הפרלמנט 07.2022

קבוצת התיאטרון. "זיקנה זה לא מונח צילומים: האלבום הפרטי | " שלילי

72 נחמה אלעל (בת וחצי) משתתפת בקבוצת התיאטרון: "המשפט שאני הכי שונאת זה 'שבי ותנוחי'. עכשיו זה הזמן לייצר פעילות, לא להוריד או להקטין אותה"

באומנות. "התחלתי את הקבוצה בעצמי עם חשש לעבוד עם הגיל השלישי. לא ידעתי איך אוכל להנגיש את הסדנה למשתתפות מבוגרות וחששתי.

תקופה שבה 'לא דופקים חשבון' ואומרים כל מה שיושב על ליבנו, ניסיון השנים שהצטבר, השקט, הקצב האיטי יותר, המתבונן, המאפשר. עסקנו בסבתאות ובשמחה שיש בדברים הפשוטים.

"כשנפגשתי עם הקבוצה בפעם הראשונה הייתי בהלם והופתעתי מרמת הפתיחות שלה. פגשתי קבוצה תוססת מלאת חיות. נשים אינטליגנטיות וחדות. בעיקר נהניתי לעבוד עם הנשים באמצעות תנועה. המוזיקה התנגנה וממש חיה בגוף של המשתתפות. "במהלך הסדנה למדנו את יסודות התיאטרון והעלינו תכנים מעולמן האישי של הנשים. עסקנו ביתרונות של הגיל השלישי. אפשר להיות מי שאתה בלי גינונים, להיות תכל'ס ולהגיד את מה שעל הלב שלך בלי הפחד מתגובת החברה. בגיל הזה יש חופש מאוד גדול. אתה למעשה בפנסיה ויכול להחליט מה מתאים לך וכיצד. "ראינו איך תפיסתנו את עצמנו משפיעה עלינו. הצגנו את כוחה של האופטימיות והיכולת של האדם ללמוד ולחדש, יכולת שאינה נעלמת בגיל השלישי. נגענו גם בנושאים של בגידת הגוף, הירידה בשמיעה וההתמודדות עם ההבנה שאנחנו בישורת האחרונה של חיינו. הקבוצה התגבשה ונוצרו קשרים. חלקנו גם נושאים אישיים של המשתתפות, המשפחות שמהן הגענו, אג'נדות שהן מאמינות בהן ועוד". ויש כמובן את גולת הכותרת, ההצגה. "המטרה של ההצגה היא להעלות את החוויות שלהן. התמקדנו ב'פינוי־בינוי' כאמור בגלל הקושי הפיזי של ההתבגרות, היכולת להחליף ישן בחדש והעובדה שפיזית הורסים ומוותרים על הישן בשביל להתחדש, בדיוק כמו המציאות של החיים, שתהיה נחלת כולנו בסופו של דבר. העבודה נעשית מול חבורה של נשים אינטליגנטיות, מוכשרות, בלי פילטרים ועם המון הומור. אין פוליטיקלי קורקט, כי זה כבר גיל שלא מעניין אותך מה יחשבו עלייך ומה יהיה הרושם של הצד השני, כי בגיל הזה כבר אין זמן. הן לא דופקות חשבון.

כל זה גובש לידי הצגה נוגעת ללב, מלאה בתנועה והבעה. נושא ההצגה, שתועלה בספטמבר (עדיין מתבלטים שם לגבי שמה של ההצגה), יעסוק ב'פינוי־בינוי', מטאפורה מדויקת על החידוש בחיים עצמם שהוא כמו חידוש בנייני המגורים. שאלות הרות גורל כמו החלפת ישן בחדש, בדיוק כפי שחשים לא מעט מאלה שהגיעו לגיל זקנה, העברת השרביט מהדור המבוגר לדור הצעיר, וכמובן מבט לאחור, לימים שבהם, אנחנו, כמו הבניינים, היינו חדשים, יפים, רלוונטיים וכדומה. כל זה נעשה ברגישות ובהומור משובבי לב. חייבים לציין: בנות הגיל השלישי השותפות בתיאטרון הקהילתי הן תאבות חיים ומצליחות להקליל בחן את הסיטואציה. אין כאן סיפורים על נשים שחשות שזמנן עבר, חלילה. הרבה יותר צחוק ושחרור מלא בהתייחס לעובדה שבתעודת הזהות מופיע מספר גבוה במיוחד. "הן אומרות שהן זקנות ברי"ש גלי", מספרת עדי עופר, העובדת הסוציאלית שמלווה אותן בכל חזרה ובכל פעילות, "אבל גם מזכירות שהן נשארו אותן נשים צעירות ואותן ילדות שהן היו. לקחנו משפטים ששגורים בפיהן ביומיום והבאנו אותם אל הבמה. אז אחת סיפרה שהתרופה שהיא צריכה ליטול לא משפיעה עליה ועשתה מזה מונולוג. אחרת שיש לה ירידה בשמיעה, ניסתה להסביר את הקושי כשהסביבה צריכה לחזור כמה פעמים על משפטים כדי שהיא תבין. מישהי אחרת ציינה איזה כיף בגיל הזה כבר לא לגלח את הרגליים ולא להתאפר ולהתאמץ להיראות יפה, כי זה מה שיש וזה מה שתקבלו, ותעזבו אותי בשקט כי אני כבר לא בגיל לשטויות הטיפוח שאתם כל כך מייחסים לו חשיבות". עופר, חשוב להדגיש, היא עובדת סוציאלית עם תואר שני בהבעה

עדי עופר. "בגיל הזה יש חופש מאד גדול"

2022 יולי I הפרלמנט I 24