חדרה 02.02.24

תרבות

/ מירית גולן /

/ אומנות /

רמה שפי. "לא אתן לחטוף את התקווה" צילום: רחל זהר |

תושבת חדרה היא חוקרת רמה שפי, זקנה מאוניברסיטת חיפה וצלמת שמעבי־ רה סדנאות "פוטותרפיה" לקשישים בעיר. לאחרונה השיקה את "אתגר צילום התק־ ווה" בעקבות העבודה עימם בימי המלחמה. במסגרת האתגר היא מזמינה את הציבור לצלם ולתייג רגעי תקווה, כראות עיניהם. רגשות ותחושות בימי שגרה מקיימת שפי את הסדנאות שלה במרכז יום לקשיש בחדרה, בכדי לסייע לקשישים לעבד רגשות ותחושות באמצעות צילום. בימי מלחמת "חרבות ברזל", הבחינה שהם מציפים רגשות של דאגה לגורל המדינה, דאגה לבנים ולנכ־ דים שנלחמים, זיכרונות ממלחמות קוד־ מות ואף מתקופת השואה. מאחר וגם היא חיפשה תקווה, נולד בה הרעיון להשיק את "אתגר צילום התקווה". היא פרסמה פוסט בפייסבוק, בו אתגרה את הציבור לצלם רגעים של תקווה ולתייג אותה. באתגר השתתפו תושבים רבים מהעיר, לרבות קשישים ממרכז היום ושפי מספרת כי ההשתתפות אף חצתה את גבולות העיר וכי העבודות ריגשו ועודדו רבים. בפוסט שפרסמה בפייסבוק אודות האת־ גר, חשפה גם את ההתמודדות שלה עם החיפוש אחר התקווה וכתבה: "עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל נעלמו לי הרבה מי־ לים, לא הצלחתי לכתוב, האכזבה, הכעס והדאגה הציפו וגעשו והתשוקה לצלם, ליצור ולתעד ירדה. לאט לאט הבנתי שחטפו ממני באותו הבוקר הרבה ער־ כים שהאמנתי בהם כמו גילוי צלם אנוש, גבולות, חיים בשותפות והאמונה שאפשר לחיות כאן אחרת, אבל דבר אחד נוסף הב־ נתי והוא שאני לא אתן לאף אדם, מנהיג ובטח לא לארגון טרור לחטוף ממני את התקווה. מצאתי את עצמי חוזרת לקוות בעת שצילמתי ויצאתי להתבונן מחדש באנשים סביבי, ברוח העשייה בקהילה וביציאה לריצה בטבע". "לקח לי שבועיים להבין מה קורה מאז פרצה המלחמה, כלומר איפה התקווה פה? לאן זה הולך? מה העתיד? במסגרת המפגשים במרכז היום לקשיש, הבנתי שתקווה זה משהו שמאוד חסר ואנשים איבדו אותה"

לקוות לטוב לדברי שפי, מדובר בפרויקט אופטימי שנולד בכדי למצוא תקווה בימים קשים: "לקח לי שבועיים להבין מה קורה מאז פרצה המלחמה, כלומר איפה התקווה פה? לאן זה הולך? מה העתיד? במסגרת המפ־ גשים במרכז היום לקשיש, הבנתי שתק־ ווה זה משהו שמאוד חסר ואנשים איבדו אותה. חשבתי מאיפה מתחילים למצוא תקווה וככה בחרתי לצאת באתגר, לחפש רמזים לתקווה. תקווה זה לא להגיד 'יהיה בסדר'. תקווה זה לחפש ולקוות לטוב, ואני הוספתי מעבר למחשבה גם היבט ויזואלי. לצלם תקווה זה דבר מאתגר, זה לא פשוט גם היום ובטח שלפני חודשיים לא היה פשוט. למרות זאת המון אנשים התחילו לצלם ולתייג. יש משהו בתקווה שהוא מדבק. זה עשה הרגשה טובה למי שהשתתף, נוצר שיח תקווה". בין רגעי התקווה שמשתתפי האתגר בחרו לתעד: חיבוק חם לחייל שחזר הבי־ תה מהקרב, דגל ישראל תלוי על חלון, נרות דלוקים למען החטופים, פרפר על שיח, הים וגליו ושקיעות כתומות, כש־ לכל צלם הפרשנות האישית שלו למושג תקווה. "התקווה קיבלה פתאום עוד יותר מי־ מדים, מה שהפך אותה להרבה יותר משמעותית", מסבירה שפי. "כל תמונה שמישהו שיתף עודדה וחיזקה בראש וב־ ראשונה אותי, כי גם אני חיפשתי תקווה. זה היה מרומם נפש בתקופה מאוד לא פשוטה. כי גם לתקווה יש גלים". שפי היא בוגרת תואר שני במינהל עס־ קים מאוניברסיטת חיפה עם התמחות בג־ רנטולוגיה (חקר הזקנה). לאחרונה הגישה את המחקר הראשון שלה בנושא הפוטו־ תרפיה בזקנה לאוניברסיטת חיפה: "אני עוסקת בפוטותרפיה עם קשישים מעל עשור. בשלהי הקורונה החלטתי שאני רוצה לחקור את הכלי הזה שלי שראיתי שעושה טוב לאנשים. הרגשתי שהכלי שלי משמעותי ורציתי לבחון אותו מח־ קרית. לקח שנתיים, אבל השבוע הגשתי את המחקר הראשון שלי בנושא". היום ובטח שלפני חודשיים לא היה פשוט. למרות זאת המון אנשים התחילו לצלם ולתייג. יש משהו בתקווה שהוא מדבק" "לצלם תקווה זה דבר מאתגר, זה לא פשוט גם

התקווה של רמה שפי שפי היא חוקרת זקנה ומעבירה סדנאות צילום ‰ בעקבות המלחמה השיקה את "אתגר התקווה" והזמינה את התושבים לצלם תמונות אופטימיות ומרגשות ‰ "תקווה זה לא להגיד 'יהיה בסדר'. תקווה זה לחפש ולקוות לטוב", היא אומרת

צילומים: אלבום פרטי | " עבודות מתוך "אתגר התקווה

27

ידיעות נתניה, חדרה ˆ 2.2.2024