הנגב 3.2.23

יוסי יחבס עם ילדיו ואשתו דוריס ז"ל. "רוצה לגדל את הילדים | " שלי בשקט צילום פרטי

חוקי שמסתובב, הענישה שהיא לא מספיק מחמירה עם המחבלים". אחרי שאשתו נהרגה בפיגוע פרש יצחק מעבודתו. "אתה לא יכול לחזור לעבוד כי עבדנו יחד אני ולורה באותו מקום עבודה, וזירת הפיגוע היא במרחק מאתיים מטרים ממקום העבודה", הוא מסביר. בימים אלה יצחק מחלק את זמנו בין דאגה לצרכים של בנותיו לבין סיוע לנזקקים במסגרת פעילותו בעמותת "מאירים" (ראה מסגרת). כמו כן הוא נפגש לפני כשלושה שבועות עם בני משפחותיהם של שאר נרצחי הפיגוע והוא שומר איתם על קשר. "הם מרוסקים", הוא משתף, "כמונו הם לא מעכלים את גודל האסון". הכאב מתעצם יוסי יחבס, אב לשלושה ילדים ממושב גילת, ששכל בפיגוע את אשתו דוריס ז"ל, מנסה לחזור לשגרה, אבל לא מצליח. ביום שני השבוע היה אמור להיות יום הול ־ דתה החמישים של אשתו המנוחה, והזיכרו ־ נות משנים עברו שבהן חגגו את יום הולדתה ביחד לצד בני המשפחה מציפים אותו. כדי לציין את יום הולדתה של אשתו קנה יחבס פרחים ובלונים והניח אותם על קברה. "באתי לשבת איתה פה", הוא מספר בבכי. הפיגוע בירושלים תפס את יחבס, כמו את כל עם ישראל, מרותק לחדשות ולדיווחים שהגיעו מהשטח. "זה קרע אותנו, הכאב מת ־ עצם", הוא מספר. לשאלה, איך בכל זאת ממשיכים, הוא משיב בעצב, "זה לשקר לעצמך ולהיות חזק". יחבס מעיד על עצמו שהוא בקושי מצליח לתפקד מאז נרצחה אשתו והוא פרש לפנסיה מוקדמת כדי להקדיש את כל כולו לילדיו. "אני רוצה לגדל את הילדים שלי בשקט", הוא אומר. מאז שאשתו נרצחה באכזריות בפיגוע, נמנע יחבס מלנסוע לבאר־שבע. "אני בקושי מגיע לאזור", הוא מספר. "אני לא מסוגל עדיין, זה קשה. אלה לא חיים קלים, לפעמים אני מרגיש רקוב". איך הילדים מתמודדים? "הם מנסים להיות חזקים בשבילי, אני מנסה להיות חזק בשבילם, קשה להם מאוד, בכל זאת זו אמא. אנחנו מנסים לחזור לשג ־ רה, מנסים להיות בשגרה, אבל זה קשה, אף אחד לא יכול להגיד לך שהזמן יעשה את שלו, הזמן עושה יותר קשה ויותר גרוע". איך לדעתך אפשר לעצור את הפיגועים? "פיגוע זה הפתעה, זה לא דבר שאפשר לעלות עליו, אבל הייתי מתפלל שכבר ייג ־ מר הדבר הזה. הממשלה צריכה לשים לזה סוף, לתת עונשים, לשלול אזרחות למפג ־ עים ולמשפחותיהם, שתהיה הרתעה". לחזור לשגרה, מנסים להיות בשגרה, אבל זה קשה, אף אחד לא יכול להגיד לך שהזמן יעשה את שלו, הזמן עושה יותר קשה ויותר גרוע" יוסי יחבס, בעלה של דוריס יחבס ז"ל: "אנחנו מנסים

צילום: בנג'ו תקשורת

טל יצחק ובתו. מצטרפים למשימה

מחלקים סלי מזון לזכרם טל יצחק ובני משפחתו מצטרפים למיזם חלוקת מזון של עמותת "מאירים" לזכר הנרצחים בפיגוע חלוקת סלי מזון לפסח של עמו ־ תת "מאירים" תיערך גם השנה לז ־ כרם של נרצחי הפיגוע בבאר־שבע. באירוע ישתתפו משפחות הנרצחים ויחולקו בו מאות אריזות מזון למש ־ פחות נזקקות, דווקא במקום הפיגוע שבו נרצחו ארבעה בני אדם. "במקום שבו רצו להחשיך אותנו, בחרנו להקדיש את האירוע לעילוי נשמת הנרצחים", אומר מנכ"ל עמו ־ תת "מאירים", יזהר נבון. טל יצחק, שהשתתף בשנה שע ־ ברה בחלוקה ולקח בה חלק פעיל לצד בנותיו, התחבר למיזם כיוון שהוא מבטא לדבריו את התכונות המיוחדות של רעייתו לורה ז"ל של נתינה לזולת, ענווה ופשטות. "כל דבר שאתם אומרים וכל דבר שאתם עושים עוזר לי מאוד עם הבנות שלי", אמר יצחק בעת חלוקת סלי המזון בשנה שעברה, "רק ככה אנחנו יכולים להיות ביחד". אנשי העמותה, שמסייעת לאוכלוסיות חלשות ומסייעת להן ויוזמת מיזמי סיוע ותוכניות חב ־ רתיות בפריפריה הדרומית, רואים בחלוקת סלי המזון ביטוי לערבות הדדית. "נמשיך להפיץ אור ואהבה והכל למען עם ישראל", הם אומרים.

"כמו זומבים" מאז נרצחה אשתו לורה ז"ל השתנו חייהם של טל יצחק ושלוש בנותיו ללא היכר. אף שהוא מתקשה לעכל שאשתו איננה, הוא עושה ככל יכולתו כדי לנסות ולהקל על שלוש בנותיו את ההתמודדות עם האובדן הענק, אבל בבד בד, הוא גם מבין שהדרך עוד ארוכה. בתור מי שחווה על בשרו את הנורא מכל, יצחק יודע איזו תקופה מצפה למשפחות ששכלו את יקיריהן בפיגוע בירושלים. "עוד שבע משפחות שנכנסו למעגל השכול, והם פשוט לא יודעים מה הם הולכים לעבור", הוא אומר השבוע. "הם הולכים לעבור סיוט לא פשוט, הם הולכים להיכנס למה שאנחנו נכנסנו לפני כעשרה חודשים, היום הארור הזה". מה התחושות כשאתה רואה את התמו ־ נות הקשות מזירת הפיגוע בירושלים? "זה גומר, זה שוב פעם חרדות. ביום ראשון הבנות שלי נכנסו לחדרים וסגרו את הדל ־ תות, הבת הקטנה פחות, היא בת שבע. ני ־ סינו לא לדבר לידה, אבל הלב מתהפך והד ־ מעות זולגות, והלב עם המשפחות. באותם רגעים הכל חוזר". בוכה כמו תינוק יצחק מתאר איך נראים חייו וחיי בנותיו בלי לורה ז"ל. "אנחנו חיים כמו זומבים", הוא מספר, "אתה יודע מה זה זומבי? אתה פשוט קם בבוקר ומתחיל ללכת. לומדים לחיות עכשיו מחדש. אנחנו עדיין לא מע ־ כלים שלורה לא איתנו, עוד לא מאמינים

שדבר כזה קרה באמצע החיים. אני ולורה קנינו בית, והחלום שלנו היה להיכנס לבית. נכנסתי לבית החדש בלי לורה, נסעתי לבית העלמין והנחתי את המפתחות של הבית החדש על הקבר שלה, ובכיתי כמו תינוק". איך לדעתך אפשר לעצור את הטרור ואת ההרג? "יש הרבה מה לעשות. קודם כל זה גירוש משפחות, גירוש מחבלים, עונש מוות, צריך לשנות פה את התפיסה, חייב פה עדכון גרסה. אי אפשר להמשיך כך. אנחנו אנשים שרוצים לחיות, אנחנו רוצים שלום עם כל המדינות, אבל המחבלים האלה? צריך לג ־ דוע את זה מהשורש, צריך לעשות חשיבה מחדש, צריך לשנות חוקים כי כך זה לא יכול להימשך. הלב נקרע לעוד שבע משפחות ועוד שני פצועים שגם נכנסו למעגל הזה, זה חרדות לכל החיים. יש חוקים, אבל פשוט לא עושים איתם כלום, לא מפעילים אותם. זו ההרתעה הכי גדולה. כל הנשק הבלתי טל יצחק, בעלה של לורה יצחק ז"ל: "אני ולורה קנינו בית והחלום שלנו היה להיכנס לבית. נכנסתי לבית החדש בלי לורה, נסעתי לבית העלמין והנחתי את המפתחות של הבית החדש על הקבר שלה ובכיתי כמו תינוק"

ידיעות הנגב ˆ 3.2.2023 13