השרון 16.05.25

יפית, נשואה ואם לשלושה ילדים, עובדת שנים כאחות. "לא חלמתי על זה, אבל 18 ככה יצא", היא משתפת בכנות. פטירת אימה הייתה נקודת מפנה שהובילה 19 כשהייתה בת אותה להבין כי ייעודה הוא לטפל באנשים, לתמוך בהם ברגעי חולי וקושי, ולשפר את הרגשתם. הבחירה במקצוע האַחֲיוּת אף סייעה לה להתמודד עם אובדנה האישי. בתיכון אמנם פנתה לכיוון המחשבים והתכנות, אך הבינה במהרה כי מקומה הוא בעבודה עם אנשים. תחילת דרכה כאחות הניבה עבור יפית סיפוק עצום בעזרה למטופלים. "תמיד כשאני מגיעה לטפל באנשים, חשוב לי שהם ייצאו עם תחושה של 'איזה מזל שהאחות הזו טיפלה בי'," היא אומרת בגאווה. תחושת השליחות הזו הובילה אותה להתמקצע ולהתפתח מקצועית. היא החלה להדריך סטודנטים, ומצאה בכך משמעות נוספת – להעביר הלאה את הידע והכלים לדור הבא של האחיות. בהמשך, למשפחת אחיות מפוארת. סבתה הייתה מיילדת, ואימה הלכה בדרכה כאחות. למרות שבצעירותה לא ייעדה את עצמה למקצוע האַחֲיוּת, לאחר פטירת אימה ממחלה, הבינה את המשמעות העמוקה של להיות שם עבור רווחת המטופל ברגעים הקשים ביותר דור יפית פז עמרם: שלישי של מסירות במחלקה כירורגית ב' במרכז הרפואי מאיר, יפית פז עמרם מובילה צוות מסור כאחות אחראית. יפית היא דור שלישי

"מדי יום מגיעים אנשים עם אירוע לבבי חריף (התקף לב)" מסביר שלבי. "על מנת לא לבזבז אף רגע יקר, מרגע שמד"א מדווח שהוא מפנה אלינו מטופל במצב כזה, המערכת כולה עוברת "למוד של חירום" ומכינה צוות שיחכה למטופל כבר בתוך חדר הצנתורים, ערוך ומוכן לצינתור דחוף. המטופל לא עובר את המסלולים הרגילים אלא מועבר ישירות לחדר הצנתורים שם מחכה לו הצוות. אנחנו מכינים אותם לצנתור ומלווים אותם לאורך כל תהליך הצנתור, והם חוזרים אלינו לטיפול נמרץ, למספר ימים בהתאם למצבם". בטיפול נמרץ לב מטפלים בחולים קרדיאליים במצבים קריטיים, המחייבים ידע מקצועי נרחב ויכולת תפקוד תחת לחץ. "משמרת יכולה להתחיל בצורה רגועה ולהפוך לאתגר מאוד מורכב", מסביר שלבי. אתגר נוסף הוא המשפחה הדואגת מסביב למטופלים שראו את יקירם במצב של סכנת חיים. מדובר באתגר שדורש הרבה רגישות", מעיד שלבי. אחד המקרים , מהווה 33 מוחמד שלבי, בן דוגמה לאנושיות ומקצועיות בתחום האַחֲיוּת מזה שמונה שנים. הוא משמש כאח במחלקת טיפול נמרץ לב במרכז רפואי מאיר קרוב לשש שנים, שם הוא זוכה לאהדה רבה מצד צוות המחלקה והמטופלים כאחד "לכל דקה יש משמעות": נותן מוחמד שלבי את הנשמה במחלקת טיפול נמרץ לב

היה של מטופלת שהגיעה בתדירות גבוהה בשל החמרה במצבה. בתחילה היא חששה מאוד מהדקירות ומאי הנוחות, אך לאט לאט נוצר ביניהן קשר חם ואמון. כשהגיעה תקופת ההטבה במצב, המטופלת כתבה לטניה מכתב תודה מלא הערכה, "זה ריגש אותי מאוד", היא מספרת. טניה חושפת עולם רפואי מרתק שרבים פחות מכירים – תחום הראומטולוגיה. לאחר שנים במחלקה פנימית, היא גילתה עולם שלם של מחלות רקע מורכבות המשפיעות עמוקות על חייהם של אנשים, חלקם צעירים, הסובלים ממחלות "שקופות" שאינן נראות כלפי חוץ אך משפיעות באופן משמעותי על איכות חייהם. "אני נהנית ביומיום מהעשייה," היא אומרת בחום. "אנחנו מקצוע של שליחות ואנחנו באמת פה בשביל ללוות את המטופלים." אפילו החלק הפחות נעים של הטיפול – הדקירה – מתקבל על ידי המטופלים בהבנה ובאהבה, בזכות היחס האישי והמסור שלה, טניה חיימוב היא דוגמה מעוררת השראה לאחות אחראית שהפכה את המרפאה לבית חם ותומך עבור מטופליה. התקדמה לתפקיד אחות אחראית, תפקיד שהמשמעות שלו השתנתה עם השנים: "בעידן הנוכחי, האתגר המרכזי הוא לקחת צוות מיומן ומסור- אחיות ורופאים כאחד- ולכוון את כל הכוחות המצוינים הללו למטרה משותפת: טובת המטופל". מעבר ליכולות המקצועיות, הניהוליות והאתגרים הרפואיים והאנושיים, האתגר האמיתי הוא "לגרום לכל חברי הצוות לעבוד יחד בהרמוניה. אנחנו נצליח כמחלקה בטיפול במטופל רק כשנעבוד יחד במטרה משותפת", מדגישה יפית. היא מודעת לכך שבצוות גדול ומקצועי עשויות להיות דעות שונות והרגלים שונים, אך המפתח להצלחה הוא עבודה משותפת ומכוונת מטרה. המציאות כיום מאתגרת במיוחד, אך יפית נחושה להוביל את הצוות בבטחה. יפית ממשיכה בגאווה את דרכן של סבתה ואימה, ומהווה עמוד תווך עבור הצוות והמטופלים במחלקה.

המרגשים ביותר שזכורים לו, היה "כשמטופל שהגיע מונשם, במצב מאוד קריטי ונזקק ליותר מכות חשמל. לאחר הטיפול מצבו השתפר, 10- מ והוא השתחרר כשהוא עומד על הרגליים מחייך, ואפילו התעקש להצטלם איתנו למזכרת". שלבי מביע דאגה לנוכח העלייה במספר 50 המטופלים הצעירים. "כאשר מגיע חולה בן פלוס, זה לא חריג, אבל לצערי אנו רואים יותר ויותר מטופלים צעירים וזה מדאיג". לסיכום, מוחמד מסביר כי "מניעה היא דבר מאוד חשוב. חייבים לשמור על אורח חיים בריא, פעילות גופנית ותזונה בריאה." בנוסף, הוא מדגיש את חשיבות הזיהוי המוקדם של תסמיני מחלות לב. "בתחום שלנו, כל דקה חשובה ויכולה להיות הבדל של חיים ומוות. לכן, חשוב מאוד זיהוי מוקדם , מודעות לתסמינים של התקף לב אצל בני המשפחה והסביבה והימצאות דפיברילטורים בשטחים ציבוריים – זה מציל חיים."

הלב הפועם טניה חיימוב: של מרפאת הראומטולוגיה

במרכז הרפואי, בין כתלי המרפאה הראומטולוגית, פועלת בשנתיים האחרונות אחות אחראית מיוחדת– טניה חיימוב. עבורה, שנים 12 המטופלים הם משפחה של ממש. לאחר בהן טיפלה במסירות במחלקה פנימית ב', מצאה את ייעודה בליווי חולים כרוניים במסעם המאתגר, והפכה לדמות משמעותית ומוערכת עבורם

קשרים, משוחחים בחופשיות בזמן הטיפול – דינמיקה חמה ואישית במיוחד. "אני מרגישה דרך הפידבקים, שהמטופלים באים וממש מודים על הטיפול ויוצאים מרוצים, הם יודעים שקיבלו חוויה טובה וטיפול טוב", משתפת טניה בחיוך. ההערכה הרבה לה היא זוכה, באה לידי ביטוי במכתבי תודה מרגשים, כאשר אחד המקרים שנגעו לליבה במיוחד

נשואה ואם לארבעה, היא אחות 41 טניה, בת ראשית במרפאה שהיא הרבה מעבר למקום טיפולים. כאן מתקבלים מטופלים הסובלים ממגוון דלקות כרוניות, המגיעים לאשפוז יום כדי לקבל טיפול ביולוגי מתקדם. בין אם מדובר בטיפול אחת לשבוע או אחת לחודש, המרפאה הקטנה והאינטימית יוצרת אווירה ייחודית. המטופלים מכירים זה את זה, קושרים

7

ידיעות השרון ˆ 16.5.2025