חדרה 10.2.23

"בעבר הייתי מאוד מחושבת, שקולה. היום אני יודעת להעריך כל יום מחדש. כיום, אני מגשימה את עצמי כל יום מאז. אני כבר לא רואה בעיניים. לא בגלל שאני מפחדת שזה יחזור, אלא כי אני חיה את חיים"

לימור אשתר חטב. "אני חוגגת כל יום | " את החיים שלי צילום: אלבום פרטי

המחלה קרבה אותנו אחד לשני, והבנו כמה אנחנו חזקים, כי יש לא מעט זו ־ גות שלא מחזיקים מעמד במצבים כאלה. אני מודה שהנוכחות שלו והעו ־ בדה שהייתי מוקפת בילדים והמשפחה שלי, חברים כולל אלו מהעבודה שהיו מדהימים ותמכו בי, וצוות רפואי מוש ־ לם, כל אלו עזרו לי, כי באותה תקופה פעלתי על אוטומט. את כאן ועכשיו. את חייבת להילחם למרות שאת לא יודעת מה יהיה הלאה כי את רוצה לשרוד את "שאחרי הטיפול השני התחילה הנ ־ שירה. החלטתי שאני הולכת להסתפר ולא מוכנה לראות עוד שערה אחת נו ־ שרת משערי. קניתי פאה יפה שתלווה אותי במסגרת החודשים הקרובים. אני חושבת שממש חייתי מטיפול לטיפול, כאשר כל פעם הגוף נהיה חלש וכואב יותר. הגעתי למצב שלא יכולתי לקום מהמיטה. הייתי כאובה ומותשת, חרדה ליום הבא שיבוא. אני זוכרת שכבר בטיפול השלישי, הקורונה החלה להרים ראש. קפסולות, בידודים, סגרים. אני חושבת שהייתי בין האנשים הבודדים שאהבו את הקורונה. הרגשתי שהעולם נעצר יחד איתי. בסופו של דבר סיימתי את סדרת הטיפולים. התוצאות אישרו סופית שאני נקייה וניצחתי את הסרטן". להתחיל מחדש אלא שלחיים תוכניות אחרות. אר ־ בעה חודשים לאחר מכן, התעוררה לימור וגילתה שיש לה שוב גוש בצ ־ וואר. ''התייצבתי בחדרה של ד"ר סופר. הביופסיה איששה שזה אכן סר ־ טני. הפעם קיבלתי טיפול כימותרפי קצר ואושפזתי למשך שלושה שבועות במהלכן עברתי השתלת מח עצם, בבית חולים שיבא-תל השומר. לאחר מכן התחלתי לקבל טיפול ביולוגי למשך הסרטן 2021 מספר חודשים ובמרץ נעלם. אגב, דווקא אז כשהייתי בה ־ שתלה של המח עצם והייתי תחת כל כך הרבה תרופות ומורפיומים ובמצב נפשי גרוע מאוד, בחרתי לעשות דב ־ רים חדשים בחיים שלי. אני זוכרת שהייתה שם עובדת סוציאלית שאמרה לי לחשוב על משהו שיעשה לי טוב וב ־ גלל שאני חולה על הים בחרתי בסאפ. ידעתי שזה מה שאני אעשה כשאצא מבית החולים, ואכן חודש וחצי אחרי שהשתחררתי עמדתי על סאפ, למרות שהגוף בהתחלה לא נשמע לי אבל היה לי כיף. למדתי חתירת סאפ בקבוצה של דנה ענבר במכמורת, ועד היום אני חותרת יחד עם קבוצה שהתאהבה, כמו ־ ני, בים". לימור מספרת שהתקופה הזו בחייה, גרמה לה להבין לעומק שהאמירה "לחיות כאן ועכשיו" היא לא סתם קלישאה. "בעבר הייתי מאוד מחוש ־ בת, שקולה. היום אני יודעת להעריך כל יום מחדש", היא מסבירה. "כיום, אני מגשימה את עצמי כל יום מאז. אם התקופה הנוראית הזו". מה היה לך הכי קשה?

אני רוצה לנסוע או לטוס, אז אני אעשה את זה. אני כבר לא רואה בעיניים. לא בגלל שאני מפחדת שזה יחזור, אלא כי אני חיה את חיים. לא נתקעת על דברים אבל יותר קשובה, בעיקר לעצמי כי אני חוגגת כל יום את החיים שלי, עבורי זה לא מובן מאליו המתנה הזו שקיבלתי. אני מודה כל בוקר לאלוהים. האמונה מאוד עזרה לי בתקופה הזו וגם לשלומי בעלי שהוא בן אדם מאמין שלקח על עצמו מאז שהבראתי לעשות אצלנו שיעור תורה לבנים ובנות בלי הפרדה. אנחנו מארחים אנשים אצלינו בבית בכל יום ראשון עם הרב חגאי כהן או רביב בהדני שמעבירים פה שיעורים מעניינים. "בנוסף, כחלק מהשינוי שעברתי אני עוזרת לנשים במצב שהייתי בו. נשים שחלו. אני עוזרת להן להתמודד, מל ־ ווה אותן ומקשיבה להן, כי הייתי בדיוק במצב שלהן, ולכן אני מבינה מה הן עו ־ ברות, מרגישות. אני מנסה לתת להן את הכלים והאמונה שהן יחלימו וינצחו את המחלה, כי הן הרבה יותר חזקות ממה שנדמה להן. חלקן הן חברות שלי לצע ־ רי. זה מאוד קשה. שתי חברות איבדתי השנה וזה פשוט בלתי נתפס כי הן לא יצאו מזה. זה דבר נורא". היו רגעי שבירה מאז שהחלמת? "ברור. יש כל הזמן. למשל השבוע חזרתי למגירה בה אני מאפסנת את הפאה שחבשתי בזמן המחלה. דיברתי עם אמא שלי וסיפרתי לה שאני לא מסוגלת לגעת בה ואני רוצה לתרום אותה. זו פאה של המון כסף. היא בתוך שקית. כשאני רואה אותה אני מקיאה. זה ממש מחזיר אותי אחורה כי בתקופה שזה קרה הייתי בסוג של הכחשה. וכל פעם שאני רואה משהו שקשור לתקופה ההיא זה מחזיר אותי. אגב, אני ממשיכה להגיע למכון ההמטולוגי ב"הלל יפה" אחת לשלושה חודשים לביקורת וכל פעם מחדש מברכת את הצוות, מודה לו על הטיפול, התמיכה והליווי בתקופה הקשה ביותר בחייה. מה המסר שלך למי שקורא את הכ ־ תבה? "אני מבקשת שאנשים יהיו יותר קשובים לגוף שלהם. לעשות בדיקות ולא לחכות. אם משהו מרגיש לא טוב, לבדוק. אני הלכתי שכבר יצא לי גוש. בנוסף, אני חושבת שאם כל מי שהיה חולה היה משתף את מה שהוא עבר ואת התופעות שהוא חווה, זה היה עוזר מאוד. למשל לי אישית היו סימנים כמו של גרד בכל הגוף במשך כמעט שנה וירידה במשקל, והזעות לילה, ולא התייחסתי לזה. במקום לעשות בדיקות ואולי לה ־ ציל את עצמי הרבה לפני, לא התייחסתי לסימנים האלו. המזל שלי היה שבעבו ־ דה שלי עושים לנו פעם בשנה בדיקת שד כירורגית ובזכות הרופאה שם שה ־ סכימה לבדוק לי את הגוש, לא דחיתי את הטיפול בזה, ולכן אני מקווה שעוד מקומות עבודה יאמצו את זה ויביאו בדיקה שכזו לעובדים. זה מטורף כמה שזה מציל חיים".

הלל יפה

צילום: באדיבות בית החולים | המרכז ההמטולוגי בבית החולים

נפתח במרכז הרפואי הלל יפה מכון 2012 בשנת אונקולוגי שכולל טיפול יום, מרפאה ואשפוז במט ־ רה לאפשר לחולי סרטן לקבל טיפול מקצועי ומי ־ עמדות טיפול 13 טיבי קרוב לבית. במכון קיימות מ"ר. עם 200 בלבד, המשתרעות על שטח של כ- השנים, הלך וגדל בהתמדה מספר המטופלים במכון, כך שהמקום אינו יכול להכיל עוד את כמות החולים המטופלים בו מידי יום. ד"ר ולריה סמניסטי, מנהלת המכון האונקולוגי ב"הלל יפה", מציינת: "אנו רואים גידול משמעותי בכמות המטופלים מדי שנה. התנאים הקיימים כיום אינם מותאמים לגידול בכמות המטופלים ומקשים מאוד על מתן טיפול מקצועי ומיטבי שאנו יודעים ורוצים להעניק למטופלים שלנו בתקופה כה קשה של חייהם. בימים אלו שוקד המרכז הרפואי הלל יפה, בסיוע עמותת הידידים, על הקמת מרכז אונקולוגי והמ ־ טולוגי חדש, מרווח ומודרני, המותאם הן לגידול בכמות המטופלים והן לרווחת המטופלים ובני מש ־ פחותיהם. מ"ר, 1800 המרכז החדש ישתרע על שטח של כ- וירכז תחת קורת גג אחת את כל השירותים והטיפו ־ לים הנדרשים. המרכז יעניק סביבה טיפולית נעימה ומותאמת למכלול הצרכים הרפואיים, לשירותים הנלווים לטיפול, לנגישות המטופלים, לנוחות המ ־ שפחות המלוות ולצוותים הרפואיים. ד"ר מיקי דודקביץ, מנהל המרכז הרפואי הלל יפה: "בית חולים הלל יפה גדל כל העת. מספר המטו ־ פלים שמגיעים אלינו גדל בהתמדה וכך גם מספר החולים האונקולוגים. כיום התנאים בשני המכונים הללו אינם הולמים את הצרכים הנדרשים, הן מב ־ חינת היקף הפעילות והן מבחינת התנאים הפיזיים למטופלים ומשפחותיהם ואינם בהלימה לאיכות ולמקצוענות הרפואית אותו מעניק הצוות המטפל". המטרה: מרכז אונקולוגי והמטולוגי חדש

"אחת לשבועיים הגעתי לקבל טיפול כאשר צוות המכון ההמטולוגי עטף אותי לאורך כל הדרך. אני לא יודעת איך הייתה מצליחה לעבור את הטיפו ־ לים והתקופה הקשה הזו ללא האנשים המדהימים הללו". מה החזיק אותך בימים של הטיפו ־ לים? "הכל. בעיקר בעלי שהיה נסיך עולם בכל התקופה הזו. הוא לקח את זה הכי קשה ובגלל שהוא עצמאי הוא שם הכל בצד והיה שם בשבילי והגיע איתי לכל הטיפולים. לא רציתי שאף אחד יראה אותי באותה תקופה, אף אחד מהמשפחה הקרובה. אני חושבת שהתקופה הזו של

31

ידיעות נתניה, חדרה ˆ 10.2.2023