השרון 02.02.24

סיפורה המטלטל והכואב של שורדת השואה רות הרן שניצלה בנס מהטבח בקיבוץ בארי ‰ בנה אבשלום ז"ל נרצח ושמונה מבני משפחתה נחטפו לעזה ‰ בימים אלה היא מובילה קמפיין הסברה לרגל יום השואה הבינלאומי שבו היא מדברת על הדמיון המחריד בין זוועות השואה לבין הטבח הרצחני שהתרחש בעוטף עזה ‰ "זה יותר גרוע מפוגרום, זו שואה" "עמד מולי חמאסניק וחייך"

מדינה במלחמה לזכור ולא לשכוח

יעקב לוי

גם כמעט ארבעה חודשים אחרי השבת השחורה, שורדת השואה ), תושבת קיבוץ בארי, 89 רות הרן (

מתקשה לעכל את מתקפת הטרור הרצחנית שבה נרצח באכזריות בנה הבכור אבשלום ז"ל ושמונה מבני משפחתה נחטפו לעזה. בראיון ל"ידיעות הנגב" מספרת הרן על האירוע הטראומטי שהחזיר אותה לאותם ימים אפלים של מלחמת העולם השנייה. "זה החזיר אותי מאוד חזק, והראיה לכך שאני לא יכולה לספר לך כמו שאמא שלי אמרה, 'ארץ ישראל לבנות ולהיבנות בה'. אז זה היה בצורה טבעית". "לא הייתי במחנות השמדה", היא ממשיכה, "אבא שלי היה רופא וניהל בתי חולים, וכל הזמן ברחנו יחד עם בתי החולים שהוא ניהל. היינו באוזבקיסטן, בקזחסטן, כמו כל היהודים שנדדו מזרחה. ארץ ישראל הייתה מרפא לנפש, ברגע שהגענו לארץ, אז היה מרפא לנפש", היא מספרת ומתקשה לעצור את הדמעות. "זה משמיים" שנים התגוררה הרן ביישוב עומר עד שב־ שלב מסוים החליטה למכור את ביתה ולע־ בור לקיבוץ בארי, שם התגוררה כשש שנים. "קיבלתי שם דירה נחמדה, לא נקראתי חברת קיבוץ, נקראתי 'דיירת'", היא מספרת. בבוקר מתקפת הטרור הרצחנית הייתה הרן בביתה בקיבוץ. "לא נכנסתי לחרדה", היא משחזרת. "היית לבד כל השבת. בהתחלה לא קלטתי מה קורה, הדלקתי את הטלוויזיה כדי להיות בעניינים, וראיתי מה שקרה בקיבוץ, שרצחו אנשים, זרקו על הדשא, רצחו ילדים במיטותיהם. שמעתי יריות, שמעתי מלח־ מה. לא הייתי בממ"ד כי לא יכולתי להחזיק את ידית הדלת של הממ"ד. הרוב החזיקו את הידית כדי שהחמאסניקים לא ייכנסו. לי לא היה כוח, אז מה אכפת לי, אני בת שמונים פלוס, וואלה שייכנסו. דפקו בדלת ופתחתי. עמד מולי חמאסניק עם הסרט על הראש וחייך, . ואני הסתכלתי עליו ופתאום הוא נעלם" איך את מסבירה את היעלמותו? "זה משמיים. אני לא מסבירה את זה כי את החברה שלי הציירת פשוט רצחו והלכו". "הייתי מחוסנת" כל היום שהתה הרן בביתה בזמן שהמח־ בלים טובחים בחוץ באנשים והורסים כל חלקה. "לא נתקפתי בחרדה", היא חוזרת ומדגישה. "באיזשהו מקום הייתי כאילו מחוסנת מהחרדה ותפקדתי. בערב הגיעו חיילים, אספו אותנו ולקחו אותנו לשדה, שם חיכינו עד שהאוטובוסים באו ולקחו אותנו לשדרות". הרן מתארת את החיבוק החם שהיא ושאר ניצולי הטבח קיבלו מתושבי שדרות. "אי אפשר לתאר איזה רוחב הלב. הביאו לנו מז־ רנים, שמיכות, בגדים והמון אוכל, כאילו היינו גדוד שם", היא מספרת בהתרגשות. בבוקר יום ראשון הוצע לאנשי הקיבוץ לנסוע לים המלח, ואולם, הרן החליטה שלא לנסוע ונשארה לבדה בשדרות. היא התק־

רות הרן: "אני חושבת שזה צודק לדבר על שואה שקרתה בעוטף עזה. זו הייתה אישה יקרה ועוצמתית, היא אשת חינוך, תורמת ומתנדבת, רודפת צדק" התפרקה, משפחות התפרקו, נלקחו אנשים בשבי לתוך המערות, זה מקומם" מינה קלמן חדד: "רות הרן היא שואה, קהילה

צילומים: יעקב לוי | " רות הרן. "קשה לחבר את הקהילה

שרה לנכדה שלה בבאר־שבע שבאה לאסוף אותה, ובימים אלה היא מתגוררת ב"בית יונה" בעיר. "זאת לא מלחמה, זה פוגרום", מבקשת הרן לדייק במונח. "זה יותר גרוע מפוגרום, זו שואה, ולמה זאת שואה? החיילים שלנו נלחמים, והחיילים שלנו מאוד אנושיים, הם עוזרים לנשים, הם לא הורגים סתם, אבל פה היה רצח עם. לא אנחנו עשינו רצח עם. הם שוחטים ילדים במיטה שלהם, הם שוחטים זקנים ונשים, והם גם התעללו בגופות, הם לא הסתפקו בהרג. הם התעללו בגופה של הבן שלי. לא נתנו לי לראות את הגופה שלו, מהר כיסו אותו. הם סדיסטים, הם פרחחים, פרחחים מהרחובות שאספו אותם. נתנו להם נשק וכאילו כבוד, אבל זה לא כבוד, זו שחי־ טה שהייתה בבארי ובכל הקיבוצים". "לא עוד" בימים אלה הרן מובילה קמפיין לציון יום

שהיא מרגישה בין חברים. "זה נורא לקחת את התיק, לצאת החוצה בבגדים שאתה לובש, על מה ולמה בגילי? אני חיה במדי־ נה דמוקרטית, אני חיה ביישוב טוב, אנשים יפים, אנשים נדיבים, אנשים יצירתיים ופי־ רקו את כל החברה הזאת. כבר קשה לחבר את הקהילה". היית רוצה לחזור לביתך בבארי? "הייתי חוזרת, גם בזחילה הייתי חוזרת, אבל אני לא יכולה לחזור כי עד שישקמו ייקח לפחות שנתיים־שלוש. אין סיכוי שאני אחיה עד אז". "אישה עוצמתית" "רות הרן היא אישה יקרה ועוצמתית", אומרת השבוע עו"ד מינה קלמן חדד, חברת מועצת העירייה ויו"ר ועדת ההתנדבות בעירייה. קלמן חדד והרן מטפחות חברות זה יותר מארבעה עשורים, מאז למדו יחד באוניברסיטת בן־גוריון. "היא אשת חי־ נוך, תורמת ומתנדבת, עוצמתית ורו־ דפת צדק", ממשיכה קלמן חדד, "אישה שמאמינה באהבת כל אדם, מלח הארץ. שורדת שואה שנלחמה בכל המלחמות בארץ. 'עברתי פעמיים שואה', היא אומ־ רת בכאב, פעם בשואה כשלא הייתה לנו מדינה ובמדינה שהרגישה בטוחה עד שהגיע השבעה באוקטובר. אני מרגישה את הכאב הענקי שלה, אך רות, גם בגיל עדיין עומדת זקופה, דמעות חונקות 89 את גרונה והיא יודעת בדיוק כמוני שאין לנו ארץ אחרת. עבורי רות היא אישה מעוררת השראה ואני מבקרת אותה קבוע בבית יונה ביחד עם בעלי. אני אוהבת אותה והיא עבורי חברה, מורת דרך, דמות מופת". ¿

השואה הבינלאומי שיזם בארצות הברית מערך ההסברה הלאומי. הקמפיין המשולב כולל שלטי חוצות שנתלו מול בניין האו"ם ובטיימס סקוור בניו־יורק, מודעה בעיתון הניו־יורק טיימס וסרטון שעלה בפלטפור־ מות הדיגיטליות. בקמפיין הרן מדברת על הדמיון המחריד בין הזוועות השואה לבין האסון שהתרחש במדינת ישראל בשבעה באוקטובר. "ביקשו ממני והסכמתי", אומרת הרן ומוסיפה, "אני חושבת שהעולם לא רוצה מלחמות. אחרי מלחמת העולם השנייה אמרו לא עוד, אמרו והאמינו, ועם יש־ ראל זכה להרבה עזרה מהעולם להקים את מדינת ישראל. אני חושבת שזה צודק לדבר על שואה שקרתה בעוטף עזה. זו הייתה שואה, קהילה התפרקה, משפחות התפרקו, נלקחו אנשים בשבי לתוך המ־ ערות, זה מקומם". הפינוי מביתה בקיבוץ בארי מכביד על הרן, אף שטוב לה ב"בית יונה" והיא מעידה

הרן עם חברתה מינה קלמן חדד

2.2.2024 ˆ ידיעות השרון 18