העמק 10.11.23

אילת שלו. "החיים יקרים וכל שנייה הם | " יכולים להשתנות צילום: נחום סגל

אבל בכל זאת התפללתי שאולי הוא חטוף ואולי הוא פצוע איפשהו. בלב שלי רציתי להאמין שיש תקווה, אבל זה לא קרה. לא חשבתי שהוא יירצח שם. הוא היה איש גדול וחכם, אני לא מבינה מה קרה. הוא היה צריך להתחבא איפשהו, זה לא התאים לו. הייתי בטוחה שהוא יצליח לשרוד את זה". בקול רועד ושבור סיפרה אילת על אהבת חייה: "שי היה אבא טוב. בן אדם מיוחד שנותן אהבה גם למשפחה וגם לאחרים. היו לו הרבה חברים בעולם של הטראנס והוא היה אוהב ללכת למסיבות לא רק בשביל לרקוד וליהנות, אלא יותר בשביל החברים. הוא יהיה חסר לי מאוד, היינו ביחד. 24/7 שנה. 28 אנחנו ביחד בכל מקום שהלכנו תמיד היינו ביחד, לא נפרדנו אף פעם. יום לפני המקרה של־ חתי לו הודעה קולית כמה אני אוהבת אותו, כאילו הייתה לי הרגשה שמשהו לא טוב הולך לקרות וגם הוא שלח לי הודעות יפות. עכשיו בדיעבד אני מבינה שמשהו בתת מודע הבין שמשהו הולך לקרות ופשוט לא ידענו". איך עוברים עלייך הימים האלה? איך את מתמודדת? "זה לא פשוט. אני מנסה להיות חזקה בשביל הילדים שלי. כשאני נשברת אני הולכת לחדר להיות עם עצמי ועם הת־ מונות והסרטונים שלנו. אני לא רוצה להכביד על הילדים, הוא בלאו הכי מאוד חסר להם ואני מנסה להיות לידם שמחה ומחייכת. אני לא ישנה טוב בלילה. יש לי סיוטים ממה שעברתי באותה שבת שחורה. השבוע ראיתי סרטון בטיק־ טוק שרואים בו אנשים בורחים בשדות לכיוון מזרח. ברקע היו יריות וזה עשה לי סיוטים. אני לא יכולה להקשיב לקולות של ירי". יש בך כעס על מה שקרה? "ברור שיש בי כעס. איך נכנסה כמות כזו של מחבלים? איך המחבלים האלה הצליחו לרצוח כל כך הרבה אנשים. לא ידענו שזה יגיע לרמה כזו. אני כועסת שהם הצליחו לחדור את הגדר, על זה שבעלי נרצח ונשארתי עם ארבעה ילדים לבד, על זה שראיתי את הבנות שכובות לצד הכביש מתות. אני כועסת שהמדינה גרמה לי לראות את הדברים האלה". יש בך רגשות אשם שאולי היית יכו־ לה להציל את שי? "כל הזמן עולות לי בראש רגשות אשם למה לא הצלחתי להציל גם אותו, אבל כל הזמן הילדים מנחמים אותי ואומרים לי: 'אמא, את היית צריכה לחזור אלי־ נו'. אני חושבת שהקדוש־ברוך־הוא ריחם עלי בכך שלא ראיתי אותו נרצח. אני לא הייתי שורדת את זה. כל פעם שהוא התקרב אליי בבריחה לא הצלחתי לחכות לו. תמיד הקיפו אותי מחבלים". יש לך נקודת אור בתוך האבל הזה. משהו שמעודד אותך? "מה שמעודד אותי שהקדוש־ברוך־הוא נתן לי לחזור לילדים שלי ולא השאיר אותם יתומים. חשבתי על זה כשהייתי שם בפרדס, שיש לי משפחה שאני יכולה לסמוך עליה. החיים יקרים וכל שנייה הם יכולים להשתנות. צריך לחיות אותם כי אי אפשר לדעת מה יהיה מחר. זה מה שאני ובעלי כל הזמן אמרנו - אנחנו נה־ נים כי אי אפשר לדעת מה יהיה מחר. וזה בדיוק מה שקרה לנו, בשנייה השתנו לנו החיים".

"שי היה אבא טוב. בן אדם מיוחד שנותן

אהבה גם למשפחה

וגם לאחרים. היו לו הרבה חברים בעולם של הטראנס והוא היה אוהב ללכת למסיבות לא רק בשביל לרקוד וליהנות, אלא יותר בשביל החברים"

ובתוכה היו השמות שלי ושל שי. אחר כך התברר שהיה להם בלבול וכל הנ־ עדרים נרשמו ככאלה שניצלו. שמחתי שבעלי בחיים. אמרו לי שהוא נמצא עם אחד בשם נמרוד. ניסיתי להשיג את שי, אבל הוא לא ענה". מתי הייתה השיחה האחרונה שלך אתו? בזמן 8:24 "אני דיברתי אתו בשעה שעליתי על הרכב שריססו אותו ביריות. הוא היה מאחורי וראה את כל זה. כנ־ הבת 8:43 ראה הוא חשב שאני מתה. ב שלי דיברה אתו והוא אמר לה שהקשר 9:09 עם אמא נותק והתחיל לבכות. ב הוא שלח הודעה בקבוצה של המשפחה: 'יורים עלינו מכל כיוון, תשמרו על עצ־

מכם ילדים, הקשר עם אמא נותק'. ואז הוא כבר לא ענה".

שלי הוביל אותי. ראיתי אנשים מתחי־ לים להסתתר בשיחים והסתתרתי עם עוד ארבעה אנשים. התכסינו בשיחים עד כמה שאפשר. היה אסור לנו לעשות רעש כי המחבלים היו בסמוך על הכ־ ביש. באיזשהו שלב ראיתי שטנק הגיע. שמחתי שהטנק הגיע וחשבתי שניצלנו, אבל תוך כמה דקות המחבלים השביתו את הטנק וירו עליו אר.פי.ג'י. שמעתי צרורות של יריות וצעקות של מחבלים בערבית. הבנתי מה קורה גם בלי לראות בעיניים. היה שם כאוס ובלגן שאי אפשר המוח האנושי לא יכול לעכל". השיחים לא היו מסתור טוב ואילת נאלצה לצאת מהם ולהמשיך לנוס. היא הגיעה לפרדס אשכוליות והתחבאה שם. "הזוג שהיה איתי ברכב התחבא באחד העצים ואני התחבאתי משמאלם. שכבתי על הבטן עם הידיים על הראש ופחד־ תי מאוד. אחר כך הזוג שהסתתר לידי וניצל סיפר לי שנכנסו מחבלים לפרדס וירו לעברי. ראיתי את תרמילי הכדו־ רים, אבל רק אחר כך הבנתי שהיה מעלי מחבל. לא יודעת איך ניצלתי. אני זוכרת שהרחתי אבק שריפה חזק בפנים, אבל כנראה שכבר התעלפתי. היה לי שם נס". לאחר כחמש שעות בהן הסתתרה בפ־ רדס הגיעו כוחות ההצלה והובילו אותה עם שאר הניצולים לתחנת משטרת אופ־ קים. שם היא עודכנה בדיווח שגוי שבע־ לה שי נמצא בחיים. "הייתה להם רשימה של הניצולים מהמסיבה שנמצאו בחיים

חזקה בשביל הילדים ביום חמישי לאחר מכן הגיעה הבשורה הקשה על הירצחו של שי שלו ז"ל. כל אותו שבוע הכתה באילת אי הוודאות והחשש כשלא ידעה מה עלה בגורלו. "חוסר הידיעה היה קשה מאוד. אני רוח־ נית וחלמתי עליו כל לילה והבנתי שהוא כבר מת. הוא בא אלי כל לילה בחלום ואמר שהוא רוצה שיקברו אותו. הנשמה שלו רצתה להגיע למנוחה שלה. בחלום הוא ניער מזרן בבית וזה מסמל שבעה.

צילום: יובל חן | זירת המסיבה ליד קיבוץ רעים

15 ידיעות העמק ˆ 10.11.2023