חדרה 10.06.22

חמישהאנשי צוותמהלל יפהקיבלו תעודותהוקרהעל הסיועשהעניקו באוקראינה לפליטי המלחמה ‰ עכשיו הםחוזריםאל הימיםהמאתגרים והמרגשים ובוחרים רגעאחד מהמסע, שלא ישכחו לעולם זיכרונות מהמלחמה באוקראינה עובדים מהלל יפה קיבלו תעודות הוקרה על תרומת למען הפליטים

חמישה אנשי צוות מהמרכז הרפואי הלל יפה התנדבו להיות חלק ממשלחות הסיוע לפ ש ליטי אוקראינה. גם אחרי ששבו לישראל, התחושות והרגשות עדיין מציפים אותם. בשבוע שעבר קיים משרד החוץ טקס חגיגי לחלוקת תעודות הוקרה למשתתפי המש ש לחות על נכונותם לסייע לפליטי אוקראינה. בין מקבלי התעודות היו גם אנשי הצוות מ"הלל יפה".

פאו ז י אבו טועמה

צילומים: דוברות המרכז הרפואי הלל יפה

ד"ר רנת ריינס כרמל. הכרח לעזור ד"ר רנת ריינס כרמל רופאה בכירה באגף נשים ויולדות.

שי מזור. "זה רגע שאליו כיוונתי חיים"

פליטים מדי יום 250 רותם נובוסלסקי. מעל

"אני הוצבתי בחדר מיון, שהגיעו אליו אנשים שלפעמים עמדו שעות ועברו ימים עד שהצליחו להגיע למקום שייתן להם טיפול רפואי נאות" "הייתה אישה מבוגרת, לבושה במעיל פרווה יוקרתי, שהגיעה למיון, מלווה בבתה ונכדתה. היא דיווחה על חולשה. סיפרה שהם מסתובבים כבר שבועות לאחר שעזבו את ביתם ובימים האחרונים ישנים בבית ספר בעיירה, שהוסב למקלט פליטים. מספר ימים מאוחר יותר, בביקור בבית הספר בו שהו, ראתה אותה אחת האחיות שעבדה איתי במיון שוכבת על מזרן. 'פליטה במעיל פרווה', כך קראתי לה". רותם נובוסלסקי אחות אחראית במחלקה פנימית ב' פליטים כדי לקבל 250 "מדי יום היו מגיעים מעל טיפול", היא מספרת. "אני הוצבתי בחדר מיון, שהגיעו אליו אנשים שלפעמים עמדו שעות ועברו ימים עד שהצליחו להגיע למקום שייתן להם טי ש פול רפואי נאות". רגע שלא תשכחי?

"כל מה שעבר לי ולעוד לא מעט אנשים בראש הוא 'מה יהיה פה מחר', אחרי שנלך. זו תחושה קשה שאתה חוזר למסלול החיים השגרתי שלך בעוד אותם אנשים לא יודעים אם ישרדו" ש � יום המשלחת עמדה לחזור לארץ. היינו כבר ב 16 "אחרי לבי קיפול וסגירה של בית החולים, והתור בחוץ של האנשים שבאים לקבל טיפול רק מתארך והולך. כל מה שעבר לי ולעוד לא מעט אנשים בראש הוא 'מה יהיה פה מחר', אחרי שנלך. זו תחושה קשה שאתה חוזר למסלול החיים השגרתי שלך בעוד אותם אנשים לא יודעים אם ישרדו את היום. לצד תחושת הגאווה על כך שבאנו לעזור, נשארת תחושה של פחד". שי מזור עובד במחלקה להנדסה רפואית "המנהל שלי כתב בקבוצת הווטסאפ שמחפשים איש טכני שיעסוק בתיקון מכשור רפואי במשלחת שטסה", הוא נזכר. "השבתי מיד שאני מוכן לנסוע. זה היה יום לפני ערב פסח, הכול כבר היה מוכן לחג. התנצלתי בפני המשפחה שלי ואמרתי שאני חייב לנסוע. כולם הבינו. הרגשתי שזה רגע שאליו כיוונתי חיים שלמים - למצות את היכולות שלי בכדי לעזור לחסרי יכולת ואפילו חסרי ישע". רגע שלא תשכח?

"בהיותי בת לניצול שואה, ליוותה אותי התחושה שאם יותר אנשים היו עושים ומתנהגים כך במלחמת העולם השנייה, אולי המשפחה שלי הייתה גדולה יותר היום" "האנה, פליטה אוקראינית, הגיעה אליי בסוף הריונה, לאחר שלא עשתה מעקב הריון מסודר בחודשים האחרונים בשל המלחמה. היא ביקשה שניילד אותה, וכשנכנסה ללידה פעילה, לקחנו אותה לחדר הלידה של בית החולים המקומי שהיה בסמוך. הרופא המרדים ביצע אלחוש אפידורלי - הראשון שנעשה אי פעם בבית החולים הזה, דבר מרגש לכשעצמו, והיא התקדמה וילדה, בעודנו מתרגשות עד עמקי נשמתנו. הצוות המקומי הצטרף אלינו - גם כדי ללמוד מאיתנו וגם לחוות את השמחה והאור בהבאת חיים חדשים בתקופה חשוכה שכזו". את הבקשה להצטרף למשלחת קיבלה רגע לפני כניסתה לחדר ניתוח. "ברגע שהבנתי שמתארגנת משלחת ישראלית לאוקראינה לא היססתי לרגע ומיד הודעתי למשפחתי שבכוונתי לנסוע", היא מספרת. ד"ר ריינס נשואה ואם לשלושה ילדים, ארזה את חפציה ולמחרת כבר הייתה על המטוס בדרך לאוקראינה. "בית החולים נפתח מוקדם בבוקר והגיעו אליו מכל וכול. עבדנו ברצף שעות רבות, לפעמים בתנאים מורכבים ומאתגרים מבחינה רפואית, אבל ההרגשה הייתה של הכרח לעזור. לאורך כל הזמן שהייתי שם, במיוחד בהיותי בת לניצול שואה, ליוותה אותי התחושה שאם יותר אנשים היו עושים ומת ש נהגים כך במלחמת העולם השנייה, אולי המשפחה שלי הייתה גדולה יותר היום. היה לי ברור שאני לא אעמוד מנגד בסיטואציה הזאת". רגע שלא תשכחי?

14

10.6.2022 ˆ ידיעות נתניה, חדרה