השרון 16.06.23

מאריאל קשה שלא להתרשם סנדרס, תלמיד כיתה ד' בבית ספר הדר ברעננה. הילד שנולד לטליה סנדרס, אם יחידנית, גננת מוערכת במקצועה, אובחן עוד בגן הילדים עם עיכוב התפתחותי, ועבר הרבה בחייו הקצרים, שכללו את המראה שנצרב בזכרונו כשאימו נשרפת מול עיניו ובתושיה מופלאה הציל את חייה ("אם לא הוא, לא הייתי כאן היום") וגם חר ־ מות בבית הספר. הרבה בזכות אימו שלא הרימה ידיים ("גם כשהיה הכי קשה בעו ־ לם") הצליח אריאל בן התשע וחצי, בעזרת הרבה מאמץ וסיוע להיות ילד מקובל ("עם הרבה חברים") עד שכתב ספר ובו סיפורים קצרים על זומבים, שכעת יוצא לאור. (ראה מסגרת). "אמא שלי תלתה לי מעל המיטה פתגם שאומר 'אם אתה יכול לחלום על זה, אתה תוכל לעשות את זה'. אז יש לי הרבה חלומות ואני חושב שאני בדרך להגשים אותם", אמר אריאל. "אריאל נולד מתרומת זרע", מספרת אימו ), "מהרגע שנולד היה לי ברור 49 טליה ( , נותנת לו את כל הכלים 24/7 שאני איתו להצליח. גדלתי במשפחה אנגלוסקסית סיפור ועוד סיפור, שיפור ועוד שיפור

הוא הציל את אמו משריפה, עבר חרם בבית הספר והתמודד עם פחדים וחרדות ‰ אבל דבר לא עצר את אריאל 9- סנדרס בן ה וחצי, ילד מיוחד מרעננה, להתגבר על המכשולים ובימים אלו, בעקבות הליך ריפוי שעבר, הוא מוציא ספר שכתב בעצמו 'חלום גדול של ילד קטן' ‰ "אמא שלי תלתה לי מעל המיטה פתגם שאומר 'אם אתה יכול לחלום על זה, אתה תוכל לעשות את זה'"

אריאל סנדרס. טליה: "אני משוכנעת שהוא יצליח בחייו, למרות מה שעבר"

אש מתפרצת , לפני כשלוש 2020 בתחילת חודש מרץ שנים, רגע לפני תקופת הקורונה, טיגנה טליה חביתה במטבח. הימים היו ימי חורף, וטליה הייתה עטופה בצעיף. בעת שפנתה עם גופה מהמחבת, הצעיף שהיה מלופף על צווארה נתקע בכיריים, והחל לעלות באש: "זה היה במוצאי שבת. הצעיף השתרבב לכיוון הגז והחל לעלות באש. מייד ניסיתי להסיר אותו, אבל לא הצלחתי, הוא היה מלופף ומהודק עליי. התחלתי לעלות באש ולא הצ ־ לחתי להסיר את הצעיף, נפלתי על הרצפה אחוזת להבות. "אריאל שמע את זעקותיי, לקח כלי גדול, מילא אותו מים, תושייה של רגע, וחצי בלבד, ושפך אותו 6 הוא אז היה בן על מוקד הלהבות. הוא למעשה הציל את חיי באותו רגע. הוא רץ לשכנים כדי לה ־ זעיק עזרה, והם לא היו בבית, בסופו של דבר הוא הצליח להזעיק אנשים שהזעיקו את מד"א, ופינו אותי לבית החולים, שם עברתי שיקום שכלל הרבה ניתוחים של השתלות עור. "למזלי התחילה תקופת הקורונה, שחייבה אותי להיות בבית. כך שבזמן ההחלמה, שבועיים אחרי ששוחררתי מבית החולים, היה כבר הסגר הראשון, ואני הייתי בח ־ ליפת מגן כזו בכל הגוף, כמו איש חלל.

הוא ידע שהוא הגיע מתרומת זרע? "ברור שסיפרתי לו, הנגשתי לו את זה בעזרת ספר שמצאתי בו אוצר ושינה לי את החיים 'צעד קטן לשינוי גדול'. את זה יחסית הוא קיבל די טוב, דברים אחרים פחות". כמו מה? "הליכה לבית הספר לדוגמה. אריאל, בגלל הרקע שלו, הגיב לא נכון להרבה סיטואציות, וזה גרם לילדים, שהם מת ־ נהגים כמו ילדים ואי אפשר לבוא אליהם בטענות, להתרחק ממנו. הוא היה מודר חברתית. מוחרם. והוא בשום אופן לא רצה ללכת לבית הספר, הייתי, ממש ככה, מו ־ שכת אותו מאחיזתו החזקה בשער הכניסה לבית הספר ומכניסה אותו תוך שהוא זועק 'אין לי חברים, לא רוצה ללכת'. אלו לא סיטואציות פשוטות לכל אמא, בטח לא אם יחידנית. "גם אני עברתי חרמות כשהייתי ילדה, זאת למרות המשפחה התומכת והאוהבת שלי, רק להם לא הייתה מודעות אז, ואני נשבעתי לעצמי שאם יהיו לי ילדים, לא אתן להם לעבור את מה שעברתי. אז הת ־ חלתי להיאבק בזה בכלים חינויכיים שאני מכירה ואז קרה האירוע שבו נשרפתי, כמעט למוות, מול עיניו של אריאל, דבר שדרדר אותו מבחינה נפשית בצורה מש ־ מעותית".

/ אשר אטדג י / / צילום: ריאן /

תומכת, אמא שלי ז"ל מדרום אפריקה ואבי מאוסטרליה, אני נולדתי בארץ, לא היה מצב שאני לא אהיה אמא במשרה מלאה. עבדתי בתחום האופנה וביחסי ציבור, אך עם לידתו של אריאל ידעתי שאקדיש את חיי עבורו, אז עברתי לפני כמעט עשור, הסבת קריירה לתחום החינוך, כגננת בגני ילדים, תחום אהוב עליי". מיוחד וחכם כשאריאל גדל, הבינה אמו שמדובר בילד מיוחד: "קלטתי שיש לו עיכוב התפתחו ־ תי, שמלווה בקצת חרדות", אומרת טליה, "מייד שינסתי מותניים והתחלתי לנסות ולטפל בזה. שילבת אותו בגנים ייעודיים של מעוכבי התפתחות, ורשמתי אותו לכל החוגים שאפשר, מטיפולים באומנות ויצי ־ רה, ועד רכיבה על סוסים. אני בכלל בדעה שילדים לומדים הרבה יותר מחוויות שונות בחיים, מאשר בצורה דידקטית. ככל שא ־ ריאל גדל יותר, המצב אצלו קצת החמיר. עברתי תקופות לא פשוטות אבל מעולם לא ויתרתי. הוא ילד חכם, הוא הבין שהוא מיוחד, ואחר, והתחיל לבעוט בזה".

16.6.2023 ˆ ידיעות השרון 16