2801_WMAlhRe001

מכבי נתניה חוגגת נגד מכבי תל אביב. נקודה | אחת? לא טוב צילום: עוז מועלם

עוברת על הפועל חדרה. זה התחיל לא רע בכלל עם שלוש תוצאות תיקו, כולל נגד מכבי חיפה ובאר־שבע, והמשיך עם שלושה ניצחונות ברציפות. אלא שאז הגיעו ארבעה משחקים בלי שער זכות, היכולת הידרדרה, שחקנים הפסיקו לספק את הסחורה ובתקשורת התחילו כבר להריץ שמות של מועמדים להחליף את מנחם קורצקי. ככה זה אצלנו (ובעצם בכל העולם), השחקנים מפשלים והמא ־ מנים משלמים את המחיר. ככה זה היה בעבר גם בחדרה. אורן גולן אולי איש מקצוע מנוסה בליגות הנמוכות, אבל בליגת העל אור הזרקורים עלול לסנוור. הקבוצה רושמת הצלחות מאז שחזרה בקדנציה הנוכחית לליגה הבכירה, אבל בעונות קודמות גולן איבד את הסבלנות אחרי תקופות פחות טובות ופיטר את המאמן. הפעם יש לגולן סבלנות – והיא הש ־ תלמה לו. במקום לפטר את קורצקי ולהביא במקומו עוד אחד ממאמני הסרט הנע של הליגה שמחליפים ביניהם קבו ־ צות כמו גרביים, הוא החליט להמשיך לתת לו צ'אנס. השחקנים נרגעו, גוס ־ טבו מרמנטיני חזר ליכולת הטובה שלו, שובל גוזלן שוב מבקיע ואפילו מקסים פלקושצ'נקו נתן בשבת משחק ושער ענקיים אחרי שכבר היה עם רגל אחת על המטוס להונגריה. פתאום הקבוצה משחקת שוב כדורגל יפה, ואפילו קו ־ רצקי זוכה למחמאות. האם מישהו פיזר על קבוצה אבקת קסם? כן, וקוראים לה סבלנות. ¿

אלא כדי למצב את עצמה בפלייאוף העליון, ולא רק לעונה אחת אלא לאורך שנים. ואם מדברים על מחמאות, צריך לה ־ זכיר את יובל אשכנזי, הרכש החדש ממכבי חיפה. בטור הקודם שלי שאלתי אם הוא ישדרג את נתניה, ואחרי שני משחקים אפשר להגיד בוודאות שכן. אבל רק שגם הוא לא יישאר רק עם המ ־ חמאות, אלא יתחיל לספק גם מספרים. הפועל חדרה: סבלנות עונה מטלטלת של עליות וירידות

זיכרון גורלי הריגוש כשנכנסתי לקופסה אליהו איטון, אוהד מכבי נתניה, כותב על הפעם הראשונה שהגיע כילד למגרש המיתולוגי בעיר

מה, הוא לא יכול לשחק יותר? למה הוא לא מנהל את המועדון וקונה אותו? אבל אלו דברים מאוד מעורפלים יחסית למשחק ספציפי עם מערך כזה או אחר, או צעדים כאלו או אחרים שהשפיעו עליי, פשוט רגעי קסם ומפחי לב שונים לאורך השנים. אבל מה שכן, לא יוצא לי מהלב או מהראש, תבחרו אתם מאיפה, הריגוש שהיה לי כשנכנסתי לקופסה, ע � בערך כשלקחו אותי לפ 10 ־ 6 בכלל הייתי בן מים הראשונות למשחקים, בתקופת נתניה הגדו ־ , ספסלי העץ שפחדתי ליפול 15 לה, נתניה ועוד ביניהם, המבט מלמטה על הרגליים של היושבים (עומדים בעצם, מי ישב?) החלון הקטן של הקופה, ההתפלחות, הצפיפות ליד הגדר, ההתלבטות של מה יותר טוב, צפוף למטה או הכי למעלה. אבל מי שיחק ומה הייתה התוצאה, זה נעלם. אם גם אתם אוהדי ספורט ותיקים, או צעירים, בטח יש משחק שראיתם ונצרב לכם בזיכרון, כזה שאתם לא יכולים לשכוח ומשחזרים אותו שוב שוב בראש. משחק שבו חוויתם ניצחון ענק, הת ־ רגשות שיא, הישג משמעותי – או חלילה הפסד מעצבן או כישלון מוחץ. אני מזמין אתכם לכתוב לי סיפורים קצרים על המשחקים כאלה, מכל קבו ־ צה ובכל ענף, ואני מבטיח לפרסם אותם כאן.

אני לא הכי טוב בלזכור דברים, לא ממש זוכר משחק כזה או אחר שהשפיע עליי, או אקט מסוים במשחק. למרות שהיו מאות שלא הצלחתי להירדם בגללם בלילה שאחרי. היו אפילו משחקים שכל השבוע לא תפקדתי בכלל אחריהם. אבל מעבר למשחק גמר הגביע, שהדחקתי כדי לא להתמו ־ דד עם הכאב, לא יכול להיזכר, אולי עם שיחות עם חברים אז כן, וגם אז הפרצוף המופתע של "וואלה!?!" יעלה מספר פעמים. כן, הבישול של ערן לוי לדיא סבע מרחבת החמש של הפועל עכו או קריית־שמונה, 16 עד כמעט ל־ לא זוכר. ההודעה שערן לוי עוזב, הייתי תוך כדי נהיגה אז עצרתי בצד, דפקתי על ההגה בעצבים וקיללתי אותו ובכיתי. כן, זוכר כמה לא הבנתי שעודד מכנס עוזב, למה, איך זה בכלל אפשרי?

צילום: עוז מועלם

צילום: אלבום פרטי

עידן בר-און. קרוב לקו האדום

31

ידיעות השרון ˆ 28.1.2022