השרון 19.01.24

צילום: פרטי | לוין

צילום: פרטי | מאיה ושלי משל

צילום: אלמוג גבאי | כהן שינדרוף

שלי משל "מישהו לא מרחם עליי" מאיה, הילדה היחידה שנשארה לי, נסעה עם חברה לרעננה ופתאום פיגוע

"ישראל במלחמה אבל מנסה לנהל שגרת חירום, יש בחירות באופק, גם אם לחלקנו זה נראה תלוש מהמ־ ציאות, אין קשב ציבורי, הציבור מבקש אחדות ושינוי סגנון, ויש להעביר תקציב מדינה ומיד לאחריו תקציב . אתגרים לא פשוטים במצב הנוכחי, אז 24 עירוני לשנת אל תגידו בעוד כמה חודשים 'לא שמענו ולא ידענו', כי את המחיר כולנו נשלם טוב טוב. "גם ככה תחושת הביטחון האישי והלאומי בשפל המ־ דרגה, מלחמה מאוקטובר, וברמה העירונית כל יום סי־ פורים על גניבת מכוניות, פריצות לבתים, פחד מפני שב"חים, אכיפה וענישה לקויה, פחד ממפגעים ברחו־ בות, השבוע חווינו פיגוע קשה בעיר ולצידה סיירת ביטחון שקטנה בשנתיים האחרון בגלל חוסר הסכמות במועצת העיר. "אם מישהו חושב שהקיצוץ לא ייגע בנו ברעננה, הוא טועה בענק או טומן ראשו בחול. הקיצוץ יכאב מאוד, הבעיה שלנו היא לא רק שהעיר רעננה תצט־ רך לבדה לכסות על הקיצוץ הארצי ולמצוא מקורות משלה להמשיך לתת את אותה רמת שרות אליה התו־ שבים רגילים. "מועצת העיר כולה לקחה הימור בנושא ביטול אגרת השמירה מבלי להביא תוכנית חלופית מאושרת וראויה להשארת אותה רמת שרות ביטחון לתושבי העיר, קי־ צוץ תקציב סיירת הביטחון מתנפץ בפנים של כולנו. הקיצוץ הזה הוא אסון ועל מועצת העיר להשיב את תקצוב הסיירת מיידית ואף להגדילה ולקבוע סדר עדיפות עירוני חדש. כן לסיירת הבטחון בהרכבה הקודם, על כל חלקיה ומרכיביה. כן לתקצוב תנועות הנוער, תקצוב כל סעיף שהמדינה גורעת מהחינוך והרווחה. כן להעברת תקציב עירוני בזמן. בלי מלחמות אגו, התושבים בראש. זו המשימה הראשונה של מוע־ צת העיר החדשה. ואם לא יתקימו בחירות בפברואר, זו תהיה המשימה של מועצת העיר הנוכחית, כי ניהול החיים ברעננה חשוב יותר מכל דבר אחר. אל תגידו לא ידענו ולא שמענו". ¿ הכותבת היא יו"ר לשעבר של הנהגת  ההורים ברעננה אודליה כהן שינדרוף "אל תגידו 'לא ידענו'" קיצוץ תקציב סיירת הביטחון מתנפץ בפנים של כולנו, הקיצוץ הזה הוא אסון

דנה לוין "הכתובת היתה על הקיר"

מחבל הסתובב בעיר מבלי להיתקל בגורם אבטחה אחד שיעצור אותו

למעלה מחודשיים שאנו, קבוצת הורים מודאגים ופ־ עילים מתריעים שהביטחון בעיר לוקה בחסר. למעלה מחודשיים שאנו מנסים לקבוע פגישה עם ראש העיר. ההרגשה שלי היא שחושבים שאנו מונעים מפולי־ טיקה קטנה. ומה קרה לאחר חודשיים? מחבל הסתובב בעיר וביצע פיגוע מתגלגל מבלי להיתקל בגורם אב־ טחה אחד שיעצור אותו. המחבל נעצר בסמוך לחטיבת ביניים בעיר, מול עיניהם של הילדים. לצערנו הכתובת היתה על הקיר. אבל אנחנו אחרי. עם פצועים (חלקם ילדים) ותושבת עירנו שאבדה את חייה. כמי שהעמיקו בנושא, בחנו אותו והסתו־ בבו בשטח, לדעתנו קיצוצים וצימצומים שעיריית רעננה ביצעה בשנים האחרונות בביטחון העירוני ובעיקר בסיירת האבטחה, לא תרמו ליכולת מערך האבטחה העירוני לתת מענה לאירוע "בזמן אמת". לצערנו ההרגשה שלנו שראש העיר לא היה מוכן הורים חתמו על עצומה 1,000־ להקשיב, גם אחרי ש בה טענו שהם מרגישים שרמת האבטחה סביב מוסדות החינוך בעיר, לאחר טבח השביעי באוקטובר, אינה מספקת. תוך כדי האירוע קבלנו עדכונים מהורים ומ־ גני ילדים שאין אבטחה סביבם וכי הם לא מאובטחים. אדוני ראש העיר לא עוד, אתה כאן בשבילנו, הגיע הזמן להתחיל לעבוד ולדאוג עד תום הקדנציה שלך לביטחון שלנו, אנחנו נהיה כאן להזכיר לך את זה. ¿ הכותבת חברה בצוות אבטחת מוסדות  החינוך ברעננה

אני יושבת בבית, עובדת על המחשב, מאיה, הילדה היחידה שנשארה לי, נסעה עם חברה לרעננה. פתאום טלפון, מאיה בקול מלא לחץ, היה פיגוע, יש מלא פצו־ עים, מלא משטרות, 'אמא, אמא מה לעשות, תגידי לי מה לעשות'. , לשיחה עם ליבי, 7.10־ ואני חוזרת במאית השנייה ל לניסיון שלנו לעזור לה, לכישלון שלנו לעזור לה. לכי־ שלון שלנו לבחור עבורה מהי דרך המילוט שתציל אותה. ומאיה שלי שם, שואלת אותי מה לעשות - להיכנס לחנות בקניון? לרדת לחניון לשבת באוטו? לנסוע חזרה הביתה? ואני חסרת אונים, שוב אני צריכה לקבל החלטה שי־ כולה לקבוע הכל, לשנות את הכל, לגמור את הכל. "ואני כל כך אוהבת את מאיה שלי, ואני כל כך אוהבת את ליבי שלי שאיננה, ואני כל ה � כש 7.10 כך מצטערת שאמרתי לה בבוקר ה־ תחילו האזעקות לברוח הביתה, וליבי מתה, ומאיה שואלת אותי 'אמא מה לעשות'. ואני נשארת רגועה, בשביל מאיה, ומנסה לחשב סיכונים, האם המחבל שע־ דיין לא נתפס יברח לחניון של הקניון? יברח לתוך הק־ ניון? האם הוא עדיין בכביש מחפש את מי לדרוס? ויצא לי מהפה - מאיה אל תתחילי לנסוע, שלא תתקעי בפקק כמו ליבי, שם תוכלי להיקלע למלכודת מוות. תני לי רגע לחשוב. בשביל מה היא היתה צריכה לשמוע את זה? אבל זה יצא, מהפחד שהשתלט. מישהו משחק לי בנפש, מי זה? מישהו לא מרחם עליי, מכאיב לי שוב ושוב ושוב. ואני כותבת את זה עכשיו, כי אני מחכה שהיא כבר תיכנס הביתה, כי כבר עמדתי על המדרכה מחוץ לבית לחכות אבל התחיל לטפטף, כי אני לא יודעת מה לע־ שות עם עצמי עד שאחבק אותה. אם היה אלוהים הייתי מבקשת רחמים עליי, אבל אין, הוא לא קיים, אחרת הוא לא היה לוקח לי את ליבי. אז מי שאתה לא תהיה, רד ממני, בחיאת, תתחפף ואל תחזור. ויאללה מאיוש, בואי לחיבוק". ¿ ליבי ז"ל, בתה של הכותבת, נרצחה במסיבה  ברעים ובתה מאיה נכחה בפיגוע

השרון תחת מתקפה

הורים חתמו על עצומה 1,000" בה טענו שהם מרגישים שרמת האבטחה סביב מוסדות החינוך בעיר, לאחר טבח השביעי באוקטובר, אינה מספקת"

8

19.1.2024 ˆ ידיעות השרון