המפרץ 02.10.24

טיפת נחמה בימים כואבים כל השכנים בבניין בתל אביב נרתמו לעזור לאוריה כהן לרדת למקלט עם תינוק בן יומו, ילדה קטנה וכלב לפנות בוקר, עם ירידת המים, אוריה ויובל כהן מתל אביב 2:00 באוקטובר, בשעה 7 ב מ � בבוקר, כשהחלו הצירים, נש 6:30 הבינו שהלידה קרובה. "הגענו לאיכילוב, ובשעה עו פתאום אזעקות", מספרת אוריה. "עברתי שוב ושוב למרחב המוגן שליד המעליות ובין לבין הייתי מחוברת לטלפון בתחושת מועקה ופחד. לא ידעתי איפה מחבלים ואם , כשמיכאל נולד, נכנסתי לניתוק מהסיטואציה. במשך 15:00 הם הגיעו למרכז. בשעה יומיים הייתי באופוריה והכל מבחינתי עצר מלכת. לא נגעתי במסכים ונאחזתי ברגע. למרות שהאזעקות נמשכו ועל אף שרצתי עם מיכאל למרחב המוגן, אלה היו יומיים של אסקפיזם. בהמשך השמחה נמהלה בעצב והתחושות היו מעורבות, כמו שמרגישים ביום הזיכרון שמחובר ליום העצמאות". השעות 24 על בחירת השם אומרת אוריה: "חשבנו לקרוא לו אביתר, אבל משהו במהלך באוקטובר גרם לי להבין שמיכאל זה שם של מלאך, ושהוא באמת הוא סוג של 7 של ה- באוקטובר". 7 מלאך ששומר עלינו, לא סתם הוא נולד ב מרגע ששבה הביתה, ההתמודדויות רק החלו. "המ"פ של בעלי, רס"ן משה לייטר ז"ל, בנובמבר בקרב בעזה. אחרי הברית יובל הצטרף לצוות שלו, תחילה בעזה, 10 נפל ב בהמשך במטולה. הייתי במשבר גדול, אבל כולם נרתמו לעזור - המשפחה, מתנדבות, חברים ושכנים. כל הבניין עזר לי באזעקות. הם ידעו שאני לבדי עם פעוט שרק נולד, עם יהלי בת השלוש ועם כלב, ובכל אזעקה צריכה לרדת שלוש קומות אל המקלט. אני לקחתי את הבת הגדולה, שכנה לקחה את התינוק בעריסה ושכן נוסף את הכלבה". למרות התגייסות השכנים, הקושי היה עצום. "כשיובל חזר באחת ההפוגות הייתה לנו שיחה קשה", היא מספרת. "אמרתי לו, איך אתה עוזב אותי כשרק לפני שבועיים ילדתי? איך אתה עושה לי את זה? הוא אמר, 'אוריה, אני נלחם עם האחים שלי, הצוות שלי הוא משפחה', אבל כאישה אחרי לידה היה לי קשה לקבל את זה". הצטרפותו של מיכאל למשפחה היוותה "טיפת נחמה בימים כל כך כואבים", אומרת אוריה, "כל מי שרואה אותו אומר שהוא כל כך מיוחד, כל הזמן מחייך. הוא הביא בשורה והוכיח שגם בתוך תהום הכאב המטורף יש חיים ויש טוב". ואיך יחגגו לו את יום ההולדת? גם זה, מסתבר, לא פשוט. "תהינו אם לשנות את תאריך באוקטובר. חגיגה לא 7 יום ההולדת כדי שנוכל לחגוג מבלי להרגיש ייסורי מצפון ב נוכל לעשות, אבל נציין את היום בצורה צנועה, באירוע משפחתי מצומצם". מלמד –ֿ מירב שלמה

מוריה ומתן-יגל אסרף. "שמחה

| " ביום נורא צילום: קובי קואנקס

צירים ופטריות עשן מוריה ועומרי אסרף מרחובות קראו לבנם מתן יגל, "בתקווה שיביא שמחה לעולם" ) אסרף מרחובות התרגשו לקראת לידתו של בנם 26 ) ומוריה ( 31 עומרי ( הבכור, אך שום קורס הכנה ללידה לא הכין אותם לבוקר הגורלי, כשלקול האזעקות מוריה נאלצה לרוץ במדרגות לחדר לידה. "ביום שישי לפנות בוקר הייתה לי ירידת מים ואושפזתי", מספרת מוריה. "עבר עלי לילה נוראי עם צירים וכאבי תופת, אבל שום דבר לא התקדם , בדיוק כשנרדמתי, נשמעה לפתע אזעקה". 6:30 ולא עצמתי עין. בשעה על מנת להקל על היולדות תוכננה התינוקייה בקפלן כמרחב מוגן, ומוריה מיהרה אליו. "הייתי בשוק", היא אומרת. בעלי עומרי היה איתי, הצירים הלכו וגברו, בשלב מסוים נשכבתי על הרצפה כשכל הגוף מתפתל מכאבים. הרגשתי שאני לא מסוגלת להתמודד עם זה אבל ברקע האזעקות לא פסקו. היינו מאוד עסוקים בעצמנו, בכלל לא הבנו מה קורה בחוץ". למרות שהאזעקות נמשכו, האחיות הבינו שחייבים לקחת את מוריה לחדר לידה. "הן אמרו לי, 'יאללה, אנחנו עושות את זה'. אסור היה להשתמש במעלית אז ירדנו ברגל ארבע קומות. כל רגע נעצרתי כי הצירים היו מטומ רפים, הבניין רעד מהדי הפיצוצים ומהחלונות ראינו את פטריות העשן. זה היה הזוי. הייתי כל כך כאובה, שהראש לא הצליח לתפוס את הסיטואציה". בחדר הלידה קיבלה אסרף אפידורל ורק כשהדליקה טלוויזיה, הבינה שמשהו נורא קורה. "במהלך הלידה האזעקות הפסיקו והיא עברה יחסית מהר. בחדר ההתאוששות פתחתי את הנייד ולראשונה ראיתי שיש ארבעה נעדרים מהקיבוץ בו גדלתי, אשדות יעקב איחוד. זאת הזיה, להביא חיים לעולם ביום כזה וזכות לאזן קצת את הכוחות מול ציר הרשע. הרגשתי שאני נמצאת ביקום מקביל, לא ידעתי איך לבשר לאנשים, איך אני יכולה לדבר על השמחה שלי ביום נורא כזה? בערב, בתינוקייה, כשאחזתי לראשונה את מתן יגל, ראיתי שהנעדרים מהקיבוץ שלי אותרו בחיים. קשה לעכל את זה. את הולכת על חבל דק, מצד אחד קורה אסון גדול, ומצד שני את ברגע המיוחד שלך". שמו של הרך הנולד, מתן יגל, ניתן לו בתקווה שיביא שמחה לעולם. "חשמ בנו על השם מראש, אבל אין ספק שהוא מאוד הולם אותו. הוא מכניס אור לחיינו, אני לוקחת אותו למקום העבודה שלי עם ילדי החינוך המיוחד והוא ממש תינוק טיפולי, משמח את כולם. חשבתי לקרוא לו בארי אבל לא רציתי להפיל עליו מטען כזה. בדיעבד הבנתי שצירוף המקרים קצת הציל אותי, אני חרדתית, לא יודעת איך הייתי מתמודדת עם היום הזה אלמלא הייתי כל כך עסוקה בלידה, בזכותה לא נשאבתי לפחד ולחרדה. כמובן שזה לא היה קל, בהתחלה הייתי רצה למקלט השכונתי עם מתן בידיים, לפעמים גם באמצע הנקה, לא מעיזה לנתק אותו כדי לא להרוס את ההאכלה. יש לי תיק עם בגדי הברית שלו וצמיד מבית החולים והוספתי גם סיכה של החטופים, כי זה חלק מהיום שלו לתמיד. עדיין לא החלטנו איך נחגוג לו שנה, כי התאריך מורכב. בעיקר כשהוא יגדל זה יהיה מאתגר". חופית כהן אולאי

"יש לי תיק עם בגדי הברית שלו וצמיד בית החולים, הוספתי גם סיכה של החטופים, זה חלק מהיום שלו לתמיד"

"תהינו אם לשנות את תאריך יום ההולדת כדי שנוכל לחגוג מבלי להרגיש ייסורי מצפון באוקטובר. חגיגה לא נוכל לעשות, אבל 7- ב נציין את היום בצורה צנועה"

משפחת כהן. "גם בתוך הכאב יש צילום | " חיים פרטי

ידיעות המפרץ ˆ 2.10.2024 35