השרון 10.3.23

"ההורים הם חלק מהצוות המטפל" מנהלת הפגייה - היחידה לטיפול נמרץ ילודים ד"ר צופיה באואר-רוסק, במרכז רפואי מאי .ר נשואה, אמא לשלושה בנים, מתגוררת בכפר סבא

מהצוות המטפל. אנחנו מעודדים אותם להיות במחלקה כמה שיותר, להחזיק את התינוק כמה שיותר, לדבר, לשיר, לספר להם סיפורים זה לא פחות חשוב מהטיפול הרפואי המקצועי. למחלקה יש גם טיפול במוזיקה לפגים- מערך שלם עם מטפלות ורופא". "ישהמון מקריםמרגשיםלאורךהשנים. הרגעהמרגשהזכורביותר: לכל אחד מהצוות יש את הילדים וההורים שהוא נקשר אליהם והם מלוויםאותו, הניסיםשאנחנו רואיםהםבאמתאינסופיים. אחדהמקרים הזכורים לי הוא של תינוק שטיפלתי בו כשהייתי רק מתמחה צעירה והוא היה פג זעיר ומאוד חולה. לימים הוא שירת עם הבן שלי בצבא במקוםמאוד יוקרתי במודיעין, ולאמזמן הואהתחתן. בכלשנהההורים היו מגיעים איתו לחגוג במחלקה יום הולדת". בעבודהשלנו, מאתגרת ככל שתהיה, צריכים המוטו שמנחה אותי: לעצור רגע אחד להסתכל על סביבתנו, על התינוק, על ההורים על איש הצוות, צריך לעצור, להרגיש, להקשיב ולהיות בנתינה". "וואו איזה מקצועי המשפטשחוזר כששומעים על המקצועשלך: כיפי. את מטפלת כל הזמן בתינוקות. כשהבן שלי היה בגן ושאלו מה ההורים עושים הוא ענה שאבא רופא שיניים ואמא מטפלת בתינוקות" "כשנולד פג קטן ההורים חווים המון רגעי טיפ להורים לפגים: אשמה. המשימה שלנו היא לחבר אותם, להתגבר על הרתיעה, להתגבר על החששות ולהתחבר לילד שלהם. ההוריםהםהחלקהכי חשובבטיפולבפג, הפג לא יכוללהיותבלי הוריו. ההוריםצריכיםלהיותלידהפג, לדבראליו, לאחוז בידו, ישמהלעשות!".

"למדתי רפואה במסגרת העתודה הקריירהשלי: 93 - האקדמאית, אח"כ הייתי בצבא כמה שנים וב הגעתי למרכז רפואי מאיר להתמחות בילדים. לא חשבתי בתחילת ההתמחות על רפואת ילדים ופגים אבל זה חלק מהסבב שעושים במהלך ההתמחות וכמו שאומרים 'הציץ ונפגע', התחברתי לתחום בכל רמ"ח אברי. סיימתי התמחות ילדים וישר המשכתי להתמחות ברפואת ילודים ופגים ולמעשה את כל הדרך המקצועית עשיתי במאיר: בהתחלה הייתי מתמחה, לאחר מכן רופאה בכירה בהמשך מנהלתמחלקת הילודים. בשלושהשניםהאחרונותאני מנהלתמחלקת ילודים ופגים". "בעולםשל היילודים והפגים אנחנו לא מטפלים ה"אני מאמין שלי": רק בתינוקות אנחנו מטפלים במעגל המשפחתי -ההורים והיילוד עצמו, החיבור הנכון תורם לא פחותמהרפואה לבריאותשל התינוק". "כל זוג שנכנס להריון חושב שבסיום ההיריון יצאו האתגר בעבודה: עם תינוק בריא שמשתחרר מהר, ולרוב זה אכן כך אבל לצערנו לא תמיד. לרוב המשפחות שמגיעות לטיפול בפגייה, הפנטזיה הזו מתנפצת בבת אחת. חלק מהתינוקות מגיעים בגלל שנולדו פגים זעירים ולא בשלים וחלקמגיעים בגלל בעיות בריאותיותשמצדיקות אשפוז בפגייה. הדבר הזה מלווה באתגר טיפולי בתינוק אבל לא רק, כי במקביל יש לנו זוג הורים שלעיתים חווים טראומה קשה, כי תינוק חולה זה טראומה להורים וחייבים לדאוג להם כדי שהם יהיו פה לטובת התינוק. מה שמאוד מייחד את הפגייה שלנו, שהיא פגייה מובילה למעלה שנה, הוא הליווי ההתפתחותי התומך, ומה הכוונה? בתינוקות 20- מ ובעיקר בפגים צריכים התכוונותמאוד מסוימת בטיפול בהם. אנחנו לא מטפלים רק בריאות החולות או האם הוא מסוגל לספוג בדיקה רפואית, זה אומר שאנחנו מתכווננים גם להורים. אנחנו מלמדים אותם לטפל בתינוק, משתפים אותם בכל מה שקורה, הם חלק

"לראות תינוק שהולך ומחלים עד לרגע הכי אוהבת בעבודה: השחרור. לראות את שלבי ההתפתחות האלה, זה קסם!"

צילום: דוברות מרכז רפואי מאיר מקבוצת כללית

"כל אישה יכולה למצוא את הדרך הנכונה שלה ללדת" מנהלת חדרי הלידה במרכז רפואי מאי ,ר נשואה פלוס ד"ר גיל שכטר-מאור, שלושה ילדים, מתגוררת במושב גן חיים (ליד כפר סבא)

"אני אוהבת לראות את הזוגות הופכים הכי אוהבת בעבודה: למשפחה או למשפחה פלוס, אני באמת מצליחה להתרגש בכל לידה מחדש. לראות את האישה עם הכוחות העצומים האלה ואת השמחה והגאווה על זה שהפכה לאמא בפעם הראשונה, או שוב לאימא. לקחת חלק ברגע המדהים הזה- גורם לי להתרגש בכל פעם מחדש". "כאמור, אני מתרגשת כל הזמן עם הרגע המרגש הזכור ביותר: כל אישה שיולדת. כמובן כשבני המשפחה שלי והגיסה שלי ילדו אצלי, זה ריגש אותי מאוד. שני מקרים זכורים במיוחד: אחותי שילדה ,22 את התינוקת הגדולה שלה אצלי, אנחנו יתומות מאמא מגיל ולקחת חלק בלידה שלה כרופאה כאחות ומלווה שהיא כמעט אמא זה היה מאוד מרגש. עוד אירוע זכור ומרגשמאוד היה כשזוג חבריםקרוביםשל המשפחה ניסו שניםלהרותאחרי ההיריון הראשון שלהם. הםהלכו לטיפולי פוריות 6 במשך 90- ולאחר מכן לפונדקאות, ולבסוף הם הצליחו להיכנס להריון בדקה ה עם אם פונדקאית. השלושה הגיעו אלי ללדת. להיות שם בלידה ולראות אותם מקבלים את הילדה שהם חיכו לה שששנים, זה אחד מהאירועים המרגשים שחוויתי, ושוב הבנתי שאני אוהבת את מה שאני עושה, יודעת טוב את מה שאני עושה וכמובן רוצה להמשיך לעשות אותו תמיד". "לראות את הטוב בכל אדם ובכל מצב. אני המוטו שמנחה אותי: מאודמאמינהבלראותאתחצי הכוסהמלאה, לדעתלהפיקאתהטוב והמיטב. עם חיוך טוב וכוונות טובות אפשר לכבוש הרים ופסגות, ואני מתנהלת כך בחיים שלי גם המקצועיים וגם הפרטיים. אני חושבת מי שרואה את הכל בטוב - יודע לייצר את המציאות הנכונה לו ולסובבים אותו ובכלל זו דרך נכונה לחיים". "כל מי ששומע המשפט שחוזר כששומעים על המקצוע שלך: על התפקיד שלי כבר קובע תור ומודיע שהוא יגיע ללדת אצלי, בין אם זה בשנה הקרובה או בעוד עשר שנים. מתאמים ומתכננים". "לבוא בראש פתוח ללידה. מי שמגיעה ללידה ומבינה טיפ ליולדות: שלא הכל בשליטתה ויודעת שיש מקום גם לרצונות אבל יש גם מציאות, תצא עם חוויה נהדרת".

"למדתי רפואה באונ' בן גוריון, בסיום הקריירהשלי: הלימודים בעלי ואני ידענו שאנחנו מתחילים להקים משפחה ולכן החלטנו לחזור למרכז כדי להיות קרובים למשפחה. את ההתמחות שלי עשיתי במרכז רפואי מאיר במחלקת נשים ויולדות. בסיום ההתמחות נסענו לשנתיים לתת-התמחות ברפואת 'אם עובר' העוסקת ב'הריון בסיכון' במונטריאול בקנדה. לפני שששנים חזרנו לארץ והשתלבתי בחזרה במאיר. לאחר תקופה התמניתי למנהלת חדרי הלידה. "כל אישה יכולה למצוא את הדרך הנכונה שלה ה"אני מאמין שלי": ללדת, בין אם בלידה רגילה ובין אם בניתוח, בצורה טבעית או עם אפידורל. אני מאמינה ויודעת שהצוות שלנו עוזר לכל יולדת להגיע ללידה המתאימה לה ביותר". לידה היא אירוע משנה חיים, יש לה מרכיבים רגשיים ורפואיים רבים אבל בשורה התחתונה- אנחנו רוצים שכולם יהיו בריאים ומאושרים וזה אתגר לא פשוט בעיקר היום, כשנשים רבותמאוד מודעות לאופן בו הן רוצות ללדת, והאתגר הוא לדעת לשלב את הרפואה עם מה שהאישה רוצה לעצמה. חשוב לנו לא רק שהיולדת והתינוק יצאו בריאים, אלא גם שהמטופלת תצא מפה שמחה ומאושרת עם חווית לידה כמו שהיא רצתה לעצמה. ואםמדברים על אתגרים, אי אפשר שלא לדבר על הקורונהשהייתה אתגר מאוד גדול- אירוע שבו היינו צריכים לשמור על היכולת שלנו לייצר מגע, חיוך ושיחהמאחורי מסכה ומשקפיים. הייתי מנסה להגיע לנשים ולתת להם הרגשה שאני איתן מבעד לחליפה והמסכות וזה היה מאוד לא פשוט. כמו כן, אנחנו כל הזמן מנסים להתחדש ולהתעדכן". "האתגר המרכזי בעבודה הוא לשחרר הביתה האתגר בעבודה: נשים ותינוקות בריאים.

צילום: אפרת קופר

ידיעות השרון ˆ 10.3.2023 27