העמק 17.3.23

הבן שלי דניאל התחתן ויומיים לפני זה בכיתי. דניאל בני הבכור הוא איש עסקים וקצין בצבא, הבת שוהם הייתה לוחמת ועכשיו היא לומדת משפטים שנה שנייה והבן הקטן עומר לוחם בכ ־ פיר ועכשיו משרת בעזה. מאוד קשה לי שהוא בעזה, אני עובר לילות בלי שינה וגם ככה אני מתעורר לפעמים באמצע הלילה ולא נרדם. אני גם יותר דואג מאז. דואג לעצמי ולגוף שלי ולסביבה". כמה חודשים לאחר האירוע ששינה את חייו הצטרף יהודה לעיריית עפולה בת ־ פקיד אחראי על מערך האבלים והממונה על פניות הציבור בשוכנות הוותיקות: "בתפקיד הזה אני מרגיש שאני מצליח לעשות דברים טובים". כשאתה רואה מקרים קשים זה מש ־ פיע עליך? "זה מפרק אותי. כשאני נכנס למקום כזה אני ישר מפעיל את אשתי שמכינה עוגיות ומדבר עם הבן שלי שיתרום כמה שקלים ועם אחי שיתרום גם. אני מאר ־ גן סיוע מפה ומשם ומשמח את האנשים כמה שאפשר ומתקדם קדימה. זו זכות. אותו דבר לגבי האבלים. אני לא רק בא ושם אוהל והולך. אני עוזר, תומך, מביא מודעות אבל ואם צריך לדאוג לאוכל ולכיבוד אני מביא. אני גם דואג להת ־ קשר אליהם כל הזמן ולשאול איך הם מרגישים". מה נותן לך את הכוח להמשיך לע ־ שות את זה למרות הקושי? "בסופו של דבר כשאני קם בבוקר ויודע שעזרתי למישהו אחד ואני רואה אותו מאושר, זה שווה בשבילי את כל העולם". לאיזה תובנות הגעת מאז מה שקרה לך? מה עוד השתנה בך? "אני יותר לא לוקח ללב. אם יש לי התנגשות עם מישהו, אני מרפה ומתק ־ דם קדימה. אני יודע מתישהו שזה יעבור והכל יסתדר. אני לא כועס יותר מדי ואני לוקח את החיים בקלילות וחושב על הדברים אחרת". מה המסר שלך מהמקרה שלך? "מה שחשוב בחיים זה לחיות – כל השאר שטויות. לחיות זה לא רק כדי לחיות, אלא מהמילה להחיות. כל הזמן להסתכל ימינה ושמאלה ולדעת שיש עוד אנשים בעולם שאפשר לעזור להם ולתמוך בהם. חשוב לי גם לעזור לעצמי. אני קם בבוקר ושמח שהגיע הבוקר. אני חי. צריך לנצל את הרגע. אני נהנה מכל דקה ומנסה להפיק את המקסימום מכל יום, אני באמת מרגיש שכל יום הוא מתנה". משה מדגיש גם את נחיצותו וחשיבו ־ תו של מכשיר הדפיברילטור, מכשיר החייאה מציל חיים שחשוב שיוצב בק ־ רבת מקום במרחב הציבורי. "לאחרונה הציבו כמה מכשירים בכל המחלקות בעיריית עפולה. חשוב שהדפיבריל ־ טור יהיה קרוב ונגיש. לא מזמן הייתי ליד קניון העמקים והרגשתי לא טוב. אמרתי לעצמי 'הנה זה קורה לי שוב', מיד הרצתי בראש איפה יש את מכשיר הדפיברילטור. הגעתי לתחנה המרכזית באגד ונכנסתי לתחנת המשטרה ממול. אני זוכר שהגעתי לשם ואמרתי לשוטר: 'אני חולה לב, תביא את המכשיר והוא יצא והביא אותו'. בסוף מסתבר שזה לא היה זה והמינון של הכדורים היה נמוך מדי ולא היה בו צורך. אבל אין ספק שה ־ דפיברילטור מציל חיים".

יהודה משה השבוע. "זה לא היה אירוע לב רגיל"

"חזרתי לרכב והמשכתי לנסוע לכיוון עפולה. כשהגעתי לשכונת רובע יזרעאל החלטתי לעלות לכיוון גבעת המורה למרפאה שלי. קילומטר לפני המרפאה בקושי נשמתי והתחלתי לראות מטושטש. נסעתי וצפרתי חזק, אבל הכבישים היו ריקים" אני קם בבוקר ושמח שהגיע הבוקר. אני חי. צריך לנצל את הרגע. אני נהנה מכל דקה ומנסה להפיק את המקסימום מכל יום. אני באמת מרגיש שכל יום הוא מתנה"

החלטה קשה כי הבן שלי חיכה לי. אני איש של משפחה, שדואג לילדים ורץ אחריהם לכל מקום. לעזוב אותו ולהגיד לו תסתדר זו החלטה קשה. אני לא יודע מאיפה לקחתי אותה. בתחושה שלי יד מלמעלה כיוונה אותי". מאז מציין משה מדי שנה את היום בו הוא נולד מחדש. "בשנתיים הראשונות חגגנו אני והמשפחה הקרובה במסע ־ דה טובה או בארוחה בבית. בשנתיים האחרונות פחות ציינתי את זה כי תמיד יורדות לי דמעות כשאני נזכר באותו יום, אני משתדל לזכור, אבל גם מדחיק, כי הרבה פעמים אני מרגיש קצת פחד. הפחד הגדול הוא שאתה רואה אנשים נופלים עם דום לב ולא ניצלים. 50 בני אחוז 90 הסטטיסטיקה אומרת שיותר מ שקיבלו אירוע כמו שלי מתים". "אני יותר לא לוקח ללב" מאז אותו יום משה מספר כי הוא גם למד להעריך יותר את החיים. "אני רואה את הילדים שלי גדלים ומתחתנים וזה מעצים את הנס שקרה לי. מאז כל אירוע משפחתי משמח הופך להיות אירוע מרגש ואני מזיל דמעה. לפני חצי שנה

רק טוב". כששחזרת מאוחר יותר את מה שקרה לך חשבת שהסיפור היה יכול להיגמר אחרת? "אם באותו רגע קריטי הייתי אומר לעצמי שזו רק סחרחורת קטנה וממשיך לבית לא הייתי בין החיים היום. לקחתי

תי מהרופאים לרדת למטה, הסתכלתי לשמיים והבנתי את הנס שקרה לי", הוא נזכר, "הבנתי שאני פה רק בגלל שקרה לי נס. ניצלתי מאירוע לבבי קשה. באותו יום קיבלתי החלטה שאני משנה את אורח החיים שלי. כלומר מתנהג אחרת, פחות לוקח ללב ושאנסה לעשות

צילום: פרטי | יהודה משה עם משפחתו

29 ידיעות העמק ˆ 17.3.2023