השרון 19.07.24

החיים שלי הם במה, זה הכל עבורי תסמנו: ילד הפלא יהלי ווטסון לא מתכוון לעצור מנגן מחונן על פסנתר, גיטרה, בס,  הוא יוצר וכותב שירים ובעיקר שחקן שכבר צבר ניסיון במחזות  תופים ויוקלילי מהוד 14 תכירו את יהלי ווטסון, רק בן  זמר, סרטים והצגות  השרון, שבחנוכה הקרוב יככב במחזמר המיתולוגי פיטר פן הוא מספר על הטראומה שחווה "ידיעות השרון" בראיון ראשון ל בעקבות השבעה באוקטובר, על התחושות הקשות עם היוודע שנעם אביגדורי, תלמידה מבית ספרו נחטפה לעזה (וחזרה) ועל השיר 'זה לא פשוט להיות כאן ילד' ששר בפני המפונים

אשר אטדגי

צילום: ערן לוי

קשה לנו עדיין "אנחנו עדיין בתוך טראומה, להבין את מה שעברנו. גם אני מאז השבעה באוקטובר קמתי בלילה כמה פעמים מסיוטים, אבל ההצגה חייבת להימשך. הבמה, הריי קודים, השירים, הם אסקפיזם זה נכון. אבל אסקפיזם חיובי. אנחי נו חייבים להמשיך, חייבים לנהל שגרה". תושב הוד השרון יהלי וכבר נחשב לאחד הכוכבים הבאים של עולם 14 ווטסון הוא רק בן התרבות בישראל. לא, זה לא משפט בנאלי שעיתונאים כותבים כדי שתהיה כתבה טובה, זו המציאות. מעבר להיותו "ילד פלא" בכל מובן שניתן לצמד המילים הללו, שר, רוקד, מדבב ומופיע על במות מחזות 8 יהלי ווטסון כבר מגיל הזמר הגדולים בישראל, פסטיגלים, סרטים, ואפילו הצגות דרמי , כן? 14 טיות בהבימה. הוא בן ואם זה לא מספיק, אז הוא יוצר וכותב שירים, הוציא עד כה שלוי שה סינגלים ובדרך לאלבום קצר, כאשר כל שיר שלו זוכה לעשי רות אלפי צפיות ושיתופים ברשתות החברתיות. אה, הוא גם מנגן מחונן על פסנתר, גיטרה, בס, תופים "ואל תשכח את היוקלילי", הוא אומר. כעת, רגע לפני המעבר מהחטיבה לתיכון, הוא נמצא בחזרות לקראת המחזמר המיתולוגי "פיטר פן" (ראו מסגרת) בו הוא מככב, זאת במקביל להופעותיו התכופותים במגוון אירועי תרבות שונים. אז מי זה יהלי ווטסון, ולמה אנחנו שמחים להיות הראשונים שנותנים לו את כל הבמה. מאחורי הקלעים ("ככה אני זוכר את עצמי") "אני ילד די רגיל", הוא אומר בתחילת השיחה, מהסס משהו, בוחן את השטח אולי, "אני די לומד, ילד רגיל אפילו קצת טוב, חוץ מהמתמטיקה הארורה. יש לי חברים טובים, יוצא לבלות בים, שישי בערב כזה עם חברים, סטנדרטי. מה שכן, אני יודע שהחיים שלי הם הבמה. זה הכל עבורי. זה לא רק חלק ממני, זה כל מה שאני וכל מה שאני יודע ועושה" . איך נחשפת לזה? "אמא שלי, דפנה, היא מפיקה די מוכרת בהצגות, ככה שמאז שאני זוכר את עצמי אני מאחורי הקלעים, ממש אולי עוד שהייתי בטיטולים. אבא שלי אריאל, הוא גם מוסיקאי, אני לא מכיר כלי

שהוא לא יודע לנגן עליו. הוא פרפורמר לא קטן, למרות שעיקר עיסווקו זה בהייטק, אבל נראה לי שחיידק הבמה הועבר לי בגנים מסבא וסבתא שלי, הם היהודים הכי שמחים שאני מכיר, תושבי קנדה, שמאז שהם מכירים את עצמם הם מסתובבים בכל העולם עם קרנבל על שמם, ומשמחים יהודים ועל ידי כך מעודדים עליה לארץ. ככה שאני נולדתי לתוך משפחה שהיא כולה במה אחת גדולה, שהשמחה הג'וי וההפינס הם חלק אינטגרלי מהדי. אן. איי שלה". בקיצור, אתה לא מכיר משהו אחר. "יותר מזה, אני באמת אוהב את הבמה. זה החיים שלי. אני מכור למחזות זמר עוד מילדות. אני זוכר שאמא שלי הייתה מביאה מחזי מרים מלאים מוקלטים על דיסק, והייתי עם שמיכה וכריות ברצפה מרותק לצפיה בהם שעות על שעות. אני ואחי הקטן, אורי, שהוא הילד הכי מתוק ומפרגן בעולם, אם כי משום מה הוא בחר להצטיין דווקא בכדורגל. אבל אני זה היה החלום שלי, אחרי כל מחזמר כזה כזה. 4-5-6 אותו הייתי משנן, הייתי מופיע בפני המשפחה, ילד בן אני ממש זוכר את זה". פתאום קורונה ("זמן מצויין להתמקד בשירה") אהבתו של יהלי למחזות זמר, על אף שהיא די מצויה אצל רבים מהילדים, קיבלה תפנית שכללה לא רק הופעות משפחתיות, בכיי תה, בתנועת הצופים ובאירועי בית ספר ("הייתי מארגן תחרויות של כשרונות צעירים") אלא הליכה לאודישנים כבר בהיותו בגיל , אז 8 , כאשר "העסק מתחיל להיות רציני", כמו שהוא אומר, בגיל 7 י � ) בכ Schoolof Rock הוא מתקבל למחזמר 'רוק בבית הספר' ( כובו של טל פרידמן: "זה היה וואו אחד גדול. לראשונה אני מופיע, וזו הייתה חוויה מטורפת של שלושה חודשים של שכרון חושים מבחינתי. מאז הכול נפתח, עשיתי אודישנים והתקבלתי להצגות די רבות, וחשבתי שאני דוהר עם זה, אבל אז הגיעה הקורונה, והכול ממש נעצר. "התקופה הזו שלמעשה קטעה את כל עולם התרבות בארץ ובי עולם הייתה זמן מצוין עבורי להתמקד בשירה, בנגינה, התחלתי ליצור, לכתוב, לשיר הרבה, להתאמן על כלי נגינה. זו הייתה תקוי

"ההצגה חייבת להימשך, ככה אומרים, ואחרי כמה חודשים מפרוץ המלחמה חזרנו לבמות, עם כל הכאב ועם כל המועקה. נכון זה אסקפיזם. אבל אסקפיזם חיובי. אנחנו חייבים להמשיך, חייבים לנהל שגרה"

19.7.2024 ˆ ידיעות השרון 22