המפרץ 28.07.23

צילום: בלה הלל שחר | "כל העובדות במקום הן נשים שהחלימו מסרטן השד". יאנה עם לקוחות ועובדות בחנות

"היינו ארבע חברות; אורטל, שהיתה האורים והתומים של החבורה, נפטרה. נשארנו מיכל, שרה ואני" "אמא שלי ניקתה את המתנ"ס ובהפסקות ניגנה בפסנתר לגימלאים. לא נתתי לשום דבר מזה להכתיב את העתיד שלי

את עדיין זקוקה לחיזוקים? "אני כל הזמן צריכה חיזוקים, אני חיה לצד הפחד. כל חצי שנה אני נו־ סעת ליום בדיקות בתל השומר, ואיב־ דתי עשרות חברות שנפטרו מסרטן. זה קשה. החברויות של חולות סרטן הן חברויות של אחיות, זר לא יבין זאת. היינו ארבע חברות; אורטל, שהיתה האורים והתומים של החבורה, נפטרה. נשארנו מיכל, שרה ואני. אל מי עוד אני יכולה להתקשר ולהגיד 'שומעת, יש כנס מגניב בלונדון של המנטור טוני רובינס. נטוס?' ואנחנו משריינות כרטיסים. יש מסיבה בכינרת, ניסע? ואנחנו נוסעות. אנחנו לא מחכות לפ־ נסיה ולא מתמרמרות בגלל שטויות". "המדריך לשמחת חיים" אל עיסוקיה כיזמית, מרצה, יוצרת תוכן ומנטורית, נוסף לאחרונה התואר סופרת, לאחר שבימים אלה יצא לאור ספרה "המדריך לשמחת חיים", שנמ־ כר באתר של סטימצקי. "הגדרתי אותו מראש כספר הראשון שלי, וכבר יש לי במחשב קובץ שקוראים לו 'המדריך '. ויש גם ספר ילדים. 2 לשמחת חיים "אני רוצה להכשיר מנטורים ולפ־ תח סדנה של פיתוח מיומנויות שמחה ולקרוא לה 'שיטת השמחה של יאנה דרום'. בהרצאות שלי אני גורמת לאנ־ שים לבכות ולצחוק בו זמנית, ומנגישה עבורם בשפה פשוטה מחקרים שנעשו באוניברסיטאות גדולות על שמחה ואושר, כדי שכולם יוכלו לעשות את הסוויץ' ולהיות יותר מבסוטים. זה הע־ ניין שלי". שמח אפשר להפוך כל אדם ממורמר ל יותר? "אפשר, אבל אין מאה אחוז. אין לי זכות להגיד לאנשים שאיבדו ילד לא להיות עצובים וממורמרים. אבל לאלה שיש להם המון בחיים ועדיין ממורמרים, אפשר לעזור להשתנות".

בחיפה. אביה עדיין מתגורר בקרית ים. אל החנויות שלה מגיעות נשים מכל רחבי הארץ כדי לרכוש חזיות מיוחדות ופרוטזות, בגדים להשל־ מת א-סימטריה, קימונו נוח ללבישה שעיצבה יאנה לימים שאחרי הניתוח, עם כיסים לנקזים, וכובעים שאליהם מחובר שיער שהיא מייבאת מארה"ב במיוחד בשביל נסיעה לסחנה או לחוף הים. וכל העובדות במקום הן נשים שהחלימו מסרטן השד. "רחמים עצמיים הם האויב הגדול ביותר שלנו", היא אומרת, "כי הגישה שלנו לחיים משפיעה על האופן שבו החיים יתייחסו אלינו. לכן בחרתי לא לקחת תו נכה או מלגה באוניברסיטה כשחליתי, על אף שהגיע לי. ואת מקו־ מות החנייה המיועדים לנכים השארתי לנכים אמיתיים. כשעברתי טיפולים כימותרפיים גם בחרתי להמשיך לע־ בוד ולא לתבוע קצבה מביטוח לאומי. ככה אני חיה. לא שאני אומרת שכולן צריכות לעשות את זה, אבל אני מכירה לא מעט אנשים צעירים שחלו והוציאו אחוזי נכות כללית ואובדן כושר 100 עבודה, וכשאתה מגדיר את עצמך כחולה או מסכן כל ההוויה שלך הופכת לכזו. אני מעדיפה להאמין באנרגיה, במוטיבציה ובשמחה מדבקת". ובכך שאפשר באמת להשתחרר מר־ חמים עצמיים. "אפשר. זה אימון, כמו חדר כושר לנשמה. כמו שלומדים לא להתעצבן מדברים שאין לנו השפעה עליהם, כמו נהג שזוחל לפנינו בכביש. צריך לע־ צור כשמרגישים שמתקרב כעס מיותר, ולעשות סוויץ'. צריך לחשוב על המי־ לים שאנחנו בוחרים, לא לכעוס על חברה שלא מתקשרת ועל ילדים שלא באים, אלא להתקשר לחברה ולהזמין את הילדים. פחות להתחשבן. בוודאי שחשוב לעבד רגשות קשים ולשהות במקומות הכואבים כדי שלא יחזרו אלינו בדרך אחרת וכואבת יותר, אבל השאלה היא איפה עוצרים ומחליטים להתקדם".

"כשאתה מגדיר את עצמך כחולה או מסכן כל ההוויה שלך הופכת לכזו". יאנה צילום: מיכל אסולין | דרום

חדר כושר לנשמה ועשתה תואר 8200 היא שירתה ב בכלכלה ותקשורת באוניברסיטת חיפה ותואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת ת"א, ועבדה בעבודה מועדפת כדי לממן את הלימודים. אמה נפטרה לפני עשור ובכספי הביטוח שהורישה לה, יאנה פתחה את החנות

לקחת את זה. למדתי ברודמן, בית ספר שנתן לי המון כלים לחיים, וב־ כיתה המדעית ד"ר ישראל מרקסמר לימד פיזיקה, כיוון אותנו לטכניון וגרם לנו להרגיש שאנחנו יכולים לעשות הכל. מהכיתה שלי צמחו מנתח מוח ואנשי היי־טק, וזה רק מראה שהכל בחיים הוא בחירה שלנו, ולפריפריה אין כל קשר לעניין".

ידיעות המפרץ ˆ 28.7.2023 19