העמק 31.3.23

עמק המעיינות

בהתהפכות ג'יפ בנפאל ‰ כשנהאחר כך הקימו בני 2017 ורד אביישר ז"ל מעין הנצי"ב נהרגה בשנת משפחתה לזכרהאת 'מרכז ניגונים – מקוםמוזיקה וחברים' ‰ עכשיו, חמששניםאחרי, אחותהסיגל זילברצויג מספרתעל כאב האובדן שאינו מרפה ואיך המקוםהפך לסיפור ההצלחה עודחוזריםהניגונים

ורד אביישר ז"ל

| המרכז מבפנים צילומים: פרטי

"חסרה לי כל יום" עד כמה זה מנחם שהפעילות הזו נעשית לזכרה ולהנצחתה? "יש לי רצון שהשם שלה והרוח של מה שהיא הייתה יישארו פה בעולם. אחרי האסון, כשעמדתי מול מוות פתאומי כזה, אמר ־ תי לעצמי 'לפני רגע הייתה לי אחות ואיך יכול להיות שפתאום היא לא פה'. תחושת האין הזו מאוד חזקה וכמובן ההחמצה שהיה לה עוד מה לתת – וחבל שאנשים לא הכירו אותה. יש משהו במקום הזה שמשאיר אותה קצת יותר איתנו, ונותן לנו את האפשרות לספר עליה לעוד אנשים שיכירו אותה". חמש שנים וחצי אחרי, האובדן של ורד מורגש ונוכח בחיי המשפחה. "ההתמודדות קשה מאוד, זה חוסר מאוד גדול שאי אפשר להבין. הוא נוכח בכל המפגשים המשפח ־ תיים, בשמחות ובחגים, זה תמיד שם. אנחנו ממשיכים בחיינו ומשתדלים למלא אותם במשמעות לצד החוסר הגדול וההתמודדות הקשה עם הכאב". עד כמה את מתגעגעת אליה? איפה היא חסרה עכשיו? "היא חסרה לי כל יום. אני מרגישה שיש הרבה דברים בחיים שלי שהשתנו מאז שורד נהרגה, התחושה החזקה שמלווה אותי היא איך החיים כל הזמן ממשיכים לעומת החיים שלה שנעצרו וזה עולה באופן חזק בהקשר של הילדים שלי; כשורד נהרגה היו לי שני ילדים והיום יש לי ארבעה. בסיטואציה אחרת יכול להיות שהיו לילדים שלי עוד בני דודים בגילם. היינו יכולים להיות יחד בעוד הרבה דברים, והייתי יכולה להתייעץ ולדבר איתה ולקבל ממנה את הראייה המ ־ פוקחת שלה על המציאות". עכשיו סיגל והאם שירה יחד עם עוד שו ־ תפים מהקיבוץ דואגים להחזקה ולפיתוח של מרכז ניגונים ומקוות להגביר את הפעילות בו בקרוב. "אמא שלי היא אם־הבית של המקום, דואגת ומטפלת. הפעילות במקום מושתתת על תרומות וגם מכספים שהקיבוץ החליט להשקיע במקום ועכשיו אנחנו חושבים איך להמשיך לקדם ולפתח את מרכז ניגונים".

"המוזיקה הייתה הדרך שלה לתת לאנשים מעצמה ולהתחבר לאחרים. אחד הדברים שהיו מיוחדים בה שהיה לה שילוב נדיר בין רצינות לקלילות" "היא חסרה בשמחות משפחתיות וחסרה לי כל יום. יש הרבה רגעיםשאני ממש רוצה להרים אליה טלפון, לדבר איתה ולהתייעץ איתה"

עם עזרה של מתנדבים היא התחילה לשפץ אותו כחודשיים לפני שורד נהרגה. אחרי האסון אנשים מהקיבוץ הציעו לה לעשות את השיפוץ לזכרה של ורד, ואז היא פנתה אלינו. אנחנו כמובן חשבנו שזו דרך ראויה ומתאימה לזכור אותה. ורד גם מאוד אהבה את הקיבוץ והעמק, וזה היה חיבור מתאים שיהיה מקום בקיבוץ שינציח אותה". היום מרכז ניגונים מארח חוגי נגינה, פרויקטים שונים של מוזיקה והופעות סלון. בשנה שעברה התארח בו פרויקט 'מקורוק' של קבוצות שנפגשות, כותבות ומלחינות סביב לימוד של מקורות יהודיים בהנחיה של אמנים. "השתתפו בו אנשים עם צר ־ כים מיוחדים שגרים בעמק, וזה היה פרויקט מאוד משמעותי בשבילנו", אומרת סיגל, "לפני הקורונה ערכנו במרכז ניגונים כמה הופעות סלון קטנות ומדי פעם מגיעים לנגן כל מיני הרכבים וגם חבר'ה צעירים מה ־ קיבוץ". במקום נערכים גם מפגשי חברה. "קרא ־ נו למקום 'מרכז ניגונים – מקום למוזיקה וחברים', כי היה לנו חשוב שזה יהיה גם מקום מפגש של אנשים להתחבר ולהיפגש סביב המוזיקה", מסבירה סיגל, "זה גם מה שוורד עשתה סביב המוזיקה, כך היא הת ־ חברה לאנשים. אחרי שהיא נהרגה גילינו שהיא שלחה בשנה האחרונה לחייה שירים שהיא הקליטה את עצמה שרה ומנגנת בפ ־ סנתר לכל מיני חברים וחברות שלה שהיו צריכים עידוד וחיזוק. המוזיקה הייתה הדרך שלה לתת לאנשים מעצמה ולהתחבר לא ־ חרים. אחד הדברים שהיו מיוחדים בה הוא שהיה לה שילוב נדיר בין רצינות לקלילות. היה לה גם חוש הומור מפותח והיא הייתה מצחיקה, ויחד עם זאת גם בעלת חשיבה עצמאית ורצינית לעומק על כל דבר. היו לה קשרים מיוחדים עם הרבה אנשים שונים ממנה. המון אנשים אהבו אותה כי היא ידעה לתת מקום לדעות אחרות ולאנשים אחרים, ועדיין לשמור באופן חזק וברור על הזהות שלה ועל מה שחשוב לה. היא הייתה מאוד חכמה וחריפה וידעה לקחת את החיים בפ ־ רופורציות ויחסית בקלות".

במקום ולא סבלה, זה משהו שנקבע מלמעלה ולא יכולנו לעשות דבר". הרבה עבודה ומעט תקציב לאחר פטירתה של ורד ז"ל, בני משפח ־ תה, חבריה ותושבי הקיבוץ נרתמו לשיפוץ חדר המוזיקה הישן בקיבוץ, שכל המפגשים והפעילויות בו מוקדשים לזכרה. "במשך כל השנים פעל בקיבוץ חדר מוזיקה, שהילדים למדו בו נגינה. ורד כל החיים ניגנה, למדה לנגן בפסנתר וגיטרה, והייתה מהמשתמ ־ שות הקבועות בחדר המוזיקה כשהוא עוד פעל. המוזיקה הייתה חלק מחייה", מספרת האחות סיגל. "לפני כמה שנים החדר דעך ונשאר ממנו פסנתר, שגם הוא נדד בכל מיני מקומות בקיבוץ. תושבת הקיבוץ טליה גלסנר, שנושא המוזיקה מאוד קרוב לליבה, החליטה שחייבים להחזיר את החדר לפעי ־ לות וקיבלה מהקיבוץ מבנה ששימש פעם כפעוטון. המבנה היה מאוד מוזנח והייתה שם הרבה עבודה ומעט מאוד תקציב, אבל

דניאל דדון

נפתח בקיבוץ עין 2018 בשנת הנצי"ב בעמק המעיינות 'מרכז ניגו ־ נים – מקום מוזיקה וחברים', שמנציח את בת המקום ורד אביישר ז"ל שנהרגה בשנת בתאונה ברכס האנאפורנה בנפאל. חמש 2017 שנים וחצי אחרי, המקום חי ותוסס, מארח מפגשים מוזיקליים, ערבי שירה, חוגי מוזיקה וחזרות והפך להנצחה וזיכרון ראוי למי שהמו ־ זיקה הייתה חלק בלתי נפרד מחייה. ורד אביישר נולדה וגדלה בעין הנצי"ב, התחנכה בבית הספר שק"ד בקיבוץ שדה אליהו ולאחר סיום לימודיה בתיכון בחרה ללמוד במשך שנה בבית המדרש לנשים במגדל עוז. בצבא שירתה כמש"קית הוראה בחיל החינוך. עם שחרורה מצה"ל טיילה במשך כחודשיים בשביל ישראל, וצעדה בו מתחילתו ועד סופו. היא השלימה לי ־ מודי תואר ראשון באוניברסיטה העברית במסלול פכ"מ (פילוסופיה, כלכלה ומ ־ דעי המדינה) ואחרי שהגישה את העבודה האחרונה שלה לתואר טסה לטיול בנפאל. בחול המועד סוכות, י"ח בתשרי תשע"ח, , נהרגה ורד בהתהפכות 2017 באוקטובר 8 הג'יפ בו נסעה בדרכה לרכס האנאפורנה, . 26 והיא בת "היא טסה יומיים אחרי ראש השנה, שהיה החג האחרון שלנו איתה בקיבוץ", נזכרת אחותה סיגל זילברצויג. "ביום כיפור היא התפללה בבית חב"ד בקטמנדו ובמהלך חול המועד סוכות היא התחילה את הטרק של האנאפורנה. ביום הראשון נסעו כמה חבר'ה ישראלים בשיירה של ג'יפים. כשהג'יפ שהיא מטר לפני הכפר שבו היו 300 נסעה בו היה אמורים לישון, הוא התהפך והיא נהרגה במ ־ קום". בני משפחתה קיבלו את הבשורה על מותה בהלם ובכאב. "נציג של משרד החוץ התקשר להורים שלי בשעות הערב, כמה שעות לאחר התאונה. הם אמרו שהיא נפצעה בתאונה ואחרי כמהשעות קיבלנו הודעה סופיתשהיא נהרגה. החילוץ היה מורכב. כשדיברתי אחר כך עם אנשים שהיו איתה שם, הבנתי שהיא נהרגה

סיגל זילברצויג

32

31.3.2023 ˆ ידיעות העמק