המפרץ 28.06.24

העולם כועס עלי. זו אכן היתה הפעם האחרונה". האם היועצת המשפטית ומבקר העירייה ידעו מזה? "אני חושבת ששומרי הסף ידעו וטיב פלו במקרים רבים, אבל אינני מוסמב כת לדבר בשמם". האם הוצאת בזמנו הודעות מסוד־ רות לעובדים ולנבחרי ציבור לעצי־ רת התופעה? "במהלך כהונתי יצאו לעובדי העיב רייה הודעות מסודרות רבות העוסקות במינהל תקין. הן לא יצאו ממני, אלא מהשירות המשפטי או מגורמי הניהול ב � של העירייה על פי חוק, לבקשתי ו תיאום מלא איתי". למה עכשיו? מדוע לא לחשוף את מי שממשיך לנהוג בצורה הזו? "התפקיד של ראש עיר הוא להוביל תהליכי צמיחה, לבנות וליצור עם הפב נים קדימה, לא להיות שוטר או שופט. בשנותיי כראש עיר פעלתי רבות לשיב פור תהליכים עירוניים, הסדרת מדיניות חסרה, אבל גם עסקתי רבות באיתור כסף ציבורי והחזרתו". למה לא דיברת על זה במהלך כהונתך אלא רק עכשיו? "בהחלט פירסמתי פוסטים שעסב קו במינהל תקין במהלך הקדנציה, אך לצערי הם לא נפלו על אוזניים כרויות. לעיתים היה נדמה לי שהנושא הזה לא מעניין לא את הציבור ולא את התקב שורת. היום אנחנו נמצאים בעידן שבו הדחקת המציאות כבר לא עובדת. בפוסט שכתבתי ביקשתי דרך החוויה האישית שלי לעסוק בתרבות שפשתה בארץ, ושב בימים אלה מטרידה את כולנו: אני עוקב בת אחר מה שקורה במדינה שלנו - הזעם העצום שיש נגד הפוליטיקאים, ומבינה את הגועל העצום והייאוש שכולנו מרב גישים בתקופה האחרונה". ואחרי כל זה מדוע לא פנית למשט־ רה? "יצא לי לשבת עם המשטרה כמה וכמה פעמים, ולהציג להם את מה שלב מדתי על המנגנון. התשובה היתה תמיד זהה – 'אין לנו דרך להתמודד עם המנב גנון החולה, תפנו למשרד הפנים. אנחנו המשטרה צריכים עדויות של אנשים ספציפיים ורק אז אנחנו נכנסים לטפל'. די מהר הבנתי שאין לי כתובת אמיתית. מבקר המדינה, מבקר העירייה – כולם יבדקו את טענותיי, בקצב שלהם ואז יוציאו דוח בו הם יגידו שהם לא מטפב לים. משרד הפנים? הוא לא באמת היה שם. הגעתי לדרגים הכי בכירים במשרד הפנים עם בעיות קשות ולא קרה כלום". קליש אומרת כי אחרי חמש שנים בתב פקיד ראש העיר היא יכולה לומר בפה מלא כי האויב הכי גדול של החברה הישראלית נמצא בתוכנו. "לא הייתי משתמשת במילה שחיתות, היא קשה ובוטה מידי, ולא תמיד מדויקת, אלא במילה מוסר ירוד, קומבינות, עצימת עין ועיגול פינות, "בקטנה, אחי". למה לעשות עניין מכמה גרושים? תוסיפו לזה את החפיפניקיות "יהיה בסדר" ואת חוסר היכולת לדחות סיפוקים "הכל כאן ועכב שיו". והרי לכם תמצית האתוס הישראלי במיטבו".

"ביקשתי לאסוף את המארזים ולרכז אותם במקום אחד. 15 ספרנו קופסאות. עשינו תחשיב פשוט שמדובר במתנות בסכום לא מבוטל" "כאשר הסברתי למלצרים שלא הזמנו את המנה, הם סובבו כפות ידיים לשמיים, הצביעו לכיוון המטבח, הסבירו שמשם יצאה ההוראה, ונעלמו" "אני יודעת מי הם היו, אני יודעת באיזה מסעדות אהבו לשבת, ואני גם יודעת עד כמה בעלי המסעדות בכו וקיטרו. ושתקו.

"די מהר הבנתי שאין לי כתובת צילום: | " אמיתית אלעד גרשגורן

"כמה דקות אחרי שיצא מחדר, לדעב תי הוא עוד היה בחניון העירייה, וכבר קיבלתי טלפון מאחראית כוח האדם. "התקשר אלי עכשיו בחור ואמר לי שאת מייעדת את התפקיד לאחיין שלו. יכול להיות??" ככה, בלי בושה. לשמחתי שמעתי מיד גם "כמי שמכיב רה אותך, חשבתי שזה לא הגיוני, אבל בכל זאת אני שואלת". בהלם מהחוצב פה אמרתי "לא" רבתי, והבנתי למה צדקתי ולמה אסור לקיים פגישות עבודה ב"ארבע עיניים", גם כשכל

מוכר. "שטויות, מה כבר יכול לקב רות" אמרתי לעצמי. ובאמת, היתה פגישה מצוינת על נושאים חשובים שצריך לקדם בעיר, רעיונות טובים, עד שבסוף נזרקה לחלל האויר שאלה קטנה לגבי איזו משרה בכירה פנויה, סתם ככה "על הדרך", בשביל האחיין. הפניתי כהרגלי לאתר העירייה שם מופיע פירסום מסודר של המכרזים, והסברתי שעליו לפעול כמו כל תושב בעיר ושאני ממילא נמנעת מלהתעב רב.

זה, וספגה בשל כך ביקורת כי מדובר בנוהל הכרחי לניהול עיר. "במהלך הקדנציה, שמרתי בקנאות לא לקיים פגישות בארבע עיניים. שש, שמונה עיניים, או יותר. בפגישות רחבות לא יכולות להיות הצעות לא רשמיות, קריצות או סיכומים שאינם לפרוטוקול. "אבל פעם אחת, ברגע של חולשה בתחילת הקדנציה התפתיתי וחרגתי מהנוהל שאימצתי לעצמי. תיאמתי פגישה אחת עם מישהו שאני מכירה היטב, ושהיה מחובר לגורם פוליטי

זו היתה הנורמה"

ידיעות המפרץ ˆ 28.6.2024 15