הנגב 3.2.23

בית הספר הדו־לשוני

"הגר־דגניה" בבאר־שבע. "בועה של שלום ודו־קיום"

מרגישים מבולבלים גם שלושת בניו של עלי אבו עגאג', תושב באר־שבע, לומדים בבית הספר הדו־לשוני "הגר־דגניה" בשכונה ג' בבאר־שבע. "ילדיי אוהבים את כלל האדם באשר הוא כאדם, מכבדים את מנהגו של האחר, ומקבלים את השונה באשר הוא", הוא מציין. "בבית הספר הם לומדים על מנהגי דתות ולאומים אחרים ומתחברים לערכים אשר קיבלו בביתי, ערכים של אהבה, כבוד, אחווה וקבלה". איך מתמודדים עם המציאות שאנ ־ חנו חיים בה? "בימים אלה של גזענות העולה מהמון כיוונים, ממשלה לאומנית־קיצונית אשר חרטה על דגלה כי לאומים מסוימים טו ־ בים ונעלים על אחרים, מחיקת זהויות והפחדה, וכי כל מי שלא תומך בדעתם במוצהר הופך לבוגד ולאויב, יהודים וע ־ רבים כאחד - בתקופה כזו הילדים שלי מרגישים מבולבלים. אלה לא הערכים שאותם קיבלו בביתי. אלו לא הערכים

חינוך לסובלנות ולאהבת האדם באשר הוא. אנחנו מחנכים לאקטיביזם חבר ־ תי". מה זה אומר? "התלמידים לומדים על תרבויות שונות ועל כך שהמרחב הציבורי בעיר למשל יהיה משותף לכל הדתות. אנחנו רוצים לשנות מציאות. השבוע למשל שלחו תלמידי שכבה ג' מכתבים לבעלי בתי הקולנוע בבאר־שבע בבקשה שב ־ סרטים שמוקרנים באולמות הקולנוע בעיר יופיע גם תרגום בשפה הערבית. יש גם יוזמה לשגר פניות דומות

להביע אמפתיה לכל הצדדים. הכוונה היא ליצור מודל אחר. הילדים כאן גד ־ לים למציאות שוויונית, הם לומדים את שתי השפות, הם יודעים ורגילים שיש להם חברים יהודים וערבים". לפני כחודש, מספרת בנשלום, יצאו תלמידי כיתה ב' של בית הספר לסיור בבתי תפילה. הסיור כלל ביקורים בבית הכנסת אשל אברהם ובכנסייה בשכונה ג' בבאר־שבע, ביקור במסגד ברהט ופגישות עם רב, כומר ואיש דת מוסלמי. "אנשי הדתות השונות סיפרו לתלמידים הצעירים על משמעות הדת לקהילה. זה מה שיוצר את החיבור בין האנשים".

והמסרים שאותם קיבלו בבית הספר או מחבריהם בבאר־שבע, יהודים או ערבים, ומצב זה מבלבל אותם ולעיתים אף מפ ־ חיד אותם. ילדיי ואני מייחלים לימים של שקט, של חיים משותפים, שבהם הכבוד ההדדי והאחווה יהוו נר לרגלי כולם. אנחנו מקווים שימים אלו יגיעו במהרה". אפשר גם אחרת "אנחנו קהילה יהודית־ערבית משו ־ תפת, הכי גדולה בנגב", מציינת מנה ־ לת בית הספר הדו־לשוני "הגר־דג ־ ניה", אביטל בנשלום. "עברנו תקופות קשות יותר וגם תקופות טובות יותר. לנו כקהילה יש חוסן. החוסן הזה נובע מלהיות ביחד גם כשהמצב קשה ומתוח". איך עושים את זה? "זה אומר לעשות הרבה דברים ביחד. רק כך נוצרים קשרים ויש יכולת לדבר על דברים שקשים לנו. כולנו מנסים לעשות פעילויות שונות ביחד. אנח ־ נו עורכים טיולים משותפים ומחנכים

לבעלי מסעדות בעיר, שהת ־ פריט שמוצג במסעדות יכ ־ לול גם את השפה הערבית. הכוונה היא להפוך את המ ־ רחב הציבורי למרחב יותר משותף. אנחנו גם מתכוונים לפנות לעירייה כדי שלקראת

אי אפשר להתעלם מהסכ ־ סוך היהודי־ערבי שמחלחל גם למחוזותינו. כיצד פוע ־ לים במציאות כזאת? "אנחנו נהנים מהביחד שלנו

חג הפסח והרמדאן המתקרבים יוצ ־ גו שלטי ברכה גם בשפה העברית וגם בשפה הערבית. אנחנו מאמינים שבע ־ שייה שוויונית ושותפות אמיתית נוצ ־

ושואפים לחיות אחרת. הסכסוך הוא לא גזירת גורל. אנחנו מוכיחים שאפשר גם אחרת. אנחנו נותנים לילדים לשתף ולהתלבט בקשיים ובפחדים שלהם תוך

ידיעות הנגב ˆ 3.2.2023 35