חדרה 01.03.24

הטראומות של רמי דסטה הפכו לשיר

"המשכנו לרוץ ואחרינו כמויות של מחבלים שירו בלי הפסקה. אנשים נפלו, אחרי בגב, בראש ואני צרחתי: 'משה, דני, אתם בסדר?' ככה רצנו שלוש-ארבע שעות בשטח תלול והררי, עם עליות וירידות, יערות וסבך" שקיבלו כדורים "אני ואסף מגיל חטיבה תמיד ביחד אחד בשביל השני. אני זוכר אותי אוכל אצל אמא שלו ברניקה והוא אצלי, זה כאב עצום. הגעתי הביתה במוצאי שבת, עוד לא עיכלתי כלום, אבל הייתה לי הארה: לא משנה מה, מחר אני הולך למילואים"

מירית גולן // צילום: שרון צור

המוזיקאי מחדרה איבד את חברו אסף אדברג ז"ל שנרצח במסיבה בנובה, שכל את חברו למחלקה עמיחי אוסטר ז"ל במהלך הלחימה בעזה וניצל מפצמ"ר שנפל מטרים ספורים ממנו ‰ את החוויות הקשות שעבר מאז השבעה באוקטובר הוא מבטא בשיר הבכורה שלו, "סיפורי גבורה" ‰ "כשאני כותב, אני מרפא את הנפש שלי", הוא מסביר

הצליח רמי בתוך חודש ימים דסטה, יוצר ומוזיקאי מחדרה, להינצל מהטבח ב"נובה", מפצמ"ר שנחת מטרים ספורים ממנו בלחימה בדרום וממטען מחבריו והרג את חברו, הלוחם 14 שפצע עמיחי אוסטר ז"ל. את הטראומות האלה הנציח בשיר הבכורה שלו "סיפורי גבונ רה", שעוסק בחוויות הקשות שעבר מאז השבעה באוקטובר. התרגשות שיא , 23 אל המסיבה בדרום הגיע דסטה, אחרי הפצרות של חברו אסף אדבנ רג וזוגתו סתיו ברזני ז"ל שבדיוק חזרו מחופשה ארוכה בסרי לנקה והיו להוטים לשמוח עם חבריהם. "נסענו בכמה רכבים למסיבה והיו לנו ציפיות גבוהות ממנה", הוא משחזר. "אסף וסתיו שיגעו אותנו הרבה זמן שנבוא איתם למסיבה. הם בדיוק חזרו מחופנ שה ארוכה בסרי לנקה ורצו שנחווה את זה יחד איתם ובאמת נהנינו בטירוף. הייתה התרגשות שיא לראות אחד את השני ולשמוח יחד. היו רגעים קסומים. ואז הגיע הבוקר והתחיל הבלגן של

מצאתי. אחד מאיתנו הצליח לתפוס את המשטרה והם אמרו לו שאנחנו קרובים למושב פטיש שנרוץ לשם, ככה רצנו עוד שעתיים לכיוון פטיש. קצת לפני שהגענו, אדם מדהים בשם רמי התחיל להעלות נוסעים לרכבו, לכיוון פטיש. אני, משה, דני ואיתי לוי שפגשנו בדרך, העדפנו שייקח בנות ואחרים שכבר לא יכלו ללכת עוד והגענו בכוחות עצמנו. בפטיש קיבלו אותנו אנשים מדהימים, נתנו לנו אוכל, הרגיעו. משם לקחה אותנו הסעה לבאר שבע ומשם דרך לחדרה". 6 כביש כשהגעת לפטיש הצלחת לעכל מה שקרה? "כשהגעתי לפטיש אני זוכר שהטענ נתי קצת את הטלפון והתקשרתי לאסף בלי סוף. לא היה מענה. התחלתי להבין שלא אראה אותו עוד. מצאתי לי פינה שם והתפרקתי בבכי. זה אחד הרגעים הכי קשים שעברתי בחיים. אני ואסף מגיל חטיבה תמיד ביחד אחד בשביל השני. אני זוכר אותי אוכל אצל אמא שלו ברניקה והוא אצלי, זה כאב עצום. הגעתי הביתה במוצאי שבת, עוד לא עיכלתי כלום, אבל הייתה לי הארה: לא

הטילים. התקשרתי לאסף ואמרתי לו 'אני מקפל ציוד, תקפל גם אתה, בוא נברח ותתקשר כשאתה על הכביש'. הוא נשמע טיפה מבוהל, אבל כשהיה על הכביש התקשר והודיע לי שהוא באוטו. כשיצאתי מהחניה, ראיתי פקק מטורף לכיוון שמאל, אז פנינו ימינה והתחלנו לשמוע צרורות שקשה להנ סביר. הייתי לוחם בצבא והקו האחרון שתפסתי היה קו עזה, בנחל עוז. אני מכיר את השטח ויודע שבקו הזה, אם יש טילים וארטילריה יכול להיות שיש חדירה". דסטה ממשיך: "המשכנו עם האוטו נ � מטר ופגשנו שני ט 400 עוד איזה מחבלים שריססו לנו את 12 דרים עם האוטו מכל הכיוונים. התכופפנו באוטו ובנס הצלחנו לעשות פרסה מול הפרנ צוף שלהם. תך כדי שאני מכופף מאנ חורה, אני רואה את הקליעים עוברים דרך הדלת, דרך הזגוגיות. שנייה אחרי כן התקשרתי לאסף שענה לי 'רמי, ירו עלי'. ניתקתי. התקשרתי שוב בווידאו וראיתי את סתיו חבולה מאחורה, אסף נוהג בפרצוף מבוהל ואושר דניאל, חברה נוספת יושבת לידו וכולם צונ

רחים באוטו. אמרתי 'חברים, תירגעו' גם עליי ירו. אנחנו נעבור את זה. תמנ צאו מקום לעצור, תצאו, תתחילו לרוץ ונמצא כבר אחד את השני. לצערי זה לא מה שקרה. אסף וסתיו לא שרדו את המסיבה הזו". להתפרק בבכי על דרך החתחתים שהובילה להישרדותו מספר דסטה: "רצנו לשטח אני וחברים שלי, משה בק ודניאל קרבצוב והתחלנו להבין את התמונה. אמרתי לעצמי שאנחנו נשארים יחד לא משנה מה. אני לא מתכוון לאבד פה עוד אנשים. בינתיים כבה לי הפנ לאפון ולא הצלחתי למצוא את אסף וסתיו. המשכנו לרוץ ואחרינו כמויות של מחבלים שירו בלי הפסקה. אנשים נפלו, אחרי שקיבלו כדורים בגב, בראש ואני צרחתי: 'משה, דני, אתם בסדר?' ככה רצנו שלוש-ארבע שעות בשטח תלול והררי, עם עליות וירידות, יערות וסבך עד שהגענו לשטח של חממות. חיפשנו מים, מצאנו ברז כיבוי ושתינ נו. בתוך ההמון חיפשתי את אסף ולא

18

1.3.2024 ˆ ידיעות נתניה, חדרה