השרון 02.10.24

אורן סמדג'ה. לא תנצחו אותי צילום: אורן | אהרוני

זלקה. מודל צילום: | לחיקוי גיל נחשותן

ההלוויה של גולדברג פולין. החברים ליציע לא שכחו | אותו לרגע צילום: אלכס קולומויסקי

נזכור אתכם לעד בית"ר ירושלים מתכננת לה־ קים אנדרטה ענקית לעשרות

בנימין, שיחד עם בת הזוג שלו גלי, כל אחד מהם איבד את רגלו הימנית בה־ תקפת מחבלים על מיגונית במסיבת הנובה. בנימין, כדורגלן בליגות הנמוכות, הצטרף מהר מאד לנבחרת קטועי הגפיים בכדורגל של ישראל. פרט לעובדה שהנבחרת הזו ייצגה אותנו בכבוד ביורו בצרפת, מסע המשחקים שלה, שנועד להגביר את המודעות לקטועי גפיים, גילה לנו כמה דברים מדהימים. הראשון: מי שצפה הבין שהם מש־ חקים אחלה כדורגל, משהו שכולנו חשבנו מתוך בורות עצמית שהוא כמעט בלתי אפשרי. השני: אפשר להמשיך לחיות, להנות, להיאבק ולנצח גם עם פציעה כל כך קשה. השלישי: אף אחד לא יכול על כוח הרצון. אין רגע ספציפי בסיפור הזה, יש בעיקר השתאות והשראה מא־ נשים שיכלו להתרסק מהמציאות הח־ דשה שנכפתה עליהם, וממשיכים לב־ עוט ולרוץ עם תשוקה אינסופית ואפס רחמים עצמיים.

אוהדיה שנהרגו במלחמה והיא מקיימת באופן תדיר טקסי זכרון באצטדיון טדי ומחבקת בכל דרך את המשפחות השכו־ לות. כך גם נוהגות מכבי ת"א עם אירוח מופתי של המשפחות בטקס מרשים בבלומפילד, מכבי חיפה הפועל ת"א מכבי נתניה והפועל ב"ש, ואם שכחנו את אחד המועדונים, עימו הסליחה. יכול להיות שזה מתבקש שמועדון יכבד אוהדים שנפלו בקרב, אבל כמי שליווה וביקר הרבה מאד משפחות שב־ רגע אחד איבדו את היקר להם מכל, אין לכם מושג (והלוואי שלא יהיה לכם לעו־ לם) כמה נחמה, תקווה ושיכוך של הכאב יש בהתייחסות של מועדוני הספורט למשפחות האלה. אב שאיבד את בנו ואהד קבוצה מסוימת מהרשימה הזו, אמר: "בכל פעם שאני מגיע לאצטדיון אני שואל אותו אם הוא מאמין ששמו והזיכרון שלו מופיעים בכל מקום". כל מילה נוספת מיותרת.

גם במשחק ביום ראשון השבוע מול מכבי פ"ת, תמונתו המשיכה להתנוסס על מסכי הענק ב'טדי'. הקרב הזה נגמר בהפסד צורב אבל תהיו בטוחים שאם הרש היה כאן הוא היה מחבק ומודה לכל אחד ואחד שלקח חלק בניסיון להחזיר אותו הביתה. בועטים מכל הלב מאז השביעי באוקטובר הצ־ טרפו למעגל קטועי הגפיים בישראל קטועים חדשים, ביניהם בן 70 כמעט

והפגינו. הם הראו איך אוהדים, שלעיתים הם שם נרדף לתדמית שלילית - יכולים להפוך לכח שמחבר קצוות, שומר על הקהילה, וערב לאח לא ביולוגי, שעטה צעיף כמו שלהם לאורך שנים ושר איתם את כל השירים. גולדברג פולין כבר לא יזכה לשבת ב'טדי' או ב'ארנה'. ההלוויה שלו, שהיתה מפגן של כבוד מצד האוהדים האדומים, תיזכר שנים קדימה. הדמעות עליו, שהיו מנת חלקה של מדינה שלמה, היו מלו־ חות במיוחד בקרב כל מי שהפטיש והמגל האדום של עיר הבירה הוא חלק מהזהות שלו. איך הם אמרו? "יהי זכרך מהפכה".

ידיעות השרון ˆ 2.10.2024 47