העמק 21.4.23

סמסון ז"ל | ורעייתו נעמי צילום: באדיבות המשפחה

ענת סמסון- | יופה עם אביה צילום: באדיבות המשפחה

פעמיים'. המשפחה שלו הייתה המשע ־ נת שלנו. כשצבה נהרג הבנו שאין לנו אבא". הייתה שם תמימות המרדף בו נהרגו רס"ן סמסון, רס"ן קפלן וסמל שושן זכרם לברכה זכה לכי ־ נוי 'מרדף המערה' והוא הפך לימים למי ־ תוס בצנחנים בפרט ובצה"ל בכלל. קרב שייצג את טוהר הנשק בצה"ל והליכת המפקד בראש כוח. למרות שהיה בעי ־ צומו של מרדף מסוכן ולמרות החשש שהמחבלים משתמשים באזרחים כמגן אנושי פעל רס"ן סמסון על פי ערכי צה"ל – לא לפגיעה בחפים מפשע. "זה מרדף שמספרים ולומדים דרכו את נושא

טוהר הנשק, ערך האדם אל מול האדם. זה היה מובן מאליו אז שאישה שמניקה מדברת אמת ומאמינים לה", אומרת סמסון-יופה. איך את רואה את המעשה של אבא? "זה מעשה של תפיסה מסוימת, של אתוס שהיה ולצערי הרב חלקו נעלם - לקבל את האדם כפי שהוא ואיך שהוא. בטח בסיטואציה מיוחדת כמו שהייתה שם. היום זה לא היה קורה. הוא לא היה יורה בה, אבל היה מתנהג אחרת. בדי ־ עבד היה מתנהג בשכל למרות שמבחן התוצאה לא כיפי. הייתה שם תמימות. אני אוהבת את המחשבה התמימה הזאת שהייתה לו שאישה שמחזיקה תינוק ביד לא מסתירה מאחוריה מחבלים שמטרתם להרוג". יש בך כעס כלפי אותה בדואית? "אי אפשר לשנות את העבר. אין בי כעס. הייתי שמחה להיפגש איתה ולדבר איתה. להבין מה עבר לה בראש. אולי היא הייתה מאוימת? אולי הכריחו אותה לעשות את זה? אני מאמינה כאמא שזו לא הייתה כוונתה. היא החזיקה את הילד שלה ביד והניקה. אני לא רוצה לחשוב שהיא רצתה להרוג או לראות את החוויה שהיא ראתה. רציתי לחפש אותה פעם. זה היה בשנים הראשונות אחרי המקרה. אמרו שהיא עברה לירדן וגם שם חיפשו אותה. אני לא יודעת אם היא עדיין חייה. חיפשנו אותה גם ביהודה ושומרון. אני לא כועסת. אני ריאלית. "שנים היינו הבנות של חנן ונעמי", הוסיפה סמסון-יופה, "זו הייתה גאווה גדולה. במרחק הזמן אני יכולה להגיד שהאסון הזה הוא גם זה שבנה אותנו. , ולגדול 12 הייתי יחסית גדולה, בת בצל של סיפור כזה ושכול זה בונה חוסן מסוים. כל אחת מאיתנו התמודדה בצו ־

שבועות אחרי שזה קרה הוציאו אותה לעבוד במחלקת הביטחון של התנועה הקיבוצית בתל אביב. היא הייתה קמה בחמש בבוקר, נוסעת לתל אביב וחוזרת לקיבוץ בחמש אחר הצהריים. זה שאמא עבדה מחוץ לקיבוץ חיזק מאוד את הקשר ביני לבין אחיותיי". מי שעזר לנעמי ושלושת בנותיה לה ־ תמודד עם האובדן היה צבי (צבה) סדן שיחד עם משפחתו עטפו אותם באהבה גדולה ואז פרצה מלחמת יום הכיפו ־ רים וסדן נהרג בקרבות ברמת הגולן. "המשפחה של צבה הייתה הבית השני שלנו בקיבוץ וכשצבה ז"ל נהרג במל ־ חמת יום הכיפורים זה היה שבר גדול. רוני הייתה אז בת חמש והיא אמרה: 'איך זה שאלוהים לא יודע שלא לוקחים אבא

מספר רב של מערות ששימשו את תו ־ שבי האזור למגורים. החולייה בפיקודו של רס"ן סמסון הגיעה למערה שבפ ־ תח שלה ישבה בדואית עם שני ילדיה הקטנים, כשאת אחד מהם, תינוק, היא הניקה. סמסון שאל אותה אם יש אנשים במערה והיא ענתה לו שלא, אך למע ־ שה המחבלים כן התחבאו במערה. רס"ן סמסון החל להיכנס למערה במטרה לס ־ רוק אותה ואז המחבלים פתחו עליו באש והוא נהרג במקום. מאש המחבלים נהרגו גם רס"ן יוסי קפלן וסמל בועז שושן. בעקבות הירי כוחות צה"ל חשו למערה ולאחר קרב נהרגו שבעה מחבלים ואחד נשבה. "החברים הקרובים של אבא בישרו לאמא ויחד עם אמא הם בישרו לי", נז ־ כרת סמסון-יופה, "זה היה בשעת אחר הצהריים. הם לקחו אותי לטייל בשבילי הקיבוץ ואמא אמרה לי בצורה ברורה וישירה. זה היה אחר הצהריים שלא ייש ־ כח. אני לא זוכרת סיפורים והסברים. אני גם לא זוכרת מה הייתה התגובה שלי. אני כן זוכרת שכשחזרנו לבית של אמא היו כבר המון אנשים שאנחנו אוהבים וזו הייתה עבורי התרגשות גדו ־ לה מאוד. אני לא חושבת שהבנתי אז מה קרה. רק אחר כך הבנתי, כשכולם בקי ־ בוץ הסתכלו עלי והרגשתי את המבטים האלה שכאילו אומרים: 'מעניין מה עובר עליה'. תשומת הלב המיוחדת הזו הייתה לא פשוטה". איך אמא קיבלה והתמודדה עם האובדן? "אמא היא אישה סופר חזקה וככה היא קיבלה את זה. היא השפילה ראש, הייתה עצובה, אבל לא בכתה. הקיבוץ החליט שלאמא יהיה יותר קל להתמודד אם היא תצא לעבוד מחוץ לקיבוץ. ואכן, כמה

צילום פרטי | סמסון-יופה ואמה נעמי לפני כחודש

11

ידיעות העמק ˆ 21.4.2023