הצפון כרמיאל 12.01.24

"תנו לחיות בכבוד". יפרח הלפרין

אימא בשלט רחוק ביום הראשון למלחמה, מתוך ידיעה שאת הבית היא לא ממש תראה בתקופה הקרובה, שלחה אורית את ילדיה לגרוש שלה והם יחד איתו ומשפחתו בטבריה. "מאז תחילת המלחמה אני עובדת בערך ו � ויש לי יישובים שהתפנו ויש ייש 24\7 בים שלא התפנו, ולכן לא הייתה לי בריו רה אחרת. "גם שם היה להם צפוף. בשלב מסוים הבן הרגיש לא בנוח, ועבר למלון אחר עם חבר, כדי לשמור על שפיות וצניו עות. פעם בשבוע אני מבקרת, זה מאוד קשה. אני חזרתי לגור בבית ההורים ואחו רי חודש הבן הצטרף אליי כי כל חבריו התגייסו. "קשה להיות אימא בשלט מרחוק, שלא תמיד יודעת מה קורה עם הילדים שלי. אז החלטתי לשכור בית. בחיים שלי לא ק � , התחלתי לבדוק דירות ב 2 הייתי ביד ריות, בנהריה, בחיפה, במעלות. חייבת בית עם ריהוט, האמת היא שממש לא מתלהבים להשכיר בית לעקורים כי לא יודעים לכמה זמן זה יהיה. חודש? חודו שיים? חצי שנה? בסוף מצאתי שתי יחיו דות קטנות שחיברו לדירה בבלוק".

אורית מספרת שיותר ויותר תושבים החלו לממש את מענקי המדינה לדיור לילד 100 , שקלים ליום למבוגר 200 - דבר שעוד יותר מקשה לה על הקשר עם התושבים כי הם החלו להתפזר בארץ: "יש בעלי דירות שמנצלים את זה, אומו רים בגלל שלא ברור לכמה זמן, דורשים מחירים מופרזים. "הכי עצוב שחלקם מודיעים שלא יחזרו, שמו שלט למכירה על הבתים. ברור שזו בדיחה, מי יקנה בית ביישוב על הגבול? ומי שירצה לבוא מסיבות אידיאולוגיות, יילך לעוטף עזה. אני לא משווה כלל מה שקורה פה למה שקרה שם, אבל שם יש מלחמה, יש אופק לפתרון ופה אפילו לא החלה מלחמה. אנחנו מוכנים לחכות בחוץ עוד כמה זמן שיידרש כדי שיהיה ביטחון בצפון אבל תנו לחיות בכבוד". הסלון זה הלובי מה את מציעה? "למשל לתת עוד חדר למשפחה עם שלושה ילדים. אם מתפנה חדר במלון, אל תכניסו עוד משפחה, תנו את החדר למשפחה עם ילדים. תנו לנו תנאי מחיה שפויים, נורמליים. תנו עוד חדר למשו

פחות עם ילדים. ההורים רבים, הילדים רואים ושומעים הכל. סמכות ההורים נעלמת. אם פעם, בבית, היינו יושבים כל המשפחה בסלון ומדברים, היום הסלון הוא הלובי של המלון וזה הסלון של כולם. אם אתה רב עם אשתך, וזה קורה בגלל הלחץ, הקומות שומעות אתכם. 12 כל

ילדים מנסים לרכוש חברים חדשים בבתי הספר החדשים שלהם אבל זה לא תמיד קל. ולפעמים יש קללות ויש יצאה לדוג 12 אלימות. קבוצת של בני במקום מסוים והיא לא ידעה שהמקום "שייך" לחבורה מקומית. ואז איימו עליהם בסכינים. אמרו: ילדי כאפות, קיבוצניקים שגדלים בצמר גפן. למו רות זאת, אנחנו חייבים לשמור על החוסן הנפשי של הילדים. הבת שלי, , התחילה ללמוד לפסיכומטרי. 22 בת היא חושבת מה ללמוד. לדעתי, המו קצועות הכי מבוקשים אחרי המלחמה יהיו עובדים סוציאליים, מורים לחיו נוך מיוחד, קלינאי תקשורת, מטפלים. בכלל, הדור הזה נפגע מאוד: למד בקפסולות בקורונה ועכשיו עקורים, מחוץ למסגרות החינוכיות שלהם". לדבריה, יש מרכזי פינוי שמקשים עוד יותר על העקורים ונותנים להם הרגשה קשה, כאשר קבעו מראש שיש ועד 14.00 שעות ביקור מסודרות, בין ומבקרים שלא יכולים להגיע 17.00 ולראות בני משפחה באותן שעות, לא יכולים להגיע. "אני יודע שמקומות האירוח עושים כמיטב יכולתם אבל זה בלתי אפשרי".

"למה שנחזור לאי ודאות?"

"מה קורה שההורים רוצים אינטימיות? מה קורה 15 לילד בן שקם בוקר במיטה עם אחותו ? מה 5 בת קורה לילד בוגר שצריך להתלבש ליד אימו?"

"אנחנו יודעים הכי טוב מה התושבים שלנו צריכים, תנו לנו את התקציבים, ואנחנו נדע לטפל בתושבים. הגליל המו ערבי עבר הליך עצום של קליטת תושבים חדשים. כמה מהם יחזרו? מלא משפחות כבר שכרו דירות ברחבי הארץ, ברור שלפני סוף שנת הלימודים לא יחזרו. יש גם כאלו שמצאו עבודה במקום אחר. למה שיחזרו לאי ודאות? נפתחו בתקופה הזו מלא תיקי רווחה, ילדם ואמהות עם חרדות קשות. כל כך מקווה שיהיה בסדר. אני יודו עת דבר אחד: ביום שהמלחמה מסתיימת, אני חוזרת לבית שלי, תוך דקה אני שם". לאחרונה שכרה אורית בית בשכונת אכזיב בנהריה. הגדולים כבר איתה והיא מקווה שגם הקטנה תחזור במהירות.

adyg@012.net.il אדי גל: miritst0201@gmail.com מירית סטרומצה: shahaf.dikla@gmail.com דיקלה שחף nadav.shaha@gmail.com נדב שהרבני: neta.mag1@gmail.com נטע פלג:

ידיעות תקשורת בע"מ מו"ל: גיא בן יהושע עורך ראשי: ליאת שרון מנכ"לית:

אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר בדרך כלשהי (בכתב, בדפוס או במדיה © אחרת)–ובכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר–חלק כלשהו של העיתון (לרבות טקסט, איורים, צילומים, תמונות, מפות, גרפיקה), הן בגירסה טקסטואלית והן בדפים מעוצבים, לרבות באמצעות הקלטה והקלדה, ללא אישור מפורש בכתב מהמוציאה לאור, ידיעות תקשורת בע"מ

יש לכם מידע מעניין? אל תהססו לכתוב לנו:

5

ידיעות הצפון, כרמיאל ˆ 12.1.2024