המפרץ 15.03.24

מחכה לנו התמודדות, אבל יש לנו הרבה גאווה ונחמה". שרית אלקובי

צילום: שרון צור | מסע ההלוויה

אופציה אחרת'". למחרת התקיימה הל־ וויה, כשרבים מתושבי קרית שמואל והסביבה הגיעו לתמוך כשהם נושאים את דגלי ישראל. למשפחה נמסר כי נת־ נאל נהרג כתוצאה ממטען שהיה בפיר מנהרה, שההדף כתוצאה מן הפיצוץ פגע בו והרג אותו במקום: "נתנאל היה תמיד ראשון להגיע ואחרון לעזוב. זה היה כך גם במוות שלו". "הצלחת אהובי" בעת השבעה יצאו חייליו של נתנאל מעזה, ושרית עלתה בשיחת וידאו לחזק אותם. ימים בודדים לאחר תום השבעה, התקיים טקס הסיום המרגש של הגדוד, ושרית הייתה חלק מהמארגנים של האירוע למרות הכאב. עוד לפני שהח־ לה לנאום, זכתה למחיאות כפיים מכל הנוכחים באולם ואמרה: "אני מתרגשת להיות כאן ומדמיינת את נתי אהובי יושב למעלה עם חזה מנופח מגאווה ועי־ ני תכלת מלאות דמעות של אושר ולב ענק מאושר לראות אתכם כאן, בריאים מאוחדים שהשלימו את המשימה. הוא היה מאושר לדעת שהוא מוקף באנשים כמוך, שמיד עם הקריאה לדגל מתייצבים עם אותה המטרה ואותו לב, בדיוק האנ־ שים לצאת איתם לקרב אני רוצה לומר לך, הצלחת אהובי, גם אתה השלמת את המשימה. אני רוצה לבקש מכל אחד מכם שייקח משהו קטן כגדול ויהיה בו קצת יותר נתי, שתשמרו על הרוח והשמחה, על האמונה". שרית סיימה במילים "עם ישראל חי" לקול מחיאות כפיים רמות. "אנחנו מרגישים גאווה גדולה שנתי היה שלנו. אני מסבירה לקטנה שלנו שאבא היה גיבור והגן עלינו והוא נפצע ונהרג ולא יחזור הביתה. הילדים קמים בכל בוקר ומנשקים את התמונה שלו, זה קשה מאוד. כולם כל כך דומים לו, זה משמח אבל גם קשה. לפעמים אני אומ־ רת לעצמי איך זה יכול להיות? הוא עוד במילואים. זה ייקח זמן להבין שהפרי־ דה היא מוחלטת. נתי היה אבא מדהים לילדים שלנו, היה מסתכל עליהם ומבין אותם, מחבק ומכיל. מחכה לנו התמו־ דדות, אבל יש לנו הרבה גאווה ונחמה".

שרית לחיילים: "אני רוצה לבקש מכל אחד מכם שייקח משהו קטן כגדול ויהיה בו קצת יותר נתי, שתשמרו על הרוח השמחה והאמונה"

השבת השחורה את חג שמחת התורה הם חגגו יחד עם משפחתו של נתנאל: שרית: "למחרת בשש וחצי בבוקר התקשר חבר של נת־ נאל, וסיפר לו על אירוע חריג של ירי טילים בלתי פוסק. נתנאל ניסה להשיג את המח"ט שלו אסף חממי שלאחר מכן גילינו כי נרצח, אבל אף אחד לא ענה בכל צמרת הפיקוד. כשהתבהרה התמונה הוא הקפיץ את הגדוד שלו על דעת עצמו ונסע. אני הייתי בפחד מהרגע שיצא, לא יכולתי להמשיך לישון מרוב מחשבות, וככל שהתבררו מימדי האסון, הלחץ רק עלה. הגדוד של נתנאל היה אחראי על הגנת היישובים בעוטף עזה. אני זוכרת שהוא סיפר שהתושבים קיבלו אותם בעיניים מאוכזבות וזה היה לו קשה, לכן באחת ההפוגות הוא הלך לאותם מפונים שהיו בבית המלון כדי לדבר איתם ולה־ ראות להם שהם לא נשכחו". תחילת המלחמה כמו אצל רבים הייתה מלווה בחששות כבדים והרבה אי ודאות: "נתנאל יצא לבית בכל תקופת המלחמה מעט פעמים. היה חודש שלם שלא ראינו אותו, ונסעתי לצאלים להביא אותו הבי־ תה. הוא דאג שכל החיילים יצאו לפניו, כשהגעתי החיילים אמרו לו שישחרר וייסע, והוא הגיע לכמה שעות". היית מעורבת בקריירה הצבאית שלו?

מעות של המחיר הכבד שאנחנו כמשפחה עומדים לשלם. אני מאמינה שכמה שהוא אהב את המדינה והצבא, זה עמד בקנה אחד לאהבה למשפחה והוא רצה להיות גם עבורנו". אלקובי חזר ליחידה ביום ראשון, וביום חמישי הוא נכנס שוב לעזה: "ביום ראשון הם התקדמו לכיוון הגבול והיתה לו קלי־ טה. הוא התקשר ואמר שהם בסדר, וב־ טוב. דיבר עם הבת שלי אבישג שהייתה לידי וצחקנו שהוא מגמד את מה שקורה, וסיימנו ב'אני אוהב אותך' ו'אני אוהבת אותך'. וזו הייתה השיחה האחרונה". ביום שני היה אירוע קשה בדרום הר־ צועה. "שמעתי והתקשרתי לנתי ולכל מי שאני מכירה, ואף אחד לא ענה. הת־ חלתי לחשוש שמשהו קרה ושלא עונים לי בכוונה, עליתי לסדר את חדר השינה כדי להפיג את המחשבות, אבל אז שמ־ עתי טריקת דלת של רכב, והסתכלתי מהחלון. ראיתי את לובשי המדים עולים לכיוון ביתנו ואני רצתי אליהם, לא רצי־ תי לשמוע את דפיקת הדלת הזו שכולם מדברים עליה. ראיתי אותם כבר במד־ רגות העולות לביתנו ואמרתי בבקשה שהוא רק פצוע, אבל מהר מאוד הובהר לי שנתי נפל, ואני התמוטטתי על המד־ רגה". שלוש הבנות הגדולות שהיו בבית קיבלו מיד את הבשורה המרה: "אחת הב־ נות באה ושאלה אותי: 'אמא, מה יהיה?' ואני אמרתי לה 'אנחנו נהיה בסדר, אין

"עד שהיה למג"ד, פחות מעורבת. אבל התפקיד הזה הבהיר גם לי שיש לו הרבה השפעה. פתחתי קבוצה לנשות המפקדים ותמכנו אחת בשנייה. ארגנו להם ביקור בהפתעה, וגם את טקס הסיום שנתנאל לא היה שם בגופו". הדפיקות בדלת שבועיים לפני נפילתו הוא הגיע לשבת משפחתית. בארוחת השבת התארחו אצל אחותו שרה, שסיפרה: "הייתה שבת מק־ סימה, העלינו זיכרונות ילדות וצחקנו הרבה. בסוף השבת חיבקתי אותו בחיבוק ארוך, ואמרתי לו 'תשמור על עצמך', אבל הוא אמר: 'עושים מה שצריך'. בטלפון אמרתי לו 'אנחנו עוד שבורים מהאובדן של אמא, תתחשב בנו', והוא אמר לי: 'שרה, זה לא הזמן לפרט, האומה שלי צריכה אותי' ואני השתתקתי. רק אז הבנתי עד כמה הוא פועל מתוך אמונה בצדקת הדרך" התחושות הקשות ליוו את שרית מאז השבת האחרונה: "משהו בי נחסם, הר־ גשתי שזה הולך לכיוון שונה ומסוכן. והבנתי שהם יוצאים לקראת משימה לא פשוטה. שאלתי אותו למה צריך את ההרפתקה הזו רגע לפני הסיום? ונתי אמר: "זה הזמן לתת מעצמנו יותר, ואני אמרתי לו: 'אתה משמעותי גם לבית שלנו". הוא השפיל מבט והבין את המש־

"אחת הבנות באה ושאלה אותי אמא 'מה יהיה?' ואני אמרתי לה 'אנחנו נהיה בסדר, אין אופציה אחרת'"

adyg@012.net.il אדי גל: miritp@gmail.com מירית פנחס: shahaf.dikla@gmail.com דיקלה שחף nadav.shaha@gmail.com נדב שהרבני:

ידיעות תקשורת בע"מ מו"ל: גיא בן יהושע עורך ראשי: ליאת שרון מנכ"לית:

אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר בדרך כלשהי (בכתב, © בדפוס או במדיה אחרת)–ובכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר–חלק כלשהו של העיתון (לרבות טקסט, איורים, צילומים, תמונות, מפות, גרפיקה), הן בגירסה טקסטואלית והן בדפים מעוצבים, לרבות באמצעות הקלטה והקלדה, ללא אישור מפורש בכתב מהמוציאה לאור, ידיעות תקשורת בע"מ

יש לכם מידע מעניין? אל תהססו לכתוב לנו:

5

ידיעות המפרץ ˆ 15.3.2024