דור האס ראש השנה

נוסטלגיה // ראש השנה דיזנגוף שלי: תראי כמה השתנינו "לפעמים אתה לא יודע ערך אמיתי של רגע, עד שהוא הופך לזיכרון" (ד"ר סוס). על המשפט הזה חשבתי, כשחזרתי ממסע קטן בזמן, ברחוב דיזנגוף התל־אביבי, בו גדלתי כילדה והתגוררתי כסטודנטית. כמעט שלא נשאר דבר, מלבד געגוע

קראון פלזה תל אביב: להתפנק בחדר, לגלות את העיר

הלוקיישן של מלון קראון פלזה ת"א, על הטיילת בסמוך למרינה, הופך אותו לאטר ־ קטיבי. יורדים מהחדר, דקה אחת והינה הים. ואם לקחת כמה דקות, כבר מתחברים למוקדי הבילוי והאטרקציות שמציעה העיר הלבנה: מתרבות ואומנות בבוקר ועד כל מה שמציעים חיי לילה צבעוניים. אפשר לסעוד במסעדת המלון, שבה מוגשות ארוחות בוקר וערב, או לשבת באספרסו בר על קפה ועוגה או משקה אלכוהולי, ואפשר לבחור לסעוד באחת המסעדות הסמוכות. הכיף הגדול הוא לחזור לחדר המרווח והמאובזר, לישון במי ־ חדרים, הסוויטות לזוגות 263 טה הענקית, להתעורר נינוחים לבוקר חדש (במלון .)16 בלבד), ואחרי ארוחת הבוקר להתפנק במועדון הבריאות והספא (כניסה מגיל הפעם בחרתי להגיע לשם לבד, ולגמרי נהניתי בחברת עצמי. בפעם הבאה, אמרתי לעצמי, אגיע איתו.

יעל ולצר

באחד הימים החמים והלחים כיוונתי פעמיי לעיר ללא הפסקה. זו שחו ־ פרים בה בלי הרף, ש"פקקים" הם

היו עבורי בשבתות האלו מרכז העולם. לימים, כסטודנטית באוניברסיטת ת"א, התגוררתי עם שתי שותפות בדירה עם קי ־ .95 רות מקולפים ותקרה גבוהה בדיזנגוף בבקרים יצאנו ללימודים, בערבים נהגנו לצאת לרחוב. לעיתים, עטופות בצעיף לבן, הצטרפנו לתהלוכת הארי קרישנה, לעיתים הלכנו להצגה בתיאטרון הקאמרי, ששכן בדיזנגוף פינת פרישמן, או ישבנו על חוף הים של גורדון או שרתון וביקשנו לנו אופק. הרג ־ שנו הכי "ילדות פרחים" ו"סבנטיז" שאפשר. שנה לפני שעברנו לשם, יצא לאקרנים "די ־

מילה נרדפת לה, שבניינים חדשים נולדים בה מדי יום ומסתירים את קו השמיים, וש ־ רחוב קפלן הפך, ברוח התקופה, מעדות של מושבת טמפלרים לסמל המחאה נגד הרפו ־ רמה המשפטית. ועדיין, בהינתן כל זאת, זו העיר שהכי בא להגיע אליה, כי היא "ניו יורק" הישראלית, שבכל יום ומזג אויר מוצאים בה ים, תרבות, קולינריה, חיי לילה סוערים ות ־ מהיל אנושי מרתק.

". הסרט, שכתב 99 זנגוף וביים אבי נשר וצולם שני בניינים מהמקום שבו גרנו, הפך לסרט פולחן. התחברנו לדמויות של נתי (גידי גוב), מושון (מאיר סוויסה) ואוסי (ענת עצמון) ולפס הקול, ושירים, כמו "לגור איתו" ששרה ריקי גל ו"דרך ארו ־ כה" של גלי עטרי, מלווים אותי עד היום בתחנות שו ־ נות של חיי. חלפו השנים כשהגעתי ללילה ויום בק ־ ראון פלזה ברחוב הירקון, החלטתי שזה זמן ל"מסע

קראון פלזה. צילום: איה בן עזרי

דיזנגוף היום

כיכר דיזנגוף. צילום: יעל ולצר

שורשים" קטן וחזרתי לדיזנגוף. שעה ארוכה הלכתי וחיפשתי את הישן בתוך החדש, לא ממש מצאתי. תל אביב הקטנה, הווה ידוע, מזמן כבר פינתה מקום לגדולה. אומנם חלק מגגות הבניינים ההם נותרו כשהיו, אבל אין עוד "כסית" ואין "בתיה" ואין פוטו פרג', והכיכר בונים עכשיו מלון. 99 שינתה פניה. בדיזנגוף מה כן מצאתי? את החיבור לרגעים ההם. כשהתיישבתי באחד מבתי הקפה ועצמ ־ תי את עיניי, פגשתי את אותה ילדה קטנה, שידה מונחת בידו של אביה הטוב, שאיננו עוד. ראיתי את עצמי שרה "הארי קרישנה, הארי הארי", מבלי שידעתי מי הוא בכלל, וראיתי את עצמי אורזת את מעט המטלטלין, עוזבת את החדר ועוברת לדירה עם בעלי. בניתי בית ומשפחה. פקחתי את עיניי, מחיתי כמה דמעות וחזרתי למלון. למחרת חזרתי לביתי הקט ולשגרה. חגי תשרי המתקרבים ממלאים אותנו, "הבו ־ גרים שבחבורה", בזכרונות. לעיתים דווקא בתקופה זו של השנה שווה לקחת "ברייק" קטן ולחזור למחוזות הילדות. להתחבר לאז ולשם. להיזכר במראות, בקולות, בריחות וב ־ עיקר במי ובמה שהיינו אז: תמימים, שלווים וחולמים. ולחזור בחזרה, לכאן ועכשיו. גם אם לא קלה הדרך, להרגשתי לפחות, זה הפך  אותי ליותר שלמה. וזה שווה.

אומנם לא נולדתי בה, אבל העברתי בה חלק לא מבוטל מילדותי, נערותי ובגרותי. זכרונות ראשונים שולחים אותי לגיל הגן, אז בסופי שבוע נהגנו, אימי, אבי, אחותי ואני, לעלות על אוטובוס ישן בתחנה המרכזית בעפולה, ולאחר שעתיים נסיעה (מינימום...) על כבי ־ שים בקושי סלולים, היינו מגיעים תל אביבה בהתרגשות עצומה, ונוחתים בדירתה הקט ־ נה של סבתי ז"ל. סבתי התגוררה ברחוב ארנון, אחד ה־רחובות. אני זוכרת איך כילדה חיכיתי שלאה גולדברג, שהתגוררה בבניין הצמוד, תרד מביתה (על זה נכתב ספרה: "ידידי מרחוב ארנון"), ואיך ברוב השבתות נהגנו ללכת רגלית לחוף הים, כדי לסייע לסבתי, אימו של אבי, ולדודי, אחיו, בעבודת ה"קיוסק" ברחוב הירקון, במקום שבו עומדת היום מסעדת ביסטרו מצדה. לא אחתבשבתותאלו נהגתי לאחוז בידו של אבי, ויצאנו יחד לסיבוב קטן ברחוב דיזנגוף. עוד כילדה לא שבעתי מלהביט ביושבי "כסית", בית הקפה הנודע של הבוהמה התל אביבית, י � , ולא מהטעם של הגפ 117 ששכן בדיזנגוף לטע פיש והקרפלעך שהוגשו לנו במסעדת "בתיה" המיתולוגית, ששכנה בדיזנגוף פינת ארלוזורוב. משם נהגנו לחצות את הכביש, ואז התפעלתי מהתמונות בחלון הראווה של פוטו פרג'. תל אביב הקטנה ודיזנגוף בפרט

2023 ספטמבר וּ ראש השנה - s דור ה־ וּ 20