חדרה 1.11.24

בשביל החטופים 'תל אביב-עזה-תל אביב' הוא ספר מתח המגולל את אירועי השבעה באוקטובר, תוך מעקב אחר דמויות שונות, בהן מירב התצפיתנית, נועה חברתה שיוצאת למסיבת הנובה עם אורן, חייל ביחידה מובחרת, ודמויות נוספות. הסיפורים האישיים של הגיכ בורים נכתבו מתוך המציאות שהתעוררה בבוקר שמחת תורה, ומבוססים על רגש אותכ נטי אבל לא על אירועים אמיכ תיים. בנוסף, מנסה נוי באמצכ עות הסיפור להזכיר את אלה שעדיין שבויים במנהרות. ¿

"את הרוב המוחלט של מי שהיו בנובה הכרתי, חלקם אפילו טוב מאוד. 6:29- ב בבוקר ישנתי. מירב העירה אותי ואמרה שיש אזעקה" "התיישבתי לכתיבה, וזה נבע מתוכי, ממש הכל קלח. אנשים שקראו פרגנו את האותנטיות של הרגש שיצא שם אבל יש גם ביקורת על כך שאני די 'רך' בכתיבה, ויש לי תשובה לזה"

כך שאני די 'רך' בכתיבה, ויש לי תשובה לזה". מה הכוונה "רך"? "לא הכברתי בתיאורים על הזוועה הנוראה, עידנתי קצת. למשל בפרק של המסיבה העדפתי לחסוך מהקוראים את הקטע של עריפת הראשים והאונס, הסיבה לכך שידעתי שהספר הולך להיות משווק בחו"ל, ולא רציתי שאנשים יירכ תעו ויניחו את הספר מהידיים. אנחנו שחיים את זה כבר שנה עדיין לא מעכ כלים מה שקרה, הם שלא חוו דבר כזה בחייהם יכולים להירתע מאוד. גם העכ דפתי לא להיכנס לעניינים פוליטיים. נתתי לדמויות לדבר, במנהרות, בחזית, במסיבה, בבסיסים, שכל דמות תביא את החלק שלה. עדיין יש חטופים במנהרות, אנחנו עדיין קמים ל'הותר לפרסום' כל בוקר. אנחנו עדיין בטראומה הזו שלא נגמרת". "אני לא טיפוס שבוכה, כמעט אף פעם. אני יותר תכליתי, בגלל זה 'המערכת' לא אוהבת אותי, בניגוד ללקוחות שלי שאוהבים לראות איך אני נלחם. ואני די אגרסיבי כשאני נלחם. אבל השנה הזו הזלתי פעמיים דמעות - כשראיתי את נועה ארגמני לאחר שחולצה, והשבוע, באזכרה של סרן רון צרפתי ז"ל שנרצחה בנובה. היא בת של מכרה שלי וכשהראל סקעת עלה לשיר הדמעות זלגו מעצמן, דמעות שניקזו אוקינוס שלם של עצב". "אני אופטימי" כשנשאל על העתיד וההשלכות של המלחמה שעוד איתנו, אומר נוי: "אני די אופטימי, אני תמיד אומר לכולם. לא איראן לא סוריה, אף אחת לא יכולה לנצח אותנו, וזה מבוסס עובדות. אבל המחיר שאנחנו משלמים, העובדה שהחכ טופים עדיין לא ישנים בבית, קורעת את הלב. אז כן, אני בטוח שאנחנו ננצח, כבר ניצחנו, ונתקן את כל הכשלים". ¿

נוי. "העובדה שהחטופים עדיין לא ישנים בבית, קורעת את הלב"

באותו רגע החלטתי להמליץ לכל המשפחה ובעיקר לבנות, שלא לראות טלוויזיה, כיבינו אותה כליל במשך שבועות. ביקשתי מהם שגם יימנעו לראות סרטונים שרצו ברשתות. פחכ דתי על הנפש שלהן, על הנפש שלנו כמשפחה וכבני אדם. "אנחנו עדיין בפוסט טראומה, כל המכ דינה. ההשלכות של מה שעברנו, ובעיכ קר הקטע הזה של החטופים מדיר שינה מעיניי. זאת כמו מועקה כבדה שיושבת על הלב כל הזמן, כמו רעש של גנרטור מתחת לחלון חדר השינה שלא פוסק. כואב לי מאוד".

כ � לשנות כיוון, ולנסוע למסיבה ב 90 ה רכור, שהייתה צנועה יותר. מי חשב, מי העלה על דעתו, שזה מה שיקרה בסופו של דבר. את הרוב המוחלט של מי שהיו בנובה הכרתי, חלקם אפילו טוב מאוד. בבוקר ישנתי. מירב העירה אותי 6:29 ב ואמרה שיש אזעקה, אמרתי לה חצי רדום שזה בטח טעות וחזרתי לישון. היא ירדה בינתיים לממ"ד עם שתי הבנות. "אחרי שעתיים שמעתי 'ערנות יתר בבית'. קמתי לבדוק מה קורה, ואז התכ חיל להתברר גודל האסון. בהתחלה זה היה עניין של חרדה קיומית. אני רק נזכר בזה עכשיו ומקבל צמרמורת.

"לא נכנסתי לפוליטיקה"

בחודשים הראשונים למלחמה התגייסו כל משפחת נוי לפעילות התנדבות כלכ שהי: "כמו כולם במדינה היה צורך גדול בפעילות כזו או אחרת כדי להשתחרר מהחדשות והמראות הנוראיים, בשלב מסוים, הספיק לי הקטע של מילוי ארכ גזים, הנפש שלי רצתה יותר. התיישבתי לכתיבה, וזה נבע מתוכי, ממש הכל קלח. אנשים שקראו פרגנו את האותנטיות של הרגש שיצא שם אבל יש גם ביקורת על

ידיעות תקשורת בע"מ מו"ל: ליאת שרון / מנכ"לית: גיא בן יהושע עורך ראשי: דפוס ידיעות אחרונות בע"מ הדפסה: michtavim@yedtik.co.il ראשון לציון 1 נח מוזס "ידיעות נתניה":

אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר בדרך כלשהי (בכתב, © בדפוס או במדיה אחרת)–ובכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר–חלק כלשהו של העיתון (לרבות טקסט, איורים, צילומים, תמונות, מפות, גרפיקה), הן בגירסה טקסטואלית והן בדפים מעוצבים, לרבות באמצעות הקלטה והקלדה, ללא אישור מפורש בכתב מהמוציאה לאור, ידיעות תקשורת בע"מ

09-8625550 טל' מודעות ומנהלה: 6343234־04 פקס מודעות ומנהלה: 03-6898430 טלפון מערכת:

9

ידיעות נתניה, חדרה ˆ 1.11.2024