27.10.23

שנים משמשת גלית נחמיאס ממושב ישע אחות ומיילדת, אבל הרגע בו הבינה שבנה, סמ"ר איתי נחמיאס ז"ל, 27 נפל בקרב מול המחבלים, ריסק אותה לרסיסים • ברגע בו פרצה המלחמה היא טיפלה ביולדת פלסטינית משכם ועוד אחת מבית לחם • "אנחנו נמשיך ליילד ולהביא חיים", היא אומרת מלאת תקווה "איתי שלי אהב את החיים וזו הצוואה שהשאיר לי"

שבמושב ישע. "הייתי בטוחה", היא שיתפה, "שזו עוד התחלה של סבב לחימה, ולכן כדאי למהר ולחזור הביתה. נכנסתי לרכב שלי והתש חלתי לנסוע לכיוון היציאה מבאר־שבע.

עודד בר־מאיר

לפני כחודש ימים חיתנה משפש חת נחמיאס ממושב ישע את בנה הבכור עם בחירת ליבו. "זו היתה

גלית נחמיאס: "בשעה 10:05 הרגשתי אגרוף חזק בבטן וכאילו מישהו מסובב בתוכה סכין שגרמה לנשמה לצאת מתוכי, קפצתי בבהלה צורחת לשמיים" גלית נחמיאס: "אין לנו את הפריבילגיה לשקוע במרה שחורה. לזכר הנופלים ולמען החיים, אנחנו חייבים להמשיך"

חברות מהעבודה ניסו לשכנע אותי להישאר במקום ממוגן, שנים גרה 15 אבל אני שכבר בעוטף אמרתי שזה בסדר ואני רוצה למהר ולהיות עם המשפחה. קצת לפני היציאה מהעיר, בעלי התקשר והתש חנן שאשאר בבאר־שבע. לא הבנתי למה. הרי זו לא הפעם הראשונה שאני נוהגת תחת התקפת טילים. אבל המילים שאמר לי 'גלית, זה משהו אחר, יורים פה ברחוב' הקפיאו אותי ונשארתי בבאר־שבע. בדיעבד הוא הציל את חיי, כי

חתונה עליזה, שמחה ומאושרת", סיפרה השבוע ל"ידיעות הנגב" האם, גלית נחש מיאס, "מי היה מאמין, ששבוע לאחר מכן נתבשר על נפילתו של בננו איתי, האח הצש עיר יותר, ונהפוך למשפחה שכולה". ש � ) ז"ל היה הבן ה 20 סמ"ר איתי נחמיאס ) לישי במשפחה בת ארבעה ילדים. עד גיל שש הוא גדל ביישוב שני־ליבנה בדרום הר חברון, ולאחר מכן עברה המשפחה לקיבוץ רעים שבמועצה האזורית אשכול ובהמשך השנים עברה המשפחה למושב ישע, אף הוא באשכול. את לימודיו היסודיים עשה איתי בבית הספר האזורי "ניצני אשכול" ואת ליש מודיו התיכוניים בבית הספר התיכון האזורי "נופי הבשור" במגמה מדעית. "איתי", סיפרה אמו, "היה ילד מיוחד במיש נו, ילד חכם בצורה מפחידה. הוא היה בשלן ובעל ידי זהב. הוא גם היה ספורטאי שאהב להתעסק בהיאבקות וברכיבת שטח. מגיל צעיר הוא רכב על טוסטוסים ואופנועים. בשנים האחרונות הוא התמקד ברכבי שטח. אין שביל במועצה שהוא לא הכיר. לקש ראת גיוסו לצה"ל הוא עבר גיבוש לטייס, אך בסופו של דבר הוא חתם סירוב והעדיף להיות לוחם ביחידה הרב מימדית". אמא שכולה א � שנים משמשת גלית נחמיאס כ 27 זה חות, מתוכן עשר שנים כאחות אונקולוגית שנים כמיילדת בחדר הלידה במרכז 17 ו־ הרפואי "סורוקה". באותה שבת שחורה קיבלה גלית נחמיאס תואר נוסף. "התואר שאף אמא לא רוצה", היא אומרת, "התואר שכל אמא פוחדת ממנו ועושה כל מה שביכולתה להתחמק ממנו, אבל אליי הוא הגיע, ואני מאותה שבת איומה גם אמא שכולה". כאשר החלה מתקפת הטרור, שיתפה נחש מיאס, תושבת מושב ישע שבחבל אשכול, נשואה ואם לארבעה ילדים, בפוסט מרגש שפרסמה בפייסבוק לאחר שקמה מהשבעה על נפילת בנה, סמ"ר איתי נחמיאס, שהיה מ � בנופלו, היא היתה בסיומה של מש 20 בן רת לילה בחדר הלידה ב"סורוקה". "משמרת רגילה, די עמוסה", היא שיתפה, "אבל עם כמה רגעים של הפוגות ואפשש רות לתת מענה הולם ליולדות שלי. באותו הלילה טיפלתי ביולדת פלסטינית משכם ועוד אחת מבית לחם. זה לא חדש עבורי, כי ל'סורוקה' מגיעות מדי פעם יולדות פלסש טינאיות שנמצאות בדרום כדי ללדת. אבל באותו הלילה שתיהן היו לבד ועם הערבית העילגת שלי הצלחנו לתקשר מצוין. אני זוש כרת שחשבתי לעצמי - 'וואלה, אנחנו הנש שים עוד נשנה את העולם, נעשה אותו טוב יותר'. כמה תמימות, שבכלל לא מתאימה לי בדרך כלל, אבל באמת הרגשתי שיכול

מדינה במלחמה אובדן וכאב

הביתה לא הייתי מגיעה בחיים".

נלחם במחבלים ההמשך כבר ניבא לה רעות. "התחלתי ליצור קשר עם חברות שגרות בכל רחבי העוטף והתחלתי להבין מעט ממה שקורה. התחושה שלי היתה נוראית, המשפחה שלי בסכנת חיים ממשית, תחת מתקפת טרור, והבן שלי, החייל הגיבור שלי, נלחם בחוץ, נלחם על הגנת המושב, הבית שלו". בעודה ספונה לבדה בירה קטנה ללא ממ"ד בבאר־שבע היא משתגעת מדאגה. "בשעה ", היא נזכרת, "הרגשתי אגרוף חזק 10:05 בבטן וכאילו מישהו מסובב בתוכה סכין שגש רמה לנשמה לצאת מתוכי, קפצתי בבהלה צורחת לשמיים. אני לא יודעת אם זו השעה שאיתי שלי נפל, אבל אני כן יודעת שהרחם שלי הרגישה שמשהו מתוכה אבד. אבד לעד". בשעות הצהריים של אותה שבת, תחושתה של גלית הפכה לבשורה קשה, כאשר אחד הרבש"צים ביישובי האזור בישר לבעלה, אביו של איתי, כי חברי כיתות הכוננות של המושבים ישע ומבטחים נהרגו. בדיעבד התבש רר שבין הנופלים היה גם סמ"ר איתי נחמיאס שנלחם כתף אל כתף עם חברי כיתות הכוננות מול חוליות המחבלים שחדרו לאזור. גלית נחמיאס אוצרת בתוכה תעצומות נפש. "אנחנו נמשיך ליילד ולהביא חיים", היא מציינת, "בתקווה שזה יהיה לחיים טוש בים ובטוחים יותר. הדם של הילדים ובני המשפחה שלנו לא נשפך לחינם. לא ינצחו אותנו. איתי שלי אהב את החיים וזו הצוואה שהשאיר לי". מהיכן את שואבת את תעצומות הנפש האלה, כשהכל עוד טרי? "מה נעשה? נשקע במרה שחורה? כזה היה איתי. אם הוא היה מקבל מכה, הוא היה מיד קם וממשיך הלאה. אין לנו את הפריבילגיה לשקוע במרה שחורה. לזכר הנופלים ולמען החיים, אנחנו חייבים להמשיך. זאת ועוד, האחים של איתי חזרו עוד במהלך ה'שבעה' לשירות מילואים באוגדת עזה".

צילום פרטי | " סמ"ר איתי נחמיאס ז"ל. "היה בעל ידי זהב

"יורים פה" "איתי היה אמור לצאת לקורס מתשאש 8־ לים במסגרת היחידה שלו ביום ראשון, ה באוקטובר", מספרת האם השכולה, "והוא הגיע הביתה לחופשה עם כל הציוד שלו. בבוקר אותה שבת נקראה כיתת הכוננות של המושב לצאת כדי להגן על היישוב. איתי, שהיה מצויד בנשק, לא חשב פעמיים ויצא החוצה כדי לסייע לחברי כיתת הכוש ננות. הוא יצא מהבית מבלי לדעת מה קורה באזור. רק היו ידיעות על חדירת מחבלים ליישובי האזור, אבל המצב לא היה ברור באותן שעות". באותן שעות, בעוד הלחימה מתנהלת באזור עוטף עזה, כבר החלה גלית נחמיאס לעשות את דרכה מבאר־שבע לעבר ביתה

להיות אחרת ועוד יהיה טוב". קצת לפני סוף המשמרת פילחה אזעקה את השקט וגלית נחמיאס מצאה את עצמה עם תינוק של אחת מהיולדות הפלסטינאיות שיילדה, לבד במסדרון בדרך למחלקת התינוקות, מסדרון לא ממוגן ועם חלונות. "לרגע לא חשבתי לעזוב אותו ולרוץ למש קום ממוגן", היא מספרת, "חשבתי רק על לאיזה עולם הוא הגיע. אני לא גיבורה, ממש לא. אני רק מיילדת, שמה שמתבקש ממנה זה לעזור להביא חיים, ולא משנה מאיזה רחם". נחמיאס מסרה אז את התינוק לאחת האחיות במחלקת תינוקות והתפנתה לחשוב על ביתה הפרטי שבמושב ישע שבמועצה ק"מ מגדר 4.8 האזורית אשכול, מרחק של המערכת עם רצועת עזה.

סמ"ר איתי נחמיאס ז"ל (שני מימין) עם המשפחה. "הוא יצא מהבית מבלי לדעת מה קורה"

27.10.2023 ˆ ידיעות הנגב 12