השרון 12.04.24

סלפי אחרון. חיון ואזולאי ז"ל מסתתרים מהמחבלים

סלפי שני. תופסים מחסה מהרקטות

קל והוא התחיל לרוץ כדי לשרוף קלוריות ולשחרר את המתחים. חבר משותף עשה לו היכרות עם פריינטה והוא הצטרף לקבוצת הריצה. "הפכנו לחברים טובים", אומר חיון. "למרות שהאופי של הקבוצה היה יותר חופשי ובלי מטרות ויעדים, לא ויתרתי על אף ריצה מתוך בחירה". יש לך רגשות אשמה על כך ששרדת והם לא? "אלו מחשבות שכל הזמן עוברות בראש, לא בצורה של אשמה אלא יותר על זה שיכולתי לגמור כמוהם. אני גם מריץ תסריטים של איך הייתי יכול לנהוג אחרת והאם היה סיכוי להציל אותם". הוואטסאפ של הקבוצה התפוצץ באותן שעות מורטות עצבים בהודעות של חברים שביקשו להתעדכן במצבם של הרצים ולשאת תפילה למענם. מאוחר יותר התבנ רר כי הטרגדיה היתה גדולה יותר ושני חברים נוספים נהרגו. ויצמן נרצח בידי המחבלים כשרכב על אופניו ) ממושב עוצם, 54 בסמוך לצומת שער הנגב ורפ"ק עמר ( קצין בכיר ביחידת יואב של המשטרה, נהרג בקרב לשנ חרור קיבוץ בארי. "היינו בדאגה גדולה", נזכר ג'רבי. "החשש שלנו הלך וגבר לקראת הצהריים כשהקשר עם קובי, נעמי ורם נותק. היינו במצב של חוסר ודאות שהנורא מכל קרה, ובערב התבשרנו שהם נרצחו. ג'רבי ויתר באותו בוקר על הריצה המוקדמת ובדיעבד ניצלו חייו: "העדפתי לרוץ בשעה קצת יותר מאוחרת ובמסלול אחר אבל בסוף האזעקות השאירו אותי בבית". מאז הושבתה פעילות הקבוצה וחבריה פונו לבתי מלון ברחבי הארץ. מתוך האבל הכבד הם החליטו להשתתף במרתונים ובמירוצים שהתקיימו בערים אחרות כדי לשמור על הרוח של חברי הקבוצה ולהוקיר את זכרם של הנרצחים. בפברואר השתתפו כמה חברים בחצי מרתון ים המלח ונשאו שלט עם דיוקנם של ארבעת החברים, וחודש לאחר מכן הם הוקירו את שמם במרתון ירושלים. ביום שישי (היום) יתקיים מירוץ אשקלון והמארגנים יעשו מחווה לארבעת חברי הקבוצה משדרות. "היה לנו מאוד קשה להשלים עם העובדה שהחברים שלנו נרצחו בנופים שכל כך אהבנו ורצנו לאורכם בקנ ביעות", אומר ג'רבי. "גם עכשיו יש מקומות שעדיין קשה לנו לרוץ בהם כמו למשל תחנת המשטרה בשדנ רות. הזיכרונות מציפים את הטראומה שכל התושבים כאן עברו". "להתחיל מחדש בלעדיו" האירוע המרגש והטעון ביותר אירע כאמור לפני שבועיים במירוץ השיחזור של המסלול שעשו הנרצנ נ � חברי קבוצה ובני משפחותיהם נפגשו ב 40 חים. כ - 34 בשדרות ורצו על כביש 7 קודת הזינוק בקניון מול כשהם חולפים דרך צומת קיבוץ ארז וצומת יד מרדכי. משם חתכו לשדות ונעצרו בנקודה בה נרצחו חבריהם, בין יד מרדכי למושב נתיב העשרה. "זה היה אירוע מאוד מרגש מצד אחד אבל גם עם הרבה מטענים רגשיים", אומר ג'רבי. "כשהגענו למקום האחרון שבו קובי ונעמי נראו בחיים עברה בי צמרמורת. היה קשה גם לראות את בני המשפחה של הנרצחים באותו מעמד" ג'רבי מספר כי הנרצחים היו דמויות משמעותיות בקבוצה: "קובי ואני גדלנו באותה שכונה והקמנו יחד את הקבוצה. נעמי היתה אישה מיוחדת וכל ריצה איתה היתה חוויה גדולה. ליאור ואבי היו אנשים טובים ותנ רמו רבות לקבוצה. כולם היו מלח הארץ". עבור חיון, שנשאר כאמור בחיים, היתה זו הפעם הראשונה שחזר לשדה הקטל. "היה לי מאוד קשה", הוא מספר. "הייתי צריך להיעזר בכדורי ארגעה כדי להגיע לשם במצב שפוי. אבל אני והחברים נמשיך לרוץ כדי שהם תמיד ישארו איתנו בזיכרון". בין המשתתפים היו גם סיון פריינטה, אשתו של קובי, וארבעת ילדיהם. "זה היה מפלח את הלב לראות היכן קובי נלחם על חייו", מספרת סיון. "אפילו לא הרגשנו שהוא יצא מהבית בשבת בבוקר, מי חשב בכלל שאסון כזה גדול יגיע לפתחנו ויפרק את כל החיים שבנינו. עכשיו צריך להתחיל הכל מהתחלה רק בלי קובי שהיה עמוד התווך של המשפחה". ¿

ג'רבי: "כל אחד מצטרף

חיון: "המחבלים היו במרחק נגיעה מאיתנו אבל לא הבחינו בנו. נעמי ואני היינו לריצה בשביל הכיף שלו. שואלים בוואטסאפ מי רוצה לצאת, קובעים מסלול ויוצאים לדרך" חיון : "קובי ונעמי באים אליי בחלומות ומלווים אותי בריצות. בהתחלה הייתי מפסיק לרוץ באמצע מרוב מועקה" קפואים במקום"

בדיעבד התברר לו כי החייל שעמד מאחוריו נטרל את המחבל וכי שני לוחמים שלנו נפלו בקרב. רכב אזרחי ישראלי שהגיע למקום פינה את שלושת החברים לכיוון יד מרדכי ומשם הם הובהלו לבית החונ לים ברזילי באשקלון. פריינטה ואזולאי לא שרדו את הפציעות ואילו חיון יצא בנס עם צלעות שבורות וקרינ סה חלקית של הריאה. חצי שנה חלפה מאז אבל בראש של חיון עדיין השבנ עה באוקטובר. "כל יום וכל לילה אני רואה לנגד עיניי את נעמי וקובי", הוא מספר. "הם באים אליי בחלומות ומלווים אותי במהלך הריצות. לא היה קל לחזור לרוץ, בהתחלה הייתי מפסיק באמצע מרוב מועקה". "יש מסלולים שקשים לריצה" ) ורעייתו עברו למושב בדרום לפני כשש 40 חיון ( שנים מרמת גן. העבודה והשגרה גרמו לו לעלות במשנ

הם נשארו בתוך הצינור גם אחרי שהמחבלים נסעו מהמקום והמתינו שהחיילים של צה"ל יבואו לחלץ אותם. "אמרתי לנעמי שאם עד עכשיו לא קרה לנו כלום עדיף שנישאר במקום ונמתין", מספר חיון. "במשך שש שעות ראינו טנדרים עמוסים במחבלים נעים בחופשיות על הכביש כאילו כלום". הגיע לאזור רכב עם חיילים של צה"ל 12:00 בשעה וחיון צעק לעברם: "צה"ל, אנחנו אזרחים". להפתעתו פריינטה קם מהשיחים ושאל אותם אם הם בסדר. "חשבנ נו שהוא מת", אומר חיון. "אבל הוא פשוט נפל, התגלגל לאחד השיחים והתחבא. המחבל חשב שהוא פגע בו ועזב את המקום". החיילים הסבירו לרצים כי הגזרה בוערת ואין אפשנ רות לחלץ אותם וארבעה מהם נשארו כדי לאבטח אותם. הם חשבו שהכל מאחוריהם ופריינטה אפילו התקשר למשפחה ומסר כי הוא תיכף חוזר. אלא שברגע אחד שוב המצב הקצין: קרב יריות התפתח בין החיילים למנ חבלים ורימונים הושלכו לכל עבר והתפוצצו. אזולאי נורתה מספר פעמים וחיון שהיה לצדה ספג כדור אחד.

| " מירוץ השיחזור. "התרגשות מהולה בעצב צילומים באדיבות קבוצת הריצה

ידיעות השרון ˆ 12.4.2024 25