העמק 17.3.23

מה שחשוב בחיים זה לחיות - כל השאר שטויות

מעפולה יהודה משה במרץ 8 לעולם לא ישכח את ה- . ללא שום התראה מוקדמת 2018 הוא חטף באותו יום גורלי אירוע לבבי קשה, שממנו ניצל בנס גדול. מאז התאריך הזה הוא יום חשוב בלוח השנה שלו, היום בו הוא נולד מחדש. "הרגשתי את הגוף נוטש אותי" ), נשוי ואב לשלושה, עובד 53 משה ( בעיריית עפולה בארבע השנים האח ח רונות כעוזר ראש העיר, אחראי על מערך האבלים ומערך פניות הציבור בשכונות הוותיקות בעיר. "אלו תפ ח קידים שהיו חשובים לי מאז שנולדתי מחדש", הוא מספר, "אני מרגיש שח ח שוב לי לעזור לתושבים כי הבירוקר ח טיה במדינה שלנו היא קשה. בתפקידי כאחראי על פניות הציבור בעפולה עילית וגבעת המורה אני מנגיש את השירות עד לפתח הבית של התושב. אם זה להגיע לאדם מבוגר עד הבית ולעזור לו לכתוב מכתב ולשלוח לו אותו או לעזור לו בדברים קטנים כמו לקנות לו חלב. העבודה הזו היא עבורי שליחות. זה לא בשביל לקבל קולות מחר בקלפי. זה משהו שממלא אותי בבוקר ונותן לי סיפוק". . 2018 במרץ 8 חמש שנים אחורה, ה משה סיים באותו היום לעבוד בערך ח � ויצא מבית שאן ב 17:30 סביב השעה זרה הביתה לעפולה. "בנסיעה לכיוון עפולה, בערך כשהגעתי לקיבוץ מרח ח ביה הרגשתי בגוף משהו לא רגיל ולא בסדר שעובר עלי", החל לשחזר, "הר ח גשתי כמו רכב שמורידים לו פתאום בוכנה אחת והוא בקושי מצליח לתפקד. בדיוק הבן שלי עומר התקשר אלי. הוא למד אז בעפולה וחזר מהטיול השנתי וביקש ממני לאסוף אותו. באותה שנייה לקחתי החלטה ואמרתי לו: 'אני לא בא לקחת אותך אני עולה לקופת חולים, משהו בי לא בסדר'". הרגעים חלפו ומשה המשיך בנסיעה, אבל ההרגשה הלא נעימה התגברה והוא אכן החליט לשנות כיוון ולנסוע לקופת החולים. "המשכתי לנסוע ואני ממשיך להרגיש שמשהו לא בסדר. עצרתי את האוטו בצד ויצאתי ממנו ופתאום הר ח גשתי סחרחורת חזקה", ממשיך משה לתאר את הרגעים הדרמטיים בחייו, "חזרתי לרכב והמשכתי לנסוע לכיוון עפולה. כשהגעתי לשכונת רובע יז ח רעאל החלטתי לעלות לכיוון גבעת המורה למרפאה שלי. קילומטר לפני המרפאה הרגשתי שחלקים בגוף נו ח טשים אותי. בקושי נשמתי והתחלתי לראות מטושטש. נסעתי וצפרתי חזק, אבל הכבישים היו ריקים. אני לא יודע איך, אבל איכשהו הצלחתי להגיע לקופת חולים. ירדתי מהאוטו בצעדים איטיים, נכנסתי לחדר של המרפאה, נתתי בעיטה קלה בדלת - למזלי הדלת

הייתה פתוחה. מישל האחות פתחה את הדלת, חיבקתי אותה וירדו לי דמעות. אמרתי לה: 'אנחנו נפרדים'. הרגשתי שזה הסוף. זה לא היה אירוע לב רגיל. זה משהו מעבר. הזעתי כולי והרגשתי את הגוף נוטש אותי". "הבנתי את הנס שקרה לי" את הימים הבאים משה זוכר כרצפי זיכרונות מקוטעים. הוא הובהל לבית החולים שם עבר החייאה וניתוח צנתור ממושך שהציל את חייו. "הזיכרון הבא שלי אחרי שהגעתי למרפאה הוא שאני נמצא בתוך האמבולנס, אחרי זה יש לי זיכרון שאני שוכב על המיטה בטיפול נמרץ ומדברים איתי ושואלים אותי כל מיני שאלות. אני זוכר שהתעוררתי בבוקר לאחר מכן עם מלא מכשירים עלי ואשתי הייתה לידי. היא סיפרה לי אחר כך שהזעיקו אותה מהבית ומה עבר עלי. הצנתור היה ארוך ומורכב אבל הצליח". למחרת הניתוח משה כבר הרגיש טוב יותר וביקש להתנתק מהמכשירים. את הרגע בו הבין שחייו ניתנו לו בחזרה במתנה, הוא משחזר בדמעות. "ביקש ח

יהודה משה מעפולה,

8־ עובד עירייה, עבר ב אירוע לבבי קשה 2018 במרץ שממנו ניצל בנס גדול ‰ חמששנים אחרי הוא משחזר את הרגעים הדרמטיים בהם הבין שהוא הולך למות, מודה ליד מלמעלה שכיוונה אותו לנסוע לקופת חולים ולא הביתה ומספר על החיים שאחרי והתובנותשהובילו אותו לעזור ולסייע לאנשים

דנ יאל דדו ן / / צילום: נחום סגל

28

17.3.2023 ˆ ידיעות העמק