המפרץ 02.10.24

שבע פעמים. לפני ארבע שנים הכניסו אותי לרשימת המתנה והשנה האחרונה היתה קשה במיוחד. הפיצוצים גרמו לה־ פרעות קצב והדיפיברילטור נכנס לפ־ עולה מספר פעמים". ביום שבו נקבע מותו של מיכאיל, היה אלדר עם ילדיו. "יום שישי, שתיים וחצי בצהריים, הרופא מתקשר ואומר 'יש לך שלוש שעות להגיע לבילינסון, מצאנו לך לב. יש התאמה מושלמת ואסור לפ־ ספס את זה'. לא היה לי זמן לפחד, אר־ זתי תיק קטן, ואחותי ובעלה לקחו אותי לבית החולים". אלדר והוריו של מיכאיל חוזרים שוב ושוב אל סדר ההתרחשויות, מנסים לה־ ציב את האירועים על ציר זמן ולמצוא הסברים למה שלא ניתן להסביר. "זה הגורל, זה בא משום מקום", אמר אלדר. "מיכאיל לא נמצא כאן, אבל הלב שלו פועם וחי אצלי. זו הצלה בשבילי ואסון בשבילם". פרידה ממיקי סמארה: "אין בזה קושי, להפך. אהיה אדם יותר שמח אם הלב ייקלט ויישאר בגופו של אלדר לכל החיים, והוא יזכה לגדל את ילדיו ונכדיו. לא יודע אם הייתי מסוגל להתמודד אם היינו מח־ ליטים אחרת. בשישי בצהריים קיבלנו מנחמים בבית בכפר, ובערב, כשאל־ דר כבר היה בבילינסון, נסענו לנהריה לראות את מיקי בפעם האחרונה לפני שהורידו אותו לניתוח קצירת האיברים. הבאנו איתנו את הבגדים היפים שלו כדי שאחרי הניתוח ילבישו אותו כמו חתן. את אלדר ניתחו לפנות בוקר". שעות 20 אלדר: "התעוררתי אחרי שבהן הייתי מורדם ומונשם ושאלתי איפה אני. מאז אני עובר צנתור בכל שבוע בבילינסון ולפי התוצאה קובעים את מינון התרופות. תהליך השיקום ארוך וכרגע הלב מראה סימני דחייה. זה טבעי בחודשיים הראשונים ורק בעוד שנה וחצי נדע אם הצלחנו". נסראת: "אחרי מותו של מיכאיל, נודע לנו שהוא וחבר קרוב שלו אמרו זה לזה שאם יקרה לאחד מהם משהו, שניהם רוצים לתרום את איבריהם. בה־ איש, אפילו יהודים 10,000 לוויה היו אלף 15 דתיים נכנסו לכנסיה שלנו. מנחמים הגיעו אלינו הביתה ואל המרכז הקהילתי בכפר. השגרירה הסלובקית הגיעה ללוויה וגם הקונסול הספרדי, אבל מהמדינה לא הגיע שום נציג ולא הרימו טלפון, למרות שהצבא הכיר בכך שהפגיעה היתה מהמיירט. "מיכאיל קבור בבית העלמין הנוצרי בכפר. הבן שלנו היחיד שידע לעשות שלום בית ביני לבין אמו כשהתווכחנו. בהליכתו הוא קירב אלינו גם את המ־ שפחה המורחבת. אלדר הוא המושתל היחיד שפגשנו עד כה, ובכל שיחה שלנו אני מבקש ממנו לשמור על עצמו ומודה לו על החום שהוא עוטף אותנו".

נסראת: "החיים הם ערך עליון. הבן שלנו כבר לא יחזור, אז למה לא לתת לאחרים לחיות את חייהם?

יאנקה: "ביקשתי להתייעץ עם כומר הכפר על השתלת איברים. רציתי לדעת אם הדבר מותר מבחינה דתית" אלדר: "יום שישי, שתיים וחצי בצהרים. הרופא מתקשר ואומר 'יש לך שלוש

שהם ערך עליון. הבן שלנו כבר לא יח־ זור, אז למה לא לתת לאחרים לחיות את חייהם? לא היתה לנו שום התניה, לא של גזע, לא של צבע ולא של דת, למעט דבר אחד – ביקשנו שלא יתרמו את איבריו של מיקי לפושעים. הבטיחו לנו שאין כאלה ברשימת ההמתנה". טלפון מבלינסון בזמן שמשפחת סמארה ישבה לצד בנם בשעותיו האחרונות, היה אלדר אבוטבול ) בהמתנה נואשת להשתלת לב אחרי 53( שנים של אי ספיקת לב קשה, אחרי יותר ממאה צנתורים ושבעה אירועי דום לב. הוא גרוש ואב לשניים, תושב נהריה, ופגיעת המיירט התרחשה במרחק של פחות מקילומטר מביתו. כבעלים שותף במשרד אדריכלות, המחלה תקפה אותו לפני שבע שנים במהלך נסיעת עבודה לסין. "החיים התהפכו בבת אחת", הוא אומר. "ממאה אחוז עשייה למאה אחוז נכות. זו מחלה שלא רואים, מי שלא הכיר אותי לא ידע שהלב שלי עובד על אחוז תפוקה ושאני עלול לצנוח בכל 12 רגע. כשמצבי הידרדר, השתילו בלב שלי דיפיברילטור, שהחזיר אותי לחיים

והתפללנו לנס. שלושה ימים לא זזנו מבית החולים וראינו את הטיפול המסור שהעניקו לבן שלנו, הרופאים עשו את כל שניתן לעשות". קיווינו לנס מתי החלו לדבר על תרומה האיברים? יאנקה: "אני אישה מאמינה ובעלי מכבד את האמונה שלי. האמנתי שיק־ רה נס, ואנשים מקהילות רבות בעולם התפללו ביחד איתי. ביום שישי בבוקר, חמש דקות לפני שמונה, הכריזו על מוות מוחי, אחרי שעשו פשוט הכל, כל דבר אפשרי. ואז ביקשתי להתייעץ עם כומר הכפר על השתלת איברים. רציתי לדעת אם הדבר מותר מבחינה דתית". נסראת: "אנחנו נוצרים קתולים. היל־ דים שלי נולדו כאן ויש להם זהות ערבית ישראלית סלובקית, והם בעיקר אנשים טובים. יום לפני שמיקי נפטר ידעתי שעניין תרומת האברים יעלה. דיברנו בינינו וההחלטה המשפחתית היתה פה אחד, לתרום כדי להציל חיים אחרים וגם כדי להרגיש שאבריו של הבן שלנו ממשיכים לחיות. "אנחנו מעריכים את החיים וחושבים

לאחר מכן נפגע מהמיירט כשעמד עם רכב הצ'רי החשמלי החדש של אמו בר־ מזור בכניסה לנהריה, ליד שוק פייסל הגדול. כמה דקות אחרי השיחה שלנו התקשרתי אליו שוב, ומישהו אחר ענה, אמר שהטלפון נשכח אצל פייסל. חשבתי שזה מוזר, מה יש לו לעשות אצל פייסל, ובכלל אין מצב שמיקי ישכח את הטלפון שלו. "אחי אמר שיש נפילות באזור מזרעה אז חשבתי שאולי מיקי עצר שם בח־ נייה. ואז התקשר מונס, האחיין שלי, ואמר שמיקי נפגע מרסיס בראש ופונה לבית החולים ולא רוצים לנתח אותו עד שאגיע ואחתום. חשבתי לעצמי , אבל 28 למה צריך שאחתום לילד בן האחיין שלי כמובן לא רצה שאטוס את כל הדרך לנהריה מהעבודה. כשהגעתי לבית החולים מצאתי שם את כל הכפר. הרופא שניתח את מיקי אמר שהיה רסיס מ"מ והסביר מה עשו בניתוח, 7 קטן של ואני שאלתי בתמימות 'הוא לומד בחו"ל, תוכל להגיד לנו מתי נוכל להודיע שהוא חוזר לשם'? הרופא שאל 'זה מה שמדאיג אותך'? הבנתי את המסר. זה הגורל. אנשים נפגעו מנפילת המיירט, 19 " ומיקי היה היחיד שנפגע באופן כל כך קטלני. הכנתי את עצמי לגרוע מכל

שעות להגיע

לבילינסון, מצאנו לך לב'"

adyg@012.net.il אדי גל: shahaf.dikla@gmail.com דיקלה שחף

ידיעות תקשורת בע"מ מו"ל: גיא בן יהושע עורך ראשי: ליאת שרון מנכ"לית:

אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר בדרך כלשהי (בכתב, © בדפוס או במדיה אחרת)–ובכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר–חלק כלשהו של העיתון (לרבות טקסט, איורים, צילומים, תמונות, מפות, גרפיקה), הן בגירסה טקסטואלית והן בדפים מעוצבים, לרבות באמצעות הקלטה והקלדה, ללא אישור מפורש בכתב מהמוציאה לאור, ידיעות תקשורת בע"מ

יש לכם מידע מעניין? אל תהססו לכתוב לנו:

7

ידיעות המפרץ ˆ 2.10.2024