הרצליה 17.2.23

איילת לוי | והאח שחר צילום: פרטי

אחי, הכי

שחר שלה ) מבת חפר, נשואה ואם לשלושה, מספרת על 51( איילת לוי : "הוא היה הדגל שלי, הגאווה שלי. 48־ אחיה שחר בן ה החיים שלי התנהלו סביב הצרכים של שחר מבחירה"

"יש בינינו חיבור חזק", "תמיד הייתי בסביבתו כדי לשמור עליו", "אחותי היא מרכז חיי" ‰ בסניף אקים ברעננה התמקדו בשנה החולפת במערכות היחסים בין האחים ובאחריותשמוטלת על האח לאחר מות ההורים, שנותר לשמור ולדאוג לאחיו בעל המוגבלות ‰ "ידיעות השרון" מביא את סיפורם המרגששל שלושה זוגות אחים שמגדירים מחדש את המילים אהבה, קשר אמיץ וקבלה ללא תנאי

בעל צרכים "יש לי אח מיוחד, ת � , ומ 48 מיוחדים, קוראים לו שחר, הוא בן גורר בהוסטל של אקים 'בית חלומי' ברעננה. שחר הוא אחי היחידי. אוהב, אהוב, מפונק, יודע מה הוא רוצה. אנו קשורים מאוד זה לזו. בילדותי כולם ידעו שיש לי אח 'מפגר" (כך זה נקרא בזמני), אבל לא הייתה לי שום בושה. זה היה הדגל שלי, הגאווה שלי. החיים שלי התנהלו סביב הצרכים של שחר מבחירה, כמוב , שהרי ההורים לא החסירו לי כלום. "הרגשתי מעי אימא שנייה שלו. לקחתי אחריות על גידולו. ההורים עבדו ואני הייתי הבייביסיטר שלו. לא הסכמתי שאף אחד חוץ ממני יטפל בו, שלא יצחקו עליו, שלא יר ת ביצו לו או יציקו לו, תמיד הייתי בסביבתו כדי לשמור ולהג עליו. את החברים שלי בחרתי מקרב מי שקיבלו את שחר. מי שלא קיבל אותו היה מחוץ למעגל החברים שלי. כילדה, נערה או בוגרת - רק שחר היה חשוב לי. כדי להיות בסביבתו ולעזור להורים - ויתרתי על חוגים, טיולים שנתיים". בני המשפחה אף פעם לא החביאו את שחר ולא הסתירו את מוגבלותו. כשאיילת הכי ת רה את אבי, בעלה, היא מיד הציגה בפניו את שחר. "הוא קיבל אותו כעובדה. זה שחר! עבר בשלום".

ההתמודדות מול תחושות ילדיה הייתה קשה יותר. "בשלב שהם הבינו שהם גדלים בבית שיש בו ב משפחה עם צרכים מיוחדים, התחילו השאלות: 'למה הוא בא, למה הוא צריך להגיע לכל מקום, למה הוא יורק, מה אני אספר לחברים שלי?' הרגשתי שאני כבר לא מגוננת על עצמי, שזה כבר לא רק אני. עכשיו מעורבים גם הילדים שלי - הדבר הכי יקר לי. פתאום הבעיות שלי הופכות להיות הבעיות שלהם. למה זה מגיע להם? איך אני מגוננת עליהם? לפעמים הגעתי לכדי תחו ת שת בושה. פעם הייתי אומרת אני אחות של שחר. היום אני אומרת שאני אימא של ב , טום וניב... ואחות של שחר, ילד עם צרכים מיוחדים. הילדים אוהבים אותו מאוד ומ ת תייחסים אליו כאל ילד רגיל בהרבה סבלנות ותשומת לב. כמו שהוא שלי לכל החיים, הוא גם של הילדים שלי לכל החיים". בכל שישי-שבת מגיע שחר מההוסטל ברעננה לבית הוריו בבת חפר. בארוחת ליל שבת מארחת איילת את שחר, את הוריה, את ילדיה, את כלתה ואת הורי כלתה. "שחר לימד אותנו לקבל את השונה, להיות מש ת פחה מיוחדת, מכילה, מבינה, אוהבת, עוטפת. שחר נ ערך מיוחד לחיינו, לאישיות של כל אחד מבני הבית". ¿

בנ י קימרו ן / / צילום: אבי ג יל עו ז י

"אני חייב לה" ועל הקשיים 37־ ) מספר על אחותו הקטנה מלי בת ה 41( משה ליבוביץ שנה לא היו קבוצות פייסבוק לתמיכה במנודים 20 שעברה: "לפני חברתית, שהוקיעו את ההתנהגות הבריונית"

אחותי הקטנה "מאז שאני זוכר את עצמי, מלי היא מרכז חיי משפחתנו", אומר אחיה הבכור משה ליבוביץ. "מבחינת הוריי, לפחות כלפי חוץ, לא היה שום דבר בעייתי אצל אחותי. היא שולבה במערכת חינוך ממלכתי דתי רגיל, ותמיד אמרו עליה: 'היא רק צריכה לעבוד קשה יותר'. זו הייתה טעות מרה, שצילקה את נפשה. עד שהבהירו להוריי שאחותי זקוקה למסגרת של חינוך מיוחד היא כבר הגיעה לכיתה ה'. דמיינו את עצמכם יושבים חמש שנים במקום שלא מתאים לכם, תוסיפו לזה את האדישות לרוע שקיימת לעיתים בקרב ילדים. זכרו, מ � שנה לא היו קבוצות פייסבוק לתמיכה ב 20 לפני נודים חברתית, שהוקיעו את ההתנהגות הבריונית. "כמה סבל עברה עד אז, ואני לא יכולתי לסייע התחלתי להיות מעורב 16 בכלל. כשהגעתי לגיל יותר בחייה, ומאז הרגשתי תמיד שאני חייב לה הרבה על כך שעברה את התקופה הקשה הזאת בלי שהייתי עבורה בסביבה. מאז היא במסגרות הול ת מות יותר למצבה". מזה שש שנים מלי גרה במעו "נווה בנימי " בכפר סבא, מסגרת לדיירים בעלי מוגבלות שכ ת

לית התפתחותית ברמות תפקוד שונות. משה מבקר את מלי בדירתה אחת לשבוע או שבועיים. היא מגיעה לביקור בבית הוריה בתל אביב אחת לשלושה שבועות, אבל לא נשארת ללו שם. "הוריי כבר מזדקנים עם כל האתגרים הנו ת בעים מכך. לשמחתי, אינני לבד, יש לי משפחה מורחבת עם לב, יכולת ונכונות לסייע תמיד". לדבריו, תמיד יש עליות ומורדות בהתמודדות עם פגועי נפש ואנשים עם מוגבלות שכלית התפ ת תחותית. "אחותי מראה לנו את שיא יכולותיה, ול ת פני מספר שנים אף הובילה הצגה. אך שיאים לעי ת תים מובילים לנפילות, וכך היה גם אצלה. אחרי השיא הזה הגענו למצב שבו אנחנו מבקרים בבתי חולים פסיכיאטריים אחת לחודש, ואף פעמיים בחודש. לעניות דעתי, מה שחשוב אינו להביא את המתמודד למקום הגבוה ביותר שהוא יכול להגיע אליו, אלא לשמר סיפוק, יציבות וביטחו . בנושא הרגיש הזה אני חייב להכיר תודה לעמותת אקים, ולסניף אקים ברעננה בפרט, שיודעים לאז בדיוק את הנקודות הללו תוך שימת הדגש על טובת המ ת תמודד". ¿

| משה ומלי ליבוביץ צילום: פרטי

17.2.2023 ˆ ידיעות השרון 20