העמק 3.2.23

בית שאן

דניאל דדון

שנה מאז שנהרג חזי שמואל 21 ז"ל מבית שאן בתאונת דרכים , ודבר לא מקהה את 90 בכביש

צילום: אלבום משפחתי

הכאב על האובדן. רק דבר אחד עוזר - ולו במעט - להתמודדות של האב עמי שמואל עם מותו הפתאומי של הבן האהוב - כתי ־ בת שיר לזכרו מדי שנה סמוך למועד האז ־ כרה. כך הוא עושה, עוד מתחילת השבעה, מפיץ את זיכרונו של הבן שלא ישוב עוד. "השירים נותנים לי כוח להמשיך לתפ ־ קד", הוא מסביר, "אני מביע דרך השירים את הרגשות והגעגועים וגם את הכאב וההחמצה". כולם ידעו לפני , 2002 בינואר 20 ביום ראשון בערב, ה־ קרתה תאונת הדרכים הקטלנית שבה ר � במותו. התאונה אי 23 נהרג חזי ז"ל, בן בין ירדנה לבית יוסף כאשר 90 עה בכביש רכבו התנגש חזיתית ברכב אחר. "הוא היה בדרך חזרה מהמכינה במכללת עמק הירדן שבה למד, הוא שיפר את הציונים של תעודת הבגרות שלו כי הוא רצה להיות רואה חשבון", משחזר האב בכאב, 14:00 "הוא ביקש ממני את האוטו בשעה בצהריים, בדרך כלל הוא היה חוזר בשעה שבע וחצי בערב. היינו בבית - אני, אשתי והילדים. חיכינו שהוא יחזור לאכול אית ־ נו ארוחת ערב. מסתבר שכבר כל העיר ידעה על התאונה. אנשים שנסעו מבית שאן לכיוון טבריה ראו את התאונה וזיהו אותו והידיעה התגלגלה כבר בכל העיר ומחוצה לה ואנחנו לא שמענו ולא ראינו. עד שגיסתי התקשרה לאשתי ואמרה לה 'שמעתי שלחזי היתה תאונת דרכים, תב ־ דקו', ואז התקשרתי לטלפון שלו והוא לא ענה. אחר כך התקשרתי למשטרה והם אמרו שאין להם עדיין מספיק מידע. הת ־ לבשתי כדי לצאת לתחנת המשטרה, ואז פתחתי את הדלת וראיתי עשרות אנשים מחוץ לדלת. אחד התושבים שעמד בפתח

חזי שמואל ז"ל

עמי שמואל. חי צילום: | עם הכאב אפי שריר

"חיכינו שהוא יחזור לאכול איתנו ארוחת ערב. מסתבר שכבר כל העיר ידעה על התאונה. אנשים שנסעו מבית שאן לכיוון טבריה ראו את התאונה וזיהו אותו והידיעה התגלגלה בכל העיר"

שנהחלפו מאז שעמי שמואל, לשעבר מנהל אגף החינוך ודובר עירייתביתשאן, איבד את 21 בנו חזי ז"ל בתאונת דרכים ‰ מדי שנה לפני האזכרההוא כותבשיר לזכרו ‰ עכשיו הואחוזר ליוםהארור ההוא ומטיחטענותקשותבפני המדינהשלאהשכילה לתמוך במשפחות "השירים נותנים לי כוח להמשיך לתפקד"

ניים טובות, פנים מאירות, אז למה כל זה נגמר בדמעות'. הוא היה שמח תמיד, מוקף בחברים והיה אופטימי. היה אדם מאוד צנוע ועניו, היתה לו חדוות חיים". חוסר יחס בשנים הראשונות מאז מותו של בנו, הרצה עמי שמואל בפני חיילים ובני נוער על מכת תאונות הדרכים שלדעתו - בטי ־ פול נכון של המדינה - היתה יכולה להצ ־ טמצם. "תאונות דרכים הן מכה קשה מאוד שלא מטפלים בהן כמו שצריך. הן יכולות להרוס משפחה שכל החיים היו לפניה. היתה שמחת חיים ופתאום הכול נהרס ומ ־ תרסק ויש מעגלים של כאב". "המדינה לא מכירה בהרוגי תאונות דר ־ כים", ממשיך שמואל, "אתה מצפה שאחרי תאונות דרכים יבוא מישהו מהמדינה לנחם אותך, לעזור ולתת תמיכה נפשית. שום דבר, אף אחד לא מכיר בך ולא פונה אליך. יש משפחות שקופות שאף אחד לא מתייחס אליהן, לא תמיכה כספית ולא תמיכה מו ־ רלית - וזה הכאב הכי גדול. אחרי שאתה מאבד את הבן, אתה למעשה נשאר לבד. למזלנו יש לנו את התמיכה של היישוב, הקהילה, החברים והמשפחה אבל איפה המדינה? המדינה מתעלמת מהנושא הזה".

של הדלת אמר לי 'חזי נהרג'". הידיעה הקשה הכתה בהלם את המשפ ־ חה. "זה היה רגע שהרגשנו שכל העולם חרב עלינו. אני לא מאחל את זה לאף אחד. אתה לא מצפה למכה כזו, חזי היה בן אדם בריא, חזק ואיתן ומלא שמחת חיים. הוא רק חזר מחו"ל". על מה היתה השיחה האחרונה ביניכם? "בארוחת ערב שבת ישבנו ביחד, דיב ־ רנו וצחקנו. אחר כך בשבת הוא הלך לח ־ ברים שלו. ביום ראשון הוא הלך לטיפול שיניים בבוקר. הפעם האחרונה שראיתי אותו היתה בצהריים כשהוא ביקש ממני את האוטו ונתתי לו את המפתחות". מרגוע לנפש עמי שמואל עבד במשך יותר משלושה עשורים בעיריית בית שאן כמנהל אגף החינוך וכדובר העירייה. "הכתיבה לא זרה לי", הוא אומר, "אני כותב וכתבתי גם לפני כן על כל מיני נושאים". כך, בעיצומם של ימי השבעה, כתב האב את השיר הראשון לזכרו של בנו שנקרא שירים נוספים 55 'בלעדיך' ומאז כתב לזכרו. "ביום השלישי של השבעה בבוקר, התעוררתי והתחלתי לכתוב בלי להפ ־ סיק", הוא מספר, "מאז כל שנה בשנים

שלאחר מכן, החלטתי שאני מקדיש שיר אחד ומפרסם אותו לזכרו. בשנים האחרו ־ נות אני גם מפרסם את השירים בפייסבוק. קיבלתי מאות תגובות על השירים מאנ ־ שים מבית שאן ומחוץ לעיר". מלבד עבודתו שסייעה לו להשכיח מעט את הכאב, השירים הם אלו שמחזקים אותו. "ככל שמתקרב יום האזכרה השנתי שלו, כל החיים אצלנו נעצרים. אני כותב את השיר וברגע שאני מפרסם אותו ומקבל את התגובות, זה נותן לי את הדלק לעוד שנה ואת הכוח להמשיך. השירים האלה נשארים, אנשים זוכרים אותם. "זה נותן מרגוע לנפש שלי", הוא מתאר, "זו ההתמודדות שלי עם האובדן הגדול. באמצעות השירים בכל שנה אני מחיה אותו מחדש. עצם העובדה שהמון אנשים מכל הארץ קוראים, מגיבים ומשתפים שנים, זה מחזק אותנו 21 את השירים כבר כמשפחה. זה מה שמעניין אותנו - שהוא לא יישכח". חזי שמואל ז"ל גדל והתחנך בבית שאן. בצבא שירת בחיל האוויר ביחידת קשר מוטס. האב מספר כי מה שייחד את בנו היתה שמחת החיים שלו והחוזק שלו, דבר שביטא היטב באחד השירים שכתב לזכרו: "בשיר האחרון כתבתי עליו 'היית חזק, סלע איתן, לב זך, הכי רגיש בעולם, עי ־

בלעדיך

אני מביט למעלה וחושב עליך על עולמנו שהשתנה חזי, קשה בלעדיך. אני מתגעגע אל עיניך

חולפים הימים בלעדיך ימים של בכי ודמעות על חייך הקצרים באביב עלומיך שירדו למחשכי התהומות. לילותיי הן מסע למצולות הכאב

המביטות אהבה ליבי יוצא אליך

ונפשי חסרה מנוחה עיני תרות אחריך בכל מקום ופינה לעיתים נדמה שניבטת דמותך והלב מחסיר פעימה כל יום אתך היה כמו שנה כל רגע עמך היה מתנה. היה שלום, חלום רחוק לנצח תהיה צעיר ומתוק שם בין הכוכבים והמלאכים שמור נא עלינו האוהבים (השיר הראשון שכתב לזכרו)

ימיי מלאו תוגה ועצב ים של געגועים אליך חזי, קשה בלעדיך בלעדיך קדרו שמיי וחשכה עוטפת את חיי

רוצה רק לשמוע את קולך לחבק אותך ולראות צחוקך. כשהדלת נפתחת כולי נדרך לראותך שוב מגיע מחויך נכנס לבית בשמחה ואומר שלום אבא הלב לא מרפה לרגע שאולי זה רק חלום בלהות המציאות מכה בי לפתע ושוב אני שוקע בתהומות. בלילות טרופי השינה

24

3.2.2023 ˆ ידיעות העמק