חדרה 05.07.24

מימין: אלכס יחיאל בן שטרית, אלונה דוד, מרים זנזורי ואורי ביטון

אלכס יחיאל בן שטרית אב בית ב'אחד העם' "החברה של בני נהרגה, ואז התחילה שנת הלימודים"

בעבודה איתי, ואני מדבר איתם קצת כמו אבא. הכול כמובן בכפוף לאישור הצוות החינוכי, כי הם יוצאים לעיתים משיעור. לפעמים אני שואל במיוחד את הילדים העולים מרוסיה מה נשמע, כשאני מרגיש שהם קצת לבד. כשהם רואים אותי, הם מדברים, אומרים שלום. צריך לדעת איך לפתוח להם את הלב. זה לא רק לגנן ולט־ פח את שטח המקום, זו עבודה עם ילדים, צריך רגישות". איך המלחמה השפיעה על העבודה  שלך? “כשהמלחמה פרצה הייתי בביקור בא־ רצות הברית וחזרתי בחול המועד. הבן שלי והחברה שלו רוית חנה אסייג ז"ל גם בחו"ל. היא חזרה ארצה כי היא היתה צריכה לחזור לצבא כחיילת במג"ב והבן 6 שלי נשאר קצת בארה"ב. ביום שישי ה־ באוקטובר היא הגיעה לבסיס. בשבת הקפיצו אותם למושב יכיני ושם היא היתה בנופלה. בשבילי זו 19 נהרגה, בת היתה תחילת שנת הלימודים במקום חדש והמאורע הזה היה קשה לי מאוד". ¿

שנה עובד אלכס יחיאל בן שטרית 13 כ־ כאב בית, מתוכם שנה בבית הספר אחד העם בחדרה. "בעבר עבדתי כאב בית בבית הספר 'פאר עם' בבית אליעזר, אחר כך עבדתי באופן מפוצל בין פאר לבין 'המשחק', ומאוחר יותר באופן דומה בין 'המשחק' לבית הספר המכיל. ארבע שנים עבדתי ב'מכיל' ולפני שנה הגעתי ל'אחד העם'". איך הגעת לתפקיד הזה?  “גדלתי בדימונה, שירתתי בצבא קבע כמכונאי מוטס. בזמן מלחמת לבנון הרא־ שונה שירתתי זמן רב במילואים, ולאחר שנה בחו"ל. 21 מכן לקחתי פסק זמן של , עבדתי פה ושם, 2011 חזרתי ארצה ב־ ומאז השתבצתי כאב בית במערכת החי־ נוך העירונית". מה הרגעים הכי משמחים בעבודה?  "הילדים. הסיפוק מול הרצון שלהם לעזור, לשתף איתי פעולה ולהשתלב. יש הרבה ילדים שמבקשים לעזור לי, לפעמים זה משהו שיכול להעצים אותם, להיות שעה

שיעורים, קורונה ומלחמה: הצוות המנצח שמאחורי הקלעים

מרים זנזורי, עובדת ניקיון ב'ארלוזורוב' "כולם רואים אותי כאחת מהצוות"

משמח אותי כשהילדים כל הזמן מציעים לעזור לי לסחוב. אני באמת מקבלת כבוד מעל ומעבר, אני מרגישה כיף לקום לע־ בודה כל בוקר, מגיעה עם חיוך ועושה

שנים עובדת מרים זנזורי 27 במשך בבבית הספר ארלוזורוב בניקיון. בינ־ תיים התחלפו מנהלות וכמובן תלמידים ולדבריה היא תמיד הרגישה שהיא חלק מהצוות. "אני כל כך נהנית ממה שאני עושה שאני ממש דואגת שאוטוטו אני צריכה לצאת לפנסיה. בית הספר עבורי הוא כמו מש־ פחה. אני עובדת בבניין המשרדים אז אני נמצאת יותר בקשר עם הצוות החינוכי. מטבעי האופי שלי תוסס ולכן קל לכולם לשתף אותי. המורים, המנהלת, המזכי־ רה, אב הבית וכמובן התלמידים, כולם “כשאני מרגישה שייכת זה לא מובן מאליו, כשממליצים עליך כעובדת מצטיינת, זה לא רגיל לקבל פרחים כשאת חולה בבית, לקבל שי קטן בחגים וביומהולדת, ולא רק אליי מתייחסים ככה בבית הספר, אלא לכל המנקות. רואים אותי כאחת מהצוות". רגעים משמחים בעבודה? 

את מה שאני צריכה באהבה". רגעים מאתגרים בעבודה? 

“מדובר בעבודה לא פשוטה, אני כבר לא ילדה אבל אני גאה ולא מתביישת במה שאני עושה. אני מרגישה שכולם רואים אותי ומשתפים אותי ותחושת השייכות הזו, האהבה שאני מקבלת נותנים לי את הכוחות". ו � כיצד השפיעה המלחמה על העב  דה? "המצב האישי של בן אדם משתנה אחרי מה שקרה לנו. אתה בא לעבוד אבל הכול עצוב יותר. תודה לאל, אין לי שום קרובים שנהרגו או נחטפו אבל אני מכירה משפחות של חיילים שנהרגו וב־ רור שהולכים עם הכאב וקמים איתו כל בוקר". ¿

נתניה חדרה

אורית קוסטנטינו עורכת גרפית ראשית: יפה נחמני / רכזת מערכת: יעל קדר / עורכת: קרן חי-אטיאס מנהלת עיתון: מרכז גרפי, ידיעות תקשורת / עיצוב: גלוריה אלקלעי, מאירה כהן, גילי זרד יועצות פרסום: שלומית נח / רכזת מינהלה: שלום חכמון מנהל הפקה ותפעול:

| שרון צור ‰ גדעון כהן צילום: | אלכס יחיאל בן שטרית, אלונה דוד, אורי ביטון ומרים זנזורי בשער: שלום בר טל צילום: | מהאינסטגרם ‰ אדם צילום: | פרטי ‰ גל רפאלוב צילום: | נחום סגל ‰ יגל דמתי צילום:

8

5.7.2024 ˆ ידיעות נתניה, חדרה