חדרה 04.05.22

,79 בן ה- חיליק מדור חיים חוקר תולדות העיר חדרה, מוכר לתו ש שבים כפעיל סביבתי, ביולוג ואקולוג, מדריך מתנדב בחברה להגנת הטבע ומי שפועל לא מעט למען שימור ערכי הטבע של העיר ומבניה ההסטוריים. אולם לא רבים יודעים כי חיבתו העזה לחקר החי והצומח גרמה לו בימים שלאחר מלחמת ששת הימים, להיות בשבי בלבנון במשך חודשיים. במעלה ההר מדור חיים שירת בצבא כג'ובניק, בע ש קבות בקשתו של ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון שישאר בשדה בוקר וידריך במקום בנושא החי והצומח. אחרי שירות של שלוש שנים במקום ושהות נוספת בקיבוץ כאזרח, שב לקיבוצו עין הכרמל. הוא החליט להתנדב לקורס סיירים, כדי להיות קרבי כמו יתר חבריו. "הימים היו ימי מלחמת ששת הימים והציבו אותי 24 של חי"ר", הוא נזכר. בגיל 2 בחטיבה הגיע האירוע שלא יישכח לעולם. ש � . "כ 1967 זה קרה בסוף חודש יוני נגמרה המלחמה, אני וחבר שלי אלי רז שהיה באותו אוהל איתי ושנינו גם הד ש רכנו בחברה להגנת הטבע, תכננו שב ש חופש הראשון שיהיה לנו ניסע לטייל בחרמון. נסעתי לקיבוץ להכין מפות, תרמיל וציוד לטיול. היינו עדיין על מדי צה"ל ונסענו בטרמפים עד למג'דל שמס. שם פגשנו עוד חבר שלנו מחטיבת גולני שעלתה לחרמון. סיפרתי לו על תוכ ש ניתנו לעלות למעלה. הוא סיפר שהוא בדיוק מוביל שיירה עם אספקה לחבר'ה, והזמין אותנו להצטרף. הוא הזהיר אותנו לא לעבור את הגבול לסוריה". בזמן שהחבר שב לחטיבתו, מדור חיים ורז עשו את הלילה באוהל ולמחרת כבר יצאו לטייל. "אלי שהיה הנמרץ ביננו החליט שנמשיך לטפס אל פסגת הח ש רמון", מספר מדור חיים. "אמרתי לו שאני לא יודע היכן הגבול, אבל הוא לא התייחס לכך יותר מדיי. הוא רץ במעלה ההר ואני אחריו". כמה שעות של אופוריה עברו על שני חובבי הטבע, עד שבשעות הצהריים חלה תפנית. "פגשנו רועי צאן בבגדים שחו ש רים באמצע הדרך ומכיוון שאני דובר קצת ערבית שאלתי אחד מהם מהיכן הם?", מספר מדור חיים. "הם השיבו לי שהם מכפר חדר. הבטתי במפה ואמר ש תי לאלי שאנחנו נמצאים בשטח סורי. הבנו שאנחנו לא יכולים עוד להמשיך

'מי אתם?'. אלי השיב בחוצפה ישראלית 'אנחנו מישראל'. המשכנו ללכת עוד קצת והתחלנו לשמוע יריות. אלי מיד נשכב מאחורי איזה סלע וכך עשיתי גם אני. בשלב מסוים, רציתי לבדוק אם ראו אותי אז הרמתי למעלה ענף עם כובע ומיד הייתה ירייה בתגובה". בשלב הזה כבר התכונן נפשית לשבי: "הבנתי לאן הדברים הולכים והוצאתי את כל המסמכים שהיו לי, מפה ומצפן. החבאתי את הכול מתחת לסלע וסגרתי עם אבנים קטנות. במשך כל הזמן הם ירו לכיוון הסלע. את התרמיל ושק השינה השלכתי לכיוון הנחל. הייתה הפסקה קטנה בירי ואז אחד מהם ניגש לסלע, עמד ממש מעליי ואמר: 'מספיק, בוא לכאן'. הם היו על אזרחי, עם נשק אוטו ש מטי. לימים, בבית חולים בלבנון הבנתי שהם היו מבריחים שעדיין לא הבינו היכן אנשים ושמעתי את 15 הגבול. הם היו כ- הוויכוח שלהם אם לקחת אותי לסוריה או ללבנון. לשמחתי, הלבנונים שבחבורה היו דומיננטיים יותר ככה שהחליטו למ ש סור אותי כמתנה לצבא לבנון. הם שאלו אם אני תייר ומההתרגשות והאדרנלין עשיתי טעות והשבתי שכן. אני התכ ש וונתי תייר לא חייל, הם התכוונו למילה טייר שזה בערבית טייס". איבדתי הכרה כשהוא נתון בשבי אזרחים לבנונים ולא יודע מה עלה בגורל חברו אלי רז, הוא מובל על ידי שוביו במדרון תלול בדרך לכפר באזור. "לאורך כל הדרך האיצו בי לטפס מהר יותר כשהם דוקרים אותי בגב עם קנה של רובה", הוא נזכר. "פתאום הרגשתי רטיבות באזור המכנסיים והבח ש נתי שאני מדמם. בגלל כל ההתרחשויות כלל לא שמתי לב שנפצעתי כשהם ירו עלינו. אמרתי להם שאני פצוע, אבל הם לא התייחסו. כשהגענו לכפר, התאספו אנשים וחיילים שרצו להכות אותי, ואני איבדתי הכרה כנראה, מאיבוד הדם ומה ש מאמץ הפיזי של הטיפוס. בפעם הבאה שהתעוררתי זה היה בבית חולים. הוציאו מהגוף שלי שני קליעים. אחרי הניתוח שוב איבדתי הכרה והתעוררתי בבית חו ש לים צבאי בלב ביירות". מדור חיים אושפז בחדר צר עם דלת ברזל שמעברה השני חייל חמוש. "למ ש חרת בא קצין לבנוני ששאל אותי שא ש לות בערבית, אמרתי לו שאני לא דובר ערבית ולכן הביאו סטודנט מתורגמן. אני צחקתי נורא כי הוא דיבר עברית תנ"כית וזה לקח המון זמן. הם כל הזמן אמרו לי שאני טייס והסברתי שלא. אמ ש רתי להם: 'יש לכם את המצלמה שלי, פתחו אותה ותראו שצילמתי רק חיות וצמחים', ובאמת הם קצת הרפו בנושא של הטייס. ביום השני לשהותי שם הגיע איש של הצלב האדום. סיפרתי לו שאני לא חייל וביקשתי שיודיע בארץ שאני חי, אבל הוא עשה זאת רק כעבור שבו ש עיים. רק אחרי שבועיים גילו אנשי הבי ש טחון שאני שם". במכתב ששלח מדור חיים מהשבי לבני הקיבוץ ופורסם בעלון הקיבוץ בשלושה י � , עדכן על מצבו בשפה מל 1967 ביולי צית: "הדבר קרה הודות לדחף שאחז בי

בצעירותו. "אמרתי לאלי שאנחנו נמצאים בשטח צילום: | " סורי אלבום פרטי

"לפתע הבחנו באדם על סוס לבן שצעק לנו בערבית 'מי אתם?'. אלי השיב בחוצפה ישראלית 'אנחנו מישראל'. המשכנו ללכת יריות. אלי מיד נשכב מאחורי איזה סלע וכך עשיתי גם אני" עוד קצת והתחלנו לשמוע

סיפורו המדהים של חוקר תולדות חדרה, חיליק מדור חיים טיול אל השבי זמן קצר אחרי מלחמתששת הימים יצא חיליק מדור חיים, חובב טבע מושבע, עם חבר לטייל בחרמון ‰ בזמן שהשניים התמוגגו מהנוף המרהיב ומהטבע המשכר, הם לא שמו לב שחצו את הגבול ‰ כעבור זמן קצר נתפסו על ידי אזרחים לבנונים ‰ החבר הצליח להימלט, אבל מדור חיים נלכד, נפצע ושוחרר אחרי חודשיים בשבי ‰ עכשיו הוא חוזר לרגעי האימה שהסתיימו למרבה מזלו, עם סוף טוב

המכתב ששלח מהשבי לחברי קיבוץ עין הכרמל

הלאה והתחלנו לרדת לכיוון נחל שיאון שאז נקרא ואדי עסל. זה נחל עצום שזורמים בו מים כל השנה מהשל ש גים. שמענו את הרעש הגדול שזו חוויה בלתי רגילה, והיינו שיכורים מהטבע. בדרכנו למטה הצעתי לאלי שנלך על המדרון. הוא היה עם עוזי ואני לא הייתי חמוש. אלי רץ קרוב למים ולפ ש תע הבחנו באדם על סוס לבן שצעק לנו בערבית

מירית ג ולן צילום: אלעד גרשג ורן

חדרה נתניה

עורכת גרפית אוריה נחמן / רכזת מערכת: יעל קדר / עריכה: בן קפלן / עורך: מנהלת עיתון: מרכז גרפי, ידיעות תקשורת / עיצוב: אורית קוסטנטינו / ראשית: גלוריה אלקלעי, יועצות פרסום: שלומית נח / רכזת מינהלה: קרן חי-אטיאס / אדי טורג'מן מנהל תפעול וייצור: שלום חכמון / מנהל הפקה: מאירה כהן, גילי זרד /

| אלעד גרשגורן ‰ עוזי גינתי צילום: | חיליק מדור חיים בשער: אלבום פרטי צילום: | יאיר שגיא ‰ רפ"ק משה כהן צילום:

6

4.5.2022 ˆ ידיעות נתניה, חדרה