להיכרות עם זוג האנשים מעוררי ההשראה, אוהבי אדם וארץ, מני ואיילת, מלח הארץ. איילת אשת חינוך ומני שידו בכל. אי אפשר שלא להיקשר ולהתחבר אליהם. כך היינו מתאר מים את ערבי השירה בציבור בקיבוץ בארי, כשאני דואג לתוכן האומנותי המוסיקלי ומני דואג לכל החלק הלוגיסטי, ואיזו קבלת פנים הוא היה מארגן, עם שולחנות מלאים כל טוב, אוכל משובח ושתייה כיד המלך. הקשר ביננו הביא לכך, שהיתה לי הזכות במושב 60 לחגוג לאיילת את יום הולדתה ה־ כוכב מיכאל עם משפחה וחברים רבים, והכל על טהרת שירי ארץ ישראל". עודד שהם מוסיף ומציין כי "השבוע תכננו לקיים שוב את האירוע עם 'פרלמנט העמק' בבארי, אבל זה לא יקרה. הרוצחים המתועבים של החמאס, חלאות המין האנושי, רצחו את מני ואיילת יחד עם עוד רבים, תושבי העור טף. הם פגעו, הרסו ושרפו בתים בקיבוצים וביישובי העוטף. אבל אנחנו ננצח, נמשיך במסורת שהנחילו לנו איילת ומני, וכשיגיע הזמן נחזיר את ערבי השירה. לזכרם, לזכר כל הנרצחים, נמשיך את הרוח האנושית ואת תפארת ישראל. עם ישראל חי". אירוע השירה בציבור של "פרלמנט העמק", חבורת האקורדיוניסטים והחצוצרנים מעמק יזרעאל, היה מתקיים מדי שנה בקיבוץ בארי בסימן הזדהות עם תושבי עוטף עזה

"בואו לשיר ולשמוח, לחזק ולהת־ כך ציינו בהזמנה ששיגרו לי חזק". לפני כחודש ימים מני ואיילת גור

צילום: הרצל יוסף

דארד, חברי קיבוץ בארי, לקראת ערב השיר רה בציבור של "פרלמנט העמק" שהיה אמור להתקיים הערב, יום שישי, בקיבוץ בארי. אותו אירוע, שהתקיים כבר שנים בבארי ביוזמתם של איילת ומני גודארד, כבר לא יתקיים. הטבח שהתרחש בקיבוץ ביומה הראשון של המלחמה, גבה מחיר דמים כבד, ר � מתושבי הקיבוץ נ 100 כאשר למעלה מר צחו על ידי מחבלי החמאס שפלשו לקיבוץ והפכו אותו לגיא הריגה. בין הנרצחים היו גם איילת ומני גודארד זיכרונם לברכה. במקום לבוא, לשיר ולשמוח, לחזק ולהר תחזק, הגיעו רבים ללוות את איילת ומני בדרכם האחרונה. במקום לשיר בגרון ניחר את שירי ארץ ישראל היפה והטובה, היתה זו שירת ארץ ישראל העצובה והכואבת שהושרה בגרון חנוק. אותו תאריך אירוע השירה בציבור של "פרלמנט העמק", חבורת האקורדיוניסטים והחצוצר רנים מעמק יזרעאל, היה מתקיים מדי שנה בקיבוץ בארי בסימן הזדהות עם תושבי עוטף עזה, וסחף רבים מיישובי האזור, כל זאת בניצוחם של איילת ומני. בצירוף זמנים מצמרר, האירוע הקודם של "פרלמנט העמק" בקיבוץ בארי התר .7.10.22 קיים ביום שישי אשתקד, בתאריך בדיוק שנה לפני האסון הגדול שנפל על בארי ועל יישובי העוטף, ובעקבותיו פרצה המלחמה הנוכחית. מי היה מאמין, שבדיוק שנה אחרי יהפכו קיבוץ בארי ויישובי העוטף הנוספים לשר דות קטל המוני. ) הגיע לקיבוץ בארי כילד 73 מני גודארד ( ) הוא הכיר 63 חוץ. את רעייתו איילת ( בהיותו במסגרת שנת חופש מציל בימית.

עודד שהם

עודד שהם: "השבוע

תכננו לקיים שוב את האירוע עם 'פרלמנט

7.10.22־ ההזמנה לאירוע ב

צילום פרטי | מתוך "פרלמנט העמק" בבארי בשנה שעברה

לאחר פינוי ימית בעקבות הסכמי השלום עם מצרים הגיעו מני ואיילת לקיבוץ בארי, בו הם היו חברים עד יומם האחרון. "מני ואיילת היו מאוד פעילים בקיבוץ", סיפר גל כהן, חבר הקיבוץ, "מני היה פעיל ביותר בתחום הספורט והבריכה. הוא גם ריכז בשעתו את ענף המזון בקיבוץ ומילא לא מעט תפקידים. הוא יזם המון פרויקטים, בהם גם 'פרלמנט העמק'. איילת היתה אשת חינוך, ריכזה את בית הספר בקיבוץ, ניהלה את תחום משאבי אנוש והיתה מעורבת בוועדות שונות בקיבוץ. היא גם ריכזה את פינת החי של הקיבוץ. נזכור את מני ואיילת כמי שפעלו רבות בקיבוץ". אווירה מדהימה עודד שהם, מנהל מתחם המוזיאונים ומנהל הקתדרה העירונית באר־שבע, מוביל בשנים האחרונות את מפגשי "פרלמנט העמק". שנים", סיפר השבוע עודד שהם 12 "לפני כ־ ל"ידיעות הנגב", "ניסן חברי ביקש שאצטר רף אליו עם האקורדיון לערב שירה בקיבוץ בארי. 'ערב כזה עוד לא ראיתי', כך הוא אמר

לי, 'אתה חייב לראות ולחוות אותו'. הגעתי לאולם המופעים של בארי וכבר בחוץ היו מאות אנשי ארץ ישראל שהגיעו מכל קצר וות הארץ. יכולת להרגיש כבר את האנרגיות והאווירה המדהימה שבאו לידי ביטוי בערב עצמו. ערב השירה בציבור בקיבוץ בארי מארח את כל חברי 'פרלמנט העמק' המגיעים מקיבוצי עמק יזרעאל עם תזמורת גדולה של אקורדיוניסטים, נשפנים, נגני גיטרה ומנדור לינה, זמרות וזמרים, וכולם מנגנים ושרים את שירי ארץ ישראל. הזמר העברי בתפארתו. המקום על הבמה הכיל את שורת התזמורת האדירה ואת מובילי השירה ואני התיישבתי לי עם האקורדיון בשורה האחרונה, אבל השיר רה, האווירה והתרוממות הרוח היתה חוויה מדהימה וכל כך נהניתי לנגן איתם". אוהבי אדם וארץ שהם מספר כי על הפקת הערב היו אחראים בני הזוג איילת ומני גודארד זכרם לברכה מקיבוץ בארי. "האיש שייסד והוביל את כל התופעה הזו שנקראת 'פרלמנט העמק' היה צביקה לוי ז"ל, שהיה ידוע כ'אבא של

העמק' בבארי, אבל זה

לא יקרה. הרוצחים המתועבים של החמאס, חלאות המין האנושי, רצחו את מני ואיילת יחד עם עוד רבים, תושבי העוטף"

27.10.2023 ˆ ידיעות הנגב 14

"אנשים קיבלו החלטה תוך רגע לעשות קעקוע" בימים הראשונים של המלחמה הציע גולן דגמי, באר־שבעי לשעבר המתגורר במושב גילת, לקעקע אנשים על רקע אירועי המתקפה הרצחנית בעוטף עזה בתמורה לכך שיקנו סיגריות לחיילים ‰ הוא קיבל פניות רבות, בהתחלה מצעירים, ובהמשך ‰ "הודעתי שכרגע אני לא עושה קעקועים בכסף", הוא מספר על הבקשות של אנשים 50־ גם ממבוגרים שחצו את גיל ה להתקעקע, "מה שקרה בעוטף עזה נגע בכולם"

ענר חיים

מדינה במלחמה קעקועי זיכרון

7.10 המתקפה הרצחנית בבוקר ה־ על יישובי עוטף עזה גרמה לאנ־ שים רבים להגיב בצורות שונות.

ישנם אנשים שמסתגרים בתוך עצמם מאז אותו יום, וישנם אחרים שלא מפסיקים לשוחח על כך. כל אחד וההתמודדות שלו. אחת התופעות שתפסו תאוצה מאז אותו יום הוא אנשים רבים שמבקשים להתקעקע על רקע האירועים המזוויעים. מקעקעים רבים הציעו לאנשים להגיע להתקעקע, חלקם בחינם וחלקם בתשלום, ואכן ברש־ תות צצו קעקועים של מסיבת ה"נובה" או קעקועים של דיוקנים של אנשים שנרצחו בצורה אכזרית באותו היום. פניות רבות ה � ) הוא אחד המקעקעים ש 39 גולן דגמי ) ציע לאנשים להגיע להתקעקע אצלו. הוא תושב מושב גילת, באר־שבעי לשעבר, שבימי הלחימה בדיוק מצא את עצמו בין מעבר דירות. דגמי הוא מנהל אחזקה בפנימייה ךיל־ דים ונוער בסיכון בבאר־שבע. הקעקועים זה משהו שהוא עושה בעיקר לאחר שעות העבודה. "כשהתחילה המלחמה הייתי באמ־ צע מעבר דירה וכל הציוד של הקעקועים היה ארוז בקרטונים. ראיתי שהמון אנשים צמאים לקעקוע של מגן דוד ומפת ארץ ישראל, ודברים שקשורים ליום הנורא הזה", הוא מספר ל"ידיעות הנגב" איך נולד הרעיון להציע לאנשים להתקעקע. "היו הרבה יוזמות ברשת. מי שרוצה להתקעקע, מי שרוצה להנציח, מי שרוצה לשלם, ומי שלא. אני אמרתי שאפתח את הציוד והצע־ תי שמי שיתקעקע אצלי יקנה בתמורה סי־ גריות לחיילים. אני מתנדב בתחנות ריענון לחיילים, וראיתי שבסוף מה שחסר להם זה אוכל וסיגריות. פרסמתי את ההצעה שלי וקיבלתי הרבה תגובות, הרוב טובות וחלקן פחות. ביקשתי מאנשים לא להיכנס לקטע של הדת מבחינת ההלכה ומה שהיא אומרת על קעקועים. היה מי שטען שדווקא עכשיו אסור לעשות קעקועים, אבל ביקשתי לא להיכנס למקומות האלה". באחד הפוסטים הראשונים שפרסם דגמי נוצר שיח סביב הנושא ההלכתי, ודגמי נאלץ לסגור את הפוסט לתגובות, ובהמשך למחוק אותו. "פרסמתי פוסט חדש בדף הפרטי שלי וזה ממש תפס", הוא מספר. "הגיעו אליי אנשים לבית וקעקעתי אותם בתנאי שדה. אחרי זה עשיתי עוד יום של קעקועים בבאר־שבע. האמת שאני לא מצליח למצוא זמן להמשיך, הלוואי שיכולתי. אני מקבל המון פניות נו־ ספות של אנשים שרוצים להתקעקע ומעו־ ניינים לשלם, אבל הודעתי שכרגע אני לא עושה קעקועים בכסף".

צילומים באדיבות גולן דגמי | " גולן דגמי. "עושים מה שאפשר

אחרים אולי לשכנע אותם לחכות עם קע־ קועים שנחשבים ל'קשים', כאלה שמופיעים בהם שמות או קעקועים גדולים שמכסים את כל היד. אולי עוד שנה תתעורר אצל אנשים כאלה פוסט־טראומה. אני העדפתי לעשות דברים שהם באמת קטנים. דגל ישראל. מגן דוד. המפה של הארץ, עם ידיים בתוכה, עם משפטים שאנשים ביקשו". בשורה התחתונה יש משהו שהניע אותך לעשות את כל זה. "אני יצאתי על אי התאמה מהצבא, ובי־ מים כאלה אני מצטער שלא עשיתי שירות משמעותי. התמונות מהעוטף נוגעות בי במקום שאני רוצה להתגייס ולתרום. את־ מול ישבתי על המנגל בצומת גילת ובמשך כמה שעות רק הכנתי המבורגרים לחיילים. אתה רוצה להרגיש שאתה כן עושה משהו. כמו שאמרתי, בסוף זה נגע בכולם. אני רוצה לעשות לעצמי גם קעקוע, אבל אני מתכנן וחושב שיהיה לי זמן לתרום דם, ואי אפשר לתרום דם אחרי שעשית קעקוע". ההתגייסות של האוכלוסייה מרגשת מאוד. "בתוך העבודה שלי של האחזקה אני מבין בעבודות עץ. הייתי בתחנות ריענון השבוע וראיתי מילואימניקים יושבים על דשא. אמנם סידרו להם דשא סינתטי, אבל עדיין אפשר יותר. הרמתי קצת טלפונים, פרס־ 15 מתי שני פוסטים ודאגתי שיתרמו להם פינות זולה. יביאו את העץ אליי ואני אחבר הכל על הזמן שלי כדי שהם יוכלו לשבת על ספסל ולא על הרצפה. עושים מה שאפשר כדי לעזור, אין לנו הרבה ברירות".

"אני יצאתי על אי התאמה מהצבא, ובימים כאלה אני מצטער שלא עשיתי שירות משמעותי. התמונות מהעוטף נוגעות בי במקום שאני רוצה להתגייס ולתרום. אתמול ישבתי על המנגל בצומת גילת ובמשך כמה שעות רק הכנתי המבורגרים לחיילים"

מגוון קעקועים שדגמי עשה בשבועיים האחרונים

קעקוע מעכשיו לעכשיו

לדבריו, האירוע היה בעוצמות חזקות. "אנשים רצו קעקוע מעכשיו לעכשיו. קי־ בלתי פניות ממילואימניקים שיצאו לאפטר ורוצים להגיע באותו רגע לעשות קעקוע, אבל בגלל שהציוד שלי היה ארוז, לא הייתי מוכן לזה. פנה אליי חייל מילואים מצאלים שביקש לעשות קעקוע והיה אצלי תוך עשר דקות. עשיתי לו קעקוע של מדינת ישראל עם מגן דוד ושתי חרבות". היו בקשות שלא הסכמת לקעקע? "היו כמה, כן. מישהו רצה שארשום בתוך המפה כמה פסוקים מתוך התנ"ך, ולא הסכ־ מתי. היה קעקוע שרצו לרשום שם של שני נרצחים, אבל העדפתי לא לעשות את הק־ עקוע הזה. ראיתי בסוף שהם עשו את הקע־ קוע. בסוף מי שבא לבקש קעקוע, אם אתה לא תעשה לו את הקעקוע, הוא יעשה את זה במקום אחר. ראיתי בקבוצות למקעקעים סקיצות שעלו עם הרקע של ה'נובה' ושמות של נרצחים. אמרתי שלדעתי יש אנשים שביקשו לעשות קעקוע, אבל חושבים כרגע מהרגש ולא מהראש. הצעתי למקעקעים

לדבר דגמי, הפניות הראשונות הגיעו מצעירים, אבל בהמשך מנעד הפונים נהיה מגוון. "פונים בעיקר צעירים, אבל יש גם מבוגרים וגם לא מעט נשים, אפילו כאלה , שרצו לקעקע מפה 50 שחוצים את גיל של המדינה עם משפטים כמו 'אין לי ארץ אחרת'". איך אתה מסביר את הצורך של האנשים לעשות קעקוע? "קעקוע היום נהיה כמו כל דבר בחיים. קע־ קוע מזמן הפך להיות סוג של קישוט, כמו עגיל. אנחנו כבר לא בימים שרק עברייני צעצוע היו מתקעקעים. זה כבר לא במקום הזה. הכל גם אינסטנט היום, אנשים לא חו־ שבים הרבה. קיבלו החלטה תוך רגע לעשות קעקוע. כולם מתקשטים בקעקועים, ומה שקרה בעוטף עזה זה יום שנגע בכולם. אין אחד שישן טוב בלילה מאז. אין אחד שלא קם בלילה לוודא שהדלת של הבית שלו נעולה".

ידיעות הנגב ˆ 27.10.2023 15

מדינה במלחמה דורשים סיוע

בעוטף עזה טוענים כי גם היום הממשלה לא מפנימה את המצב ולא מספקת מענה לצרכי התושבים ‰ תמיר עידאן: "אנחנו לא פליטים, יש לנו מדינה והיא צריכה לדאוג לנו" ‰ גדי ירקוני: "כל שעה שבה מתעכב סיוע פוגעת בנפש של האנשים" "אנחנו לא רוצים לקבץ נדבות מתורמים"

פלאחים מעזה, והיום זה השלטון שלהם. שייכנסו ויחזירו את השבויים שלנו. מה שעשו שם זה לא חיות או בני אדם. זה משהו מתועב שאי אפשר להגדירו. אנחנו במבחן של כל המדינה, ואם לא נעמוד בו, הגבולות שלנו יהיו תל־אביב ונתניה. לכן אני מבקש מכל המשרדים לפתוח את כל הערוצים ולא לעכב בגלל פרוצדורות. כל שעה שמתעכב משהו, זה פוגע בנפש האנשים. אי אפשר להפריד אותנו. זה יקרע אותנו בתוך הלב. אחרי שהיישובים יקברו את מתיהם, צריך תקומה ותקווה". בתוך כך, הוקם בימים אלה פורום שבעת היישובים, הכולל שלושה קיבוצים (צאלים, גבולות ואורים) וארבעה מושבים (אוהד, תלמי אליהו, צוחר ושדה ניצן ) במועצה 7 האזורית אשכול הממוקמים מעבר לטווח הק"מ מגדר המערכת עם רצועת עזה, בדנ רישה מהמדינה להכיר בכל יישובי מועצת אשכול כיישובי העוטף לכל דבר, כפי שמונ 0־7 גדרים היישובים הנמצאים במרחק של ק"מ מגדר המערכת. כזכור, מאבקם של אותם שבעה יישובים להכרה בהם כיישובים שזכאים למיגון על חשבון המדינה נמשך כבר שנים, והמלחמה הנוכחית רק חידדה את מצוקתם של התושנ בים, שאין בבתיהם מרחבים מוגנים.

עודד בר־מאיר

זעם רב בקרב תושבי עוטף עזה כנגד הממשלה לאור חוסר המענה, לטענתם, לצרכי התושבים במנ

ציאות המלחמתית בימים אלה. במסגרת הדיון שנערך השבוע בווענ דת הכספים של הכנסת בנושא היערכות הממשלה לקביעת מתווה הפיצויים בעקנ בות המלחמה, תקף ראש המועצה האזורית שדות נגב, תמיר עידאן, את הממשלה באומרו, כי "המדינה הפרה את ההסכם איתנו. קמנו בוקר אחד עם מאות הרוגים. אם לא יהיה פתרון כלכלי, חבל הארץ הזה . לא יהיה" עידאן גם תקף את הממשלה על החלוקה 7 ביין יישובי המועצה, שנמצאים בטווח של ק"מ מגדר המערכת עם עזה, לבין היישובים שנמצאים מעבר לטווח הזה. "כל הקו הזה", אמר תמיר עידאן, "שמתנ נ � ק"מ ומעלה לא נכון ולא רלוו 7 חתם של טי, לא לפני השביעי באוקטובר ובוודאי לא אחריו. האיוולת הזו, שהמינהלת שקמה במנ טרה לסייע לנו עדיין משתמשת בחלוקה הזו מעצימה את חוסר ההיכרות עם האזור, ולא מאפשרת לנו לשקם את היישובים שלנו". ראש מועצת שדות נגב גם התייחס למנ

צילומים: הרצל יוסף

תמיר עידאן: "האיוולת הזו, שהמינהלת שקמה במטרה לסייע לנו עדיין משתמשת בחלוקה ק"מ 7 של מהגדר מעצימה את חוסר ההיכרות עם האזור"

תמיר עידאן. "אנחנו לא פליטים"

גדי ירקוני. "אי אפשר להפריד"

חסור בתקציב מטעם המדינה. "אנחנו לא פליטים", הוא ציין, "ואנחנו לא רוצים לקבץ נדבות מתורמים, אבל לצערי הרב, זה מה שאנחנו עושים כעת. יש לנו מדינה והיא צריכה לדאוג לנו". המדינה במבחן גם ראש המועצה האזורית אשכול, גדי ירקוני, לא חסך השבוע את ביקורתו כלפי התנהלות הממשלה באשר לחוסר תפקודה כלפי תושבי עוטף עזה במציאות המלחמנ תית. "עד שהמדינה התאוששה מיומה הראשון

של המלחמה", אמר השבוע ירקוני בישינ בת הוועדה לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל, "נכנסו המתנדבים והחזיקו את האלונקה, ובלעדיהם היה מצב אחר. לא נוכל להמשיך ככה ונצא לרחובות אם לא יבינו שמוענ צת אשכול ורוב מועצות העוטף, מחצית מיישוביהם הם בתוך העוטף, הן מיקשה אחת. כולם עברו את זה ביחד. אי אפשר להפריד אותנו". ראש מועצת אשכול גם ציין כי "הדבר שהכי מדאיג אותנו עכשיו הם השבויים והנעדרים. אני קורא גם לחמאס ולתושבי עזה - אתם אחראים שהם יחזרו בחיים. זה לא רק החמאס. מי שעשה את זה הם גם הרבה

בהשתלות שיניים עידן חדש

בבאר שבע למעלה שנה 30 מ

שיניים

תוך שעה

ר גדליה מרדכי שטרן " ד מוכר כ”מומחה” בארגוני השתלות שיניים בארה”ב ובינלאומיים* מהר, קל וטוב יותר מאי פעם

קבלו חוות דעת שניה אם אמרו לכם שאתם זקוקים ל: השתלת עצם והרמת סינוס חיתוך ותפרים חודשי המתנה ארוכים ללא שיניים או שאין מספיק עצם

ייעוץ ללא עלות וללא התחייבות. *אין מומחיות רשמית מוכרת בארץ בהשתלות שיניים

, לרוב ניתן להימנע מפרוצדורות אלו ולאפשר לכם טיפול במינימום כאבים ונפיחות. הלייזר המתקדמת הודות לטכנולוגיית

www.dr-stern.com

טל’ ראשי 02-6-2582-58

ירושלים

באר שבע

27.10.2023 ˆ ידיעות הנגב 16

שבע מרכינה ראש, - העיר באר אבלה וכואבת את מותם של תושביה שנרצחו ונפלו במלחמת "חרבות ברזל" ומשתתפת בצער המשפחות

רוביק דנילוביץ' - ראש העיר סגני ראש העיר ז"ל ישי סלוטקי רס"ל ז"ל איתי יוסטון הדר ז"ל אורי טשרניחובסקי ז"ל שון דויצשווילי ז"ל אלינה ויסברג ז"ל יעקב שמעיה ז"ל אושר שמעיה רב"ט ז"ל לימור וקנין פרמוטר ז"ל טל ברטיק קליין ז"ל יבגני קפשיטר ז"ל דינה קפשיטר דחטירב ז"ל איתן קפשיטר ז"ל אלין קפשיטר ז"ל יוליה ווקסר רס"ב ז"ל נועם סלוטקי רס"ר (מיל')

ז"ל יבגני גלסקי ז"ל אלון ברד רס"ב

ז"ל שי אל קנפו רס"ר ז"ל ג'יאר דוידוב נצ"מ ז"ל אנדריי פושיבאי פקד ז"ל יבגני פוסטל ז"ל אור אסתו סמ"ל ז"ל טל דניאלי ז"ל אליאור יפרח רס"מ ז"ל אלכסיי בודובסקי רס"ב ז"ל ליאור טקאצ ז"ל אבי זקוטי ז"ל ברנדו דוד פלורס גרסיה סמ"ל ז"ל סיגל איטח ז"ל שמיל אבאסוב

חברי מועצת העיר שבע - ותושבי באר

17 ידיעות הנגב ˆ 27.10.2023

מדינה במלחמה מוות טרגי

טל דניאלי מבאר־שבע נהרג מאש כוחותינו כשהתנדב לאבטח את עובדי חברת החשמל שהגיעו לתקן פגיעה ברשת באזור כרם שלום ‰ הוא תכנן להינשא לחברתו מור נקר שמתקשה להתמודד עם האובדן: "היו לו הרבה תוכניות וחלומות" טל תכנן להתחתן אבל נהרג מאש כוחותינו

על זה הרבה, הוא היה חבר מדהים, מושלם, אוהב, מפנק ומפרגן", מספרת מור בכאב עצום ובצער, "גידלנו שלושה כלבים בדי־ רה, היו לו הרבה תוכניות וחלומות לע־ תיד". אחיו של טל, אילן, שהיה בחופשת שחרור, הוזעק וגויס מיד עם פרוץ המלחמה והוצב בצפון. כשנודע לו על הטרגדיה של אחיו, הגיע להיות עם בני המשפחה. על אחיו הוא מספר: "הוא היה הרפתקן, אהב את החיים, אהב בעלי חיים, הוא תכנן להתחתן בשנה הקרובה". מאז האירוע הטרגי שלא נותן להם מנוח, המשפחה טוענת שלא קיבלו שום מידע מה־ צבא על התקרית שבה נהרג טל. מור נקר: "לאף אחד אין תשובות לתת לנו". אילן מוסיף: "שום גורם צבאי לא דיבר איתנו, ביקשנו שמישהו ידבר איתנו ואף אחד לא הגיע, לפחות שיספקו לנו תשובות". בהודעה שפרסמה חברת החשמל לאחר האירוע היא הביעה צער על מות עובדיה: "בצער רב אנחנו מעדכנים על כך שעובד חברת חשמל ומאבטח מטעם החברה, נהרגו מאש כוחותינו בעת שהגיעו לבחון ולתקן פגיעה ברשת החשמל באזור כרם שלום. יהי זכרם ברוך".

יעקב לוי

בני משפחה, חברים ומכרים מתקשים לעכל את החלל הג־ ) ז"ל 23 דול שהותיר טל דניאלי (

מבאר־שבע, שנהרג בתחילת המלחמה מאש כוחותינו. "זה היה מוות מיותר ואכזרי", הם אומרים, כשהם עדיין לא יודעים בדיוק את פרטי האירוע, ולדבריהם, שום גורם צבאי לא עדכן אותם בחקירה. טל דניאלי, מאבטח חברת החשמל, התנדב לאבטח את עובדי החברה שהוזעקו לתקן פגיעה ברשת החשמל באזור כרם שלום, ובשל טעות בזיהוי הוא נהרג ביחד עם עובד החברה דני עלוש ז"ל. "הוא יכול היה שלא ללכת, אבל הוא בחר להתנדב וללכת לשם", מספר אחיו, אילן דניאלי.

צילום: פרטי | " טל דניאלי ז"ל עם חברתו מור נקר. "הוא היה חבר מדהים

המתנו לאמא שלו שתגיע, ואז קראו להורים שלו, התברר שהוא כבר נפטר במסוק". "אהב את החיים" ח � ) וטל דניאלי תכננו להת 26 מור נקר ) תן. "הוא רצה להציע לי נישואים, דיברנו

טל דניאלי, בן למשפחה בת תשעה אחים ואחיות, שירת במג"ב, עבד בחברת חשמל כשלוש שנים, וגם פתח מספרה בדירתו. חברתו מזה שלוש שנים, מור נקר, מספ־ רת: "חבר שלו התקשר אליי ואמר לי להגיע למיון בבית החולים 'סורוקה'. החברים שלו כבר היו שם, אבל לא נתנו להם להיכנס,

מור נקר: "הוא רצה להציע לי נישואים, דיברנו על זה הרבה, הוא היה חבר מושלם ומפנק"

רמת

בטיחות בשביל הבטיחות שלנו

מחבקת ומחזקת את תושבי ישראל ומתפללים לשובם של כל השבויים והנעדרים ליבנו עם חיילי צה"ל וכוחות הביטחון יחד ננצח!

1700-508-808 משרד: | nurit@ramat.co.il

27.10.2023 ˆ ידיעות הנגב 18

השבוע במקור הבשר

כתף כבש טרי

צוואר כבש טרי

חזה כבש עם עצם טרי

€œœ•Š D 69 DžƲdžǒǜǀ NjƲǍƾ

€œœ•Š D 49 DžƲdžǒǜǀ NjƲǍƾ

00

D 100

DžƲdžǒǜǀ NjƲǍƾ  €œœ• 3

90

90

צלעות כבש טרי

צוואר עגל טרי

חזה עגל טרי

€œœ•Š D 139 DžƲdžǒǜǀ NjƲǍƾ

€œœ•Š D 49 DžƲdžǒǜǀ NjƲǍƾ

€œœ•Š D 49 DžƲdžǒǜǀ NjƲǍƾ

90

90

90

כתף עגל מרכזי טרי

בשר בקר טחון טרי

כרעיים עוף טרי

€œœ•Š D 49 DžƲdžǒǜǀ NjƲǍƾ

00

00

D 120

DžƲdžǒǜǀ NjƲǍƾ  €œœ• 3

D 50

DžƲdžǒǜǀ NjƲǍƾ  €œœ• 3

90

חזה עוף שלם טרי

פרגית עוף טרי

כנפיים עוף טרי

00

00

00

D 70

DžƲdžǒǜǀ NjƲǍƾ  €œœ• 3

D 100

DžƲdžǒǜǀ NjƲǍƾ  €œœ• 2

D 20

DžƲdžǒǜǀ NjƲǍƾ  €œœ• 2

המקום כשר בהשגחת הרבנות המקומית

הרשת רשאית להפסיק ולהגביל מבצעים בכל עת | ט.ל.ח | כפוף לתקנון | 31/10/23 תוקף המבצעים עד

19 ידיעות הנגב ˆ 27.10.2023

מדינה במלחמה

החזית הרפואית

התחושות המראות הריחות והפנים הם עזבו בית וילדים והתייצבו ברגע אחד בבית הביטו בעיניים הכואבות של החיילים ‰ החולים טיפלו בפצועים קשה ופגשו גם ‰ ובני משפחותיהם אנשי רפואה מבית החולים "סורוקה" ‰ כאלה שהכירו כותבים על הרגעים הקשים והמדממים כשנפגעים רבים מהמלחמה זרמו למחלקות והותירו אותם בהלם וגם הרופא המוסלמי ששם את הרגשות בצד ‰

סיון עיאש. "מרגישה שאני נסדקת"

מתוך התופת | סיון עיאש |

"בחלוף השעות אני מתחילה להבין מאיזו תופת הגיעו האנשים שלפניי והלב מתמלא עוד ועוד חמלה. האנשים, הנשים, הילדים והתינוקות שמגיעים אלינו, חלקם פצועים וחלקן משפחות שמגיעות לחפש את יקיריהן הנעדרים. בתוך שטף מאות האנשים מגיע פצוע ירי, גבר חסון ומו רשים, שהגיע מהקרבות באחד הקיבוצים, ועיניו אבודות. אני מישירה אליו מבט, מבקשת ממנו לספר מאיפה הוא הגיע אלינו, והוא בוכה. הוא מספר לי כי איבד את אשתו ואת שלושת ילדיו. הוא חושש שנרצחו, ושנינו יודעים נוכח מה שאנחנו רואים בעיניים, שהכאב שלו והחרדה שלו מוצדקים. אני מרגישה שאני נסדקת, אבל לוקחת נשימה, מזכירה לעצמי שאני כאן בשבילו, אומרת לו שהוא לא לבד. אני כאן איתו. שני קשישים פצועי ירי בידיהם נכנסים. עיניהם מלאות כאב והם מספרים לי סיפור שלא ייאמן איך הם נחטפו בידי מחבלים מתוך הבית שלהם, הובלו ברגל לעזה וברחו בתוו שייה רבה מהמחבלים המרצחים. אני שומעת ולא מאמינה למשמע אוזניי. אני מסתכלת בעיני האנשים ולא מאמינה שיצאו מהתופת הזו לפני כמה שעות. אני חושבת כבר עכו שיו על התופת שעוד תבוא כשיהיה להם זמן לעכל ולהבין את הכאב והאובדן". סיון עיאש היא עובדת סוציאלית, מרכזת נושא שעת ‰ חירום

עודד בר–מאיר // צילומים: דוברות סורוקה

ו � באותה שבת שח עם פרוץ ה לח ה המ רה לפני שבועיים מצא עצמו בית החולים "סורוו קה" מתמודד עם מספר חסר תקדים של פצועים, חלק גדול מהם פצועים קשה מאוד. כבר ביומה הראשון של הלחימה טופלו בבית ו � פצ 130 פצועים, מתוכם 680 החולים יותר מו עים היו במצב קריטי. מתחילת הלחימה פונו נפגעים. כל פצוע שנזקק 1,128 ל"סורוקה" לניתוח מציל חיים הוכנס לחדר ניתוח. חדרי . 24/7 הניתוח עבדו בימים הראשונים ללחימה וכשמדובר בחדרי הניתוח, ציינו השבוע במרכז

הרפואי, הרי שבית החולים עדיין אינו ממוגן במלואו וגם הפעם, כמו בסבבי לחימה קודמים, היה צורך בהעברת מחלקות שאינן ממוגנות לאו זורים ממוגנים. בנוסף לכך, יש לציין, שמונה חדרי ניתוח ב"סורוקה" אינם ממוגנים, מה שלא מאפשר ניתוחים בהיקפים גדולים יותר. עם זאת, כך מציינים בבית החולים, הצוותים הרפואיים בכל התחומים תוגברו וחדרי הניתוח פועלים כנדרש, וכל הצוותים זמינים וערוכים לתת מענה מיידי, תוך היערכות להרחבת הלחימה.

"אני שומעת ולא מאמינה למשמע אוזניי. אני מסתכלת בעיני האנשים ולא מאמינה שיצאו מהתופת הזו לפני כמה שעות. אני חושבת כבר עכשיו על התופת שעוד תבוא כשיהיה להם זמן לעכל ולהבין את הכאב והאובדן"

27.10.2023 ˆ ידיעות הנגב 20

ד"ר אוסמה אל עמור. "לתפקד כרופא מוסלמי קר רוח"

ד"ר ג'ולי וינשטיין. "לא ישברו אותי"

הפעם זה בלתי אפשרי | ד"ר ג'ולי וינשטיין | "כשהתקבלה ההודעה שמי שיכול, שיגיע מהר, התייצבתי לצד המחלקה שלי והחברים, כי פשוט אין דרך אחרת. לקחתי במהירות את בני איתן בן העשר ואת כלבתי והסעתי אותם להוריי שגרים בבאר־שבע. החמוד שלי רגיל מגיל אפס שזה הנוהל, שאמא צריכה לרוץ לטפל באנשים, בין אם אני כוננית או תורנית או כשיש מצב חירום בדרום. היו פעמים שהייתי מביאה אותו איתי למחלקה, משאירה אותו עם האחיות, והולכת לנתח. הגעתי בשבת בשבע בבוקר לחדר טראומה ויצאתי משם בש־ תיים לפנות בוקר למחרת כדי לשתות, לנוח קצת, וגם לה־ תקלח, כי לא לקחתי איתי כלום. חזרתי שוב למחרת בבוקר 12 כדי להמשיך לטפל. עכשיו התחלקנו בצוות למשמרות של שעות, כדי שתהיה אפשרות לכולם לצאת הביתה, למשפחות. עבדתי בלא מעט מערכות והתמודדתי עם האתגרים של להיות אישה, אמא ומנתחת. ראיתי בעבר אנשים במצב קשה של חולי ומוות, אבל מעולם לא ראיתי מימדי רוע, לא אני ולא שאר הצוות, גם לא הוותיקים שביננו. אותנו, הכירורגים, מלמדים מהרגע הראשון להיות חדים ברגעים קשים, ליצור סוג של ני־ תוק רגשי כדי לתת את הטיפול הכי טוב ונכון, אך הפעם זה בלתי אפשרי. התחושות, המראות, הריחות והפנים ילוו אותי בעתיד, אך לא ישברו אותי". ד"ר ג'ולי וינשטיין היא כירורגית שד בכירה ‰

להמשיך להציל חיים | ד"ר אוסמה אל עמור | "ביום שהכל התחיל, המלחמה שלי היתה אחרת, אמיתית. לתפקד כרו־ פא מוסלמי קר רוח. את הרגשות אני שם בצד. אין להן זמן בימי לחימה, שאחריה כולם מתבגרים, משתנים. כולם מנסים להיות חזקים. אני רוצה להגיד לכולם שהצלחתי, שהתגברתי, אבל לא. משהו מת בתוכי מאותה השבת. היא חרוטה בתוכי וההשפעה הרגשית והמנטלית גדולה מנשוא. כשהכל מתחיל אני טס לבית החולים ביחד עם קולגה, ואם להודות, הייתי אופטימי. אנחנו מורגלים בסבבי לחימה, אבל טעיתי בענק. הפעם זה משהו אחר. רק שעה קודם לכן חזרתי ממשמרת לילה כרופא בכיר במלר"ד. עוד הרבה לפני שנכנסתי פנימה, הכניסה של המלר"ד הורידה לי את כל האופטימיות שהיתה בי. בכניסה לחדר הטראומה ראיתי כבר את הזוועות. אני שואל את עצמי מתי זה ייגמר. השעות חולפות, אבל הכל נראה כאילו רק התחלנו. לא משנה כמה פצועים חולפים בין ידיי. נדמה שהאירוע רק התחיל. מצד אחד הזמן חולף, אבל שום דבר לא זז. עוד פצוע ועוד פצוע ועוד מראות נוראיים, אבל אנחנו נלחמים בכל הכוח ולא מוותרים על אף אחד. הכאב עצום. הפצע של כולנו עוד פתוח, ושאלה אחת שלא מניחה לשלוותי - עד מתי ימשיך ההרג של חפים מפשע. לגביי, אל תדאגו, אני מבטיח לקום, להתגבר, להתאושש ולהמשיך להציל חיים. זה לא הולך להיות פשוט ואני אמשיך להילחם על הפצועים שיגיעו, לצערי, גם בזמן הקרוב". ד"ר אוסמה אל עמור הוא רופא בכיר במחלקה לרפואה דחופה ‰

"ראיתי בעבר אנשים במצב קשה של חולי ומוות, אבל מעולם לא ראיתי מימדי רוע, לא אני ולא שאר הצוות, גם לא הוותיקים שביננו"

"הכאב עצום. הפצע של כולנו עוד פתוח, ושאלה אחת שלא מניחה לשלוותי - עד מתי ימשיך ההרג של חפים מפשע"

ידיעות הנגב ˆ 27.10.2023 21

פרופ' אייל שיינר. מתרגש מהעם הזה

"כעת, אני כבר יודע עד כמה עמוק האסון, אבל מצליח להתרגש מהצוותים המסורים בבית החולים, ובעיקר מהעם הזה שפתאום יחד ומאמין שיהיה טוב"

"אני מצטרפת לאחד הצוותים שמטפל בחייל עם קרע בווריד של הרגל וחשד לפגיעה תוך ביטנית. הוא מטושטש מהתרופות ורק שואל כל הזמן היכן הוא נמצא. אני מרגיעה אותו ומבטיחה שהכל יהיה בסדר"

ד"ר שחר נגב. משהו יוצא דופן מתרחש

כמה מוזר | ד"ר שחר נגב |

מאמין שיהיה טוב | פרופ' אייל שיינר |

"שבת בבוקר. אנחנו בממ"ד. הקטנטנים משתוללים תוך התעכ למות מוחלטת מהבומים שלא מפסיקים לרגע. אנחנו ההורים קצת פחות רגועים. האזעקות ממשיכות וממשיכות וההבנה שמשהו יוצא דופן מתרחש כאן מתחילה לחלחל. 'מאמי, זה רציני הפעם', אומר בעלי השוטר, 'את צריכה לנסוע לבית החולים ואני לתחנה. ניקח את הילדים לאמא שלך'. אני מביכ טה בו בהפתעה. אז נסענו. הוא לתחנת המשטרה ואני ל'סורוקה', לחדר הניכ תוח. שבת בבוקר. רק כמה מרדימים תורנים אמורים להיות כאן בשעה כזו, אך מסתבר שכמוני היו כאלה שלא חיכו להכ נחיה ופשוט הגיעו עוד לפני ההכרזה הרשמית על אירוע רב נפגעים. ראשוני הפצועים מתחילים להגיע. אני מצטרפת לאחד הצוותים שמטפל בחייל עם קרע בווריד של הרגל וחשד לפגיעה תוך ביטנית. הוא מטושטש מהתרוכ פות ורק שואל כל הזמן היכן הוא נמצא. אני מרגיעה אותו ומבטיחה שהכל יהיה בסדר. רק כשהגענו לחדר הניתוח ראיתי את השם על הגיליון. אלוהים. אני מכירה אותו. איך לא זיהיתי? לרגע לא יכולתי לנשום. אבל לא. די. אי אפשר. זה לא הזמן. הכירורג בודק באמצעות אולטרסאונד וקובע שהבכ טן בסדר. הוא מתעורר ומזהה אותי. 'שחר, את חייבת לשמור עליי. אסור שאמא שלי תישאר לבד', הוא אומר ותופס לי את היד. אני מבטיחה לו שהוא לא בסכנת חיים ומכריחה אותו להבטיח לי שבפעם הבאה שהוא בא לבקר אותי זה יהיה על שתי רגליים". ד"ר שחר נגב היא מתמחה בחטיבת ההרדמה ‰

"שבת בבוקר. שמחת תורה. מתעורר לצופר האזעקה. בהתחלה עוד חושב שמדובר בתקלה, אבל באזעקה השלישית כבר נוסע ל'סורוקה'. די מהר מבינים שמדובר באירוע חריג. אנחנו מתחילים להתארגן לקראת מעבר של היולדות למבנים מוגנים, אבל מהר מאוד מקבלים קריאה לרוץ לחדר הלם. התקבלה אלמונית בהריון מתקכ דם עם חדירת רסיס, לפחות כך חשבנו. המטופלת התקבלה ללא כל מסמכים, ומיד רואים פצע פתוח בקיר הבטן העליונה ממנו מבצבץ השומן ההיטני. בדיקת אולטרסאונד מראה שהעובר בשלב זה חיוני, עם דופק וכמות מי שפיר תקינה. לחץ הדם של היולדת גבולי, ובשילוב הכירורגיים הכלליים אנחנו מחליטים לדלג על הדמייה ולרוץ לחדר הניתוח. הכירורגים מתחילים בפתיחת הבטן, ומיד מזהים חור כניסה בגוף הרחם, פותחים את הרחם ומחלצים עוברית היישר לטיפול צוות רופאי התינוקות. לרוע המזל, העוברית נפגעה. הרופאים מזהים פצע כניסה ויציאה באזור הבטן התחתונה שלה והיא עוברת לניתוח פתיחת בטן על ידי צוות של כירורגיית ילדים. מעבירים את היולדת לחדר התאוששות. אנחנו חוזרים לחדר לידה ושם אנחנו פוגשים את הבעל שלא מצא את אשתו. הוא מספר שהיא נפגעה מירייה ישירה לבטן. ירייה ישירה לבטן של יולדת בהריון מתקדם, קוד מוסר שלא הכרנו. התינוקת יצאה מחדר ניתוח, אבל כמה שעות לאחר מכן היא שוב לא יציבה. צוות הפגייה נלחם על חייה. היא מפתחת בעיית קרישה ומוזרמים עוד ועוד מוצרי דם. התינוקת עובכ רת החייאה שנייה. לצערנו, בדיוק כאשר האם משוחררת מההתאוששות להמשך השגחה במחלקה, אנו מתבשרים שהתינוקת לא שרדה את האירוע. כעת, אני כבר יודע עד כמה עמוק האסון, אבל מצליח להתרגש מהצוותים המסורים בבית החולים, ובעיקר מהעם הזה שפתאום יחד ומאמין שיהיה טוב". פרופ' אייל שיינר הוא יו"ר החטיבה למיילדות וגניקולוגיה ‰

התחושות, המראות, הריחות והפנים

צלצול טלפון - 'בוא עכשיו, אנחנו במלחמה'. אחרי שבע דקות אני בכניסה לחדר הטראומה בבית החולים. השעה כ � . דלתות חדר הטראומה נפתחות ופצועים מו 07:30 כבר נסים לטיפול. מתחילים לעבוד. הראש עובד על אוטומט. מרגע שנפתחות הדלתות הן לא נסגרות. פצוע אחר פצוע מגיעים בקצב מסחרר. הפצועים הראשונים בבגדי ספורט. כנראה נפגעו בעת אימון בוקר. לאחריהם אזרחים, חיילים ועוד ועוד. מודיעים על ילדים פצועים. שואל את המזכירה - 'הזעקתם טיפול נמרץ ילדים?'. לא עוברת שנייה ולחדר נכנס איתן (ד"ר איתן נאמן ז"ל - ע.ב.מ) עם חיוך הילד הנצחי שלו. איתן, שמספר שעות אחר כך ייהרג בקרב עם מחבלים. לו רק ידעתי שזו הפעם האחרונה שניפגש. כל הצוות עובד כמו מכונה משומנת. עובדים בצורה מקכ צועית ומאורגנת. התגייסות מדהימה. כולם נותנים את כל מה שיש. כולנו התבגרנו בכמה שנים בשבועיים האחרונים. ייקח עוד זמן עד שנוכל באמת להבין מה בדיוק היה ומה עוד צפוי להיות. אבל דבר אחד אני כבר יודע בוודאות - אנחנו חזקים ביחד". ד"ר אסף אקר הוא מנהל היחידה לטראומה אורתופדית ‰

כולנו התבגרנו | ד"ר אסף אקר |

"מרגע שנפתחות הדלתות הן לא נסגרות. פצוע אחר פצוע מגיעים בקצב מסחרר. הפצועים הראשונים

"עכשיו שקט. עכשיו אני יכול לשבת קצת עם המחשבות שלי ולנסות ולהבין ולעכל מה התרחש פה בשבועיים האחכ רונים. חוזר במחשבות אל שבת בבוקר. שבת שהיתה מלאה בתוכניות בילוי משפחתיות, של מנוחה ורוגע שנקטעו בשש בבוקר עם האזעקות הראשונות שפילחו את האוויר. זינוק מהמיטה משקפיים, טלפון. אשתי לידי, הבנות כבר בממ"ד, מכניסים את הכלב ונועלים. הרבה סימכ ני שאלה, אבל די מורגלים בגדול. ואז עוד אזעקה ועוד אחת. מרגיש שונה, מוזר. בטלפון מופיע סרטון עם טנדר של מחבלים באופקים. אשתי ואני מחליפים מבטים. מבינים ולא מבינים. שולח הודעה לסגן מנהל בית החולים - 'תודיע לי אם יש פצועים'. דקה אחר כך תשובה - 'תגיע מהר'.

בבגדי ספורט. כנראה נפגעו בעת אימון בוקר. לאחריהם אזרחים, חיילים ועוד ועוד"

ד"ר אסף אקר. "אנחנו חזקים ביחד"

22

27.10.2023 ˆ ידיעות הנגב