השרון 19.5.23

באמצע הלילה הוא היה עונה. פעם צלצלתי ואמרתי לו: 'תשמע, הילד פורח', והוא התחיל לתחקר אותי, מה בדיוק נתתי לו לאכול. אמרתי: 'אנחנו צמחונים, ונתתי לו אוכל צמחוני לפני השינה', והוא השיב לי: 'נראה לך הגיוני לתת לתינוק דבר מאוד יוצא דופן בשעה יוצאת דופן, אז בואי נחשוב'. לא היתה נזיפה אלא תדהמה מצידו, אבל הוא היה מאוד סבלני והסביר לי. הוא היה אדם אמפתי, לא סתם רופא אלא בן אדם עם המון רגש והתייחסות לבני אדם, בכל הגילים". גם גודוביץ', שקשרה קשרי ידידות עם המשפחה, היתה בין המחפשים אחר הרופא האהוב. "ברגע שקרה מה שקרה, אנחנו ועוד חברים טובים שהיו איתו בקשר יצאנו לחפש אותו על שפת הים בחיפה. היה עצב וכאב גדול שהוא נעדר. חבל שכך זה נגמר". ה � ), נזכר ברופא הילדים ש 57 גם בנה של חנה, יוסי ) עריץ. "מהזיכרון שלי הוא היה רופא ישיר ופורמלי. לא אהבתי שהוא בודק לי את האוזניים. זה היה קר ולא נעים. זה היה המקום הראשון בעולם שפגשתי את המזכירה האלקטרונית. היה לו פלא טכנולוגי, הוא לא היה רופא שחששתי להגיע אליו. "פעם אחת הלכנו אליו הביתה כי מישהו היה חולה. זה היה ביום שישי", הוא מוסיף. "אני זוכר את אשתו צילי בסביבה. הם היו בזכרוני שניים שהם אחד. זו אחת הסיבות שההיעלמות שלו היתה מוזרה, איך יכול להיות שהיא בלעדיו. הייתי בגיל תיכון כשהוא נעלם וגם השתתפתי בחיפושים. זו היתה היעדרות מוזרה ולא מובנת". בחזרה לחיים , 77 כשנעלם ובנו, היום בן 75 ד"ר קפלן היה בן נזכר שחיפש אותו במשך שבועות ארוכים. "זה היה בתקופה שהתחלתי לעבוד באוניברסיטה. הסתובבתי בכל היערות, מתחת לגשרים, נפגשתי עם אנשים שיכלו לתת לי אינפורמציה. בשלב מסוים הבנתי שאני עוזב הכל ומתרכז רק בו, או שאני חוזר לחיים נורמליים עד כמה שאפשר". רימון קיבל בסופו של דבר את ההחלטה הלא פשו־ טה להפסיק את החיפושים ולחזור לעבודה, כשבמ־ קביל נשמר הקשר עם המשטרה כדי להתעדכן אם יש קצה חוט. איך אמא שלך קיבלה את זה? "אמא שלי ואחותי תמיד חיכו שהוא יגיע. בכל פעם שמצאו גופה אמא שלי היתה מזדעזעת. החיים היו מאוד לא פשוטים ומלחיצים. שנתיים לאחר היעל־ בלבד, אמא שלי נפטרה מצער". 62 מותו, כשהיא בת בשנתיים האלה הספיקה צילי להקים אתר לזכר שנה הן קיימות. 40 "המחשבות לא מניחות לרגע. יש גם סיוטים. בגלל שלא מצאתי אותו בשטח אמ־ רתי אולי הוא עלה לרכב וקרה משהו בדרך ואז הם נבהלו וקברו אותו. אזור מקולל האזור הזה. קיוויתי למצוא אותו, לא חשבתי שלא אמצא אותו. כשהם יצאו לתערוכה הזאת הוא היה בתקופה שהוא היה חלש מבחינה גופנית וחסר התמצאות. הוא לא היה במצב הכי טוב אז קשה לדעת מה היה. במהלך החי־ פושים מגיעה המון אינפורמציה שרובה לא נכונה, ולפעמים אתה שומע מידע ובטוח שאוטוטו תמצא אותו, אבל לא". היום אתה יותר מבוגר מאביך כשהוא נעלם. "אני מתגורר במודיעין, נשוי, אב לשתי בנות וסב לנכדים, אבל זה מעגל שלא נסגר. אני מאוד מאוד מקווה שהוא לא סבל מאוד ברגעים האחרונים שלו. אין לנו שום מושג מה קרה. היו לו בכיס צ'ק ושעון די יקר, והצ'ק לא נפדה". במהלך השנים הצטרף רימון לעמותת 'בלעדיהם', שבה חברים בני משפחותיהם של נעדרים כמו אביו. איש שלא יודעים עליהם כלום. 720 "בישראל יש כ־ לי אבד אבא, אבל יש כאלה שנעלם להם ילד, וזה יותר קשה". למרות הזמן שחלף והסיכוי הקלוש, התקווה לקבל מידע שישים סוף לחוסר הוודאות עוד מפעמת בו. "היו לאבי כמה פרוטזות, ואני שומר אחת מהן כדי שאם ימצאו אותו נוכל לראות אם זה הוא. אולי יחפרו יום אחד וימצאו אותו". בעלה בשער הגיא מעל המשוריינים. איך חיים עם סימן שאלה גדול כזה?

מספר הנעדרים השנתי בישראל* 2016 4,618 2017 4,674 2018 5,015 2019 4,994 2,020 4,270

פרופ' גלעד רימון עם תמונת אביו. "מקווה שלא סבל"

"לא חשבתי שלא אמצא אותו. במהלך

החיפושים מגיעה המון אינפורמציה שרובה לא נכונה, ולפעמים אתה שומע מידע ובטוח שאוטוטו תמצא אותו, אבל לא"

*מקור: משטרת ישראל

דה שם כאחות. לפני מלחמת השחרור עברו בני הזוג להתגורר בשכונת מקור ברוך, ונולדו להם שני ילדים – גלעד ואילה. ד"ר קפלן היה רופא ילדים של כל השכונה ועבד במרפאת נחלת אחים – קרוב לשוק מחנה יהודה. במשך השנים הפך לדמות מפורסמת בעיר הקטנה עדיין. "אני זוכר כילד שהטלפון בבית כל הזמן היה 16:00 ל־ 14:00 מצלצל, ואבא שלי שהיה יקה ונח בין היה מתרגז. "הוא היה רופא טוב ומאבחן טוב. אז הרופא נדרש למיומנות, להסתכל על התינוק ולקבוע מה יש לו. ההסתכלות היתה קריטית. אני זוכר מקרה אחד שאיזה תינוק תחת טיפולו נפטר והוא היה מצוברח מאוד מזה. "היה לו מילון ערבי-עברי אם הוא טיפל באדם שדיבר ערבית", מוסיף הבן. "מהסיפורים של אנשים שהוא טיפל בהם הבנתי שהיתה לו גישה טובה לי־ לדים והוא היה יכול להתחבר אליהם בקלות, אבל גם לדבר עם ההורים בצורה סבלנית. אחד הילדים סיפר לי שכשהוא היה מטפל בו הוא הפיח בו ובאחותו ביטחון". למרות זאת, לו עצמו יש זכרונות אחרים מהילדות, "אומרים ש'הסנדלר הולך יחף'. אני כילד של רופא, כשלא הרגשתי טוב הוא היה אומר לי ש'זה יעבור'". "לא היו לו לא יום ולא לילה", נזכרת חנה גודוביץ' מעין כרם, שד"ר קפלן טיפל בארבעת ילדיה. "הייתי אמא צעירה ולא ידעתי לגדל ילדים. הייתי יכולה לשגע אותו, להתקשר בשעות מוזרות של הלילה, וגם

שלו למרכז פיקוד. ושם התחלנו לאסוף אנשים לחי־ פושים, ביניהם היו גם מטופלים של אבא שלי מי־ רושלים. "המשטרה עזרה לחפש, השוטרים היו רגועים וני־ נוחים, וגם הביאו כלבנים, ודיברתי עם קצין משט־ רה. אבל יום וחצי אחרי שאבא שלי נעלם היה ילד שנעלם בחיפה והמשטרה הסיטה את הכוחות לטפל בהיעדרות הילד". בינתיים המשיכו בני המשפחה, חברים ומתנדבים בחיפושים. "האזור של בית אורן הוא אזור הררי ומיוער וסבוך והיה מאוד קשה לחפש שם. קיבלתי עזרה מהמון אנשים. שלחו טירונים של השייטת, הפלוגה שלי עזרה לי. היה אפילו מישהו שדאג לתת לי מפה של תצפית אווירית. המון אנשים עזרו לי בחיפושים בעזרת החברים, והמתנדבים השונים היו מעל ומעבר, אבל למרות זאת אבי לא נמצא". רופא הילדים של השכונה שלח 17 ד"ר רפאל קפלן נולד בליטא. כשהיה בן אותו אביו, שהיה רוקח, ללמוד רפואה בצרפת. בגיל הוא עלה לארץ כרופא והצטרף כרופא לשיירה 25 לכפר מנחם שמטרתה להקים את כפר ורבורג. "הוא ישב ברכב לא משורין והם עלו על מוקש", משחזר הבן. ד"ר קפלן נפצע קשה והרופאים נאלצו לקטוע את רגלו מתחת לברך, ומאז הוא הסתייע בפרוטזה. בבית החולים פגש קפלן את מי שתהיה אשתו, צילי, שעב־

"אמא שלי ואחותי תמיד חיכו שהוא יגיע. בכל פעם שמצאו גופה אמא שלי היתה מזדעזעת. שנתיים לאחר היעלמותו היא נפטרה מצער"

ידיעות השרון ˆ 19.5.2023 29