הכפר הירוק

אותה מדינה, מציאות שונה ‰ שכבה י' יצאה להכיר ישראלים שחווים שגרה שונה בנקודות שונות בארץ הקבוצה שביקרה בעוטף עזה זיהתה את התקווה בלבבות התושבים

יש שיגידו שאנחנו חיים בבועה, כפר נוער ברמת השרון, תלמי ־ דים מצטיינים, מרחבים פתוחים,

ציוני בגרות מהטובים בארץ ומורים שנבחרו בקפידה. בשכבה י׳ נטלנו יום הפסקה מש ־ גרת הלימודים ויצאנו להיפגש עם קבוצות אנשים מגוונות מרחבי הארץ, כאלה שחיים במציאות קצת שונה, לעיתים מאתגרת. חלק סיירו בהר הבית, חלק באזור דימונה, ואני סיירתי עם כיתתי באזור עוטף עזה. את היום התחלנו בנתיב העשרה, יישוב שנמצא מטרים ספורים מהגבול עם עזה, כשאת גדר ההפרדה ניתן לראות מחלונות הבתים. נפגשנו שם עם צמרת זמיר, אומנית שנה. צמרת הפכה 20 ותושבת המקום מעל את ביתה למרכז מבקרים בשם ״נתיב לש ־ לום״, ובמהלך שהותנו במרכז, סיפרה לנו על אורח החיים במקום שבו גידלה גם את ארבעת ילדיה. תחילה שמענו על הבנייה, ההתרחבות והחיים הקהילתיים, אך לא ניתן שלא להזכיר את המציאות הקשה שעימה נאלצים להתמודד התושבים, של ימים, שבועות ולפעמים חודשים של הפגזות וירי ארטילרי כבד. במבצע צוק איתן, מספרת צמרת, יצאו מתוך האדמה מחבלים. כשה ־ חלו השמועות על המנהרות, היא ושכניה התקשו להאמין שהמצב הסלים עד כדי כך, הם הרגישו מאוד לא מוגנים וחששו לחייהם. במרכז קיבל כל אחד מהתלמידים חתיכת פסיפס צבעונית, שאותה יצרה צמרת בסדנה שלה, ועליה כל אחד כתב משאלה. משם צעדנו כחצי קילומטר אל חומת ההפרדה הגדולה והאפורה. במהלך השנים הקימה צמרת פרויקט לעיטור החומה בחלקי הפ ־ סיפס היפים, אשר יוצרים תמונות אלו, המ ־ לאות בצורות, צבעים וסיסמאות של תקווה. צמרת סיפרה שזו הייתה דרכה להרחיק את תחושת הפחד של התושבים מהשהייה באזור

החומה, ולהפוך אותה לידידותית יותר. ואכן היום רבים מטיילים לצד החומה, וצופים ביצירת האומנות, שמשתנה מיום ליום. בביתה של צמרת נפגשנו גם עם רוני, חברה בהתארגנות האזרחית ״קול אחר״. רוני מקדמת שיח בין הנוער בישראל לנוער בעוטף עזה. היא סיפרה לנו איך התלמידים מקיימים שיעורים משותפים דרך פלטפו ־ רמת הזום ויוצרים קשרים מדהימים. כמו כן סיפרה רוני על חבריה שגרים בעזה ועל החוויות והסיפורים שאותם היא שומעת מדי יום. היה מרגש לשמוע על קשרים, חברויות ודו-קיום שנרקמים להם. המסע הקשה לארץ הקודש המשכנו בדרך אל אנדרטת חץ שחור, המשקיפה על הגבול עם עזה, שם שמע ־ נו סיפורי מורשת על הצנחנים ופעולות במקום. 50 התגמול שהתרחשו בשנות ה ראינו את עמודי האבן הגדולים, שעליהם מופיעים שמות הפעולות ותיאור קצר לצד שמות הנופלים. התחנה האחרונה ביום זה הייתה נתיבות.

תחילה ערכו לנו סיור, שבמהלכו שמענו על התפתחות הבנייה והחברה בעיר הפריפריה הקטנה. שיא הביקור היה פגישה במרכז הקליטה לעולי אתיופיה, שם הכרנו את הת ־ רבות האתיופית והמסורות השונות ושמענו סיפורי עלייה ממקור ראשון של מי שעברו את המסע לישראל כילדים. ההליכה בלי ־ לות, הקושי והסבל, ההתגנבויות והוויתורים הרבים שנעשו בדרך, כל זה כדי להגיע לכאן לארץ הקודש, שעליה שמעו מדי לילה מפי סבתם מסביב למדורה. במהלך הטיול הכרנו מציאות שונה מזו שאנו חיים בה, הכרנו אנשים שנאלצים להתמודד עם קשיים שמעולם לא חווינו ועדיין מרגישים אסירי תודה. למדנו המון וחווינו חוויות שנזכור עוד שנים. יש מקום לחיים משותפים, הדלת והלב פתוחים לכו ־ לם, וחשוב שניתן הזדמנות לחיים משותפים עם האחר והשונה, זה לצד זה, כי בסופו של דבר כולנו דומים – אנשים עם תק ־ וות, משאלות, חלומות ובעיקר רצון בסיסי ליומיום טוב יותר. 12/׳ מיקה רוטברט, י

"המסע לפולין" - השנה בישראל השנה לא התאפשר לנו לטוס לפולין. אבל בזכות רכזת שכבה מדהימה, עלה בידינו לצאת למסע אחר. אלו היו ארבעה ימים קשים, עמוסים בתכנים ומשמעותיים מאוד. ביקרנו בלוחמי הגטאות, שם סיירנו במוזיאון וצפינו בסיור דיגיטלי באושוויץ. הגענו גם לעתלית, שם שמענו על חוויות המעפילים. שמענו עדות מרגשת מפי ניצולת שואה והעלינו שאלות חשובות בנוגע לסוגיית הזיכרון. המסע היה הצלחה גדולה וחוויה שתישאר איתי לכל החיים. 6/ אריאל מאיק, י"ב

21 אחרונות ידיעות

הכפר הירוק | 16.5.2022 | יום שני, ט"ו באייר תשפ"ב