חדרה 14.01.22

נו כבר סגרים וקשיים גדולים מאלה בשנתיים האחרונות של הקורונה. בין הסגרים הצלחנו לעבוד קצת. נראה שכולם במצב רוח של הישרדות ורק מחכים שהתקופה תעבור וקשיי הקו ־ רונה ייעלמו. בכל זאת, אני מנסה להסתכל על הצד החיובי של הדב ־ רים. אנחנו בריאים ושלמים, זה הכי חשוב". שרון פרי היה הבעלים של "שני ־ צל וואו" ברחוב הנשיא, אך סגר את העסק מיד בגל הקורונה הראשון. לדבריו, אם לא היה עושה זאת, היה מוצא עצמו בתסבוכת כלכלית קשה. "זה מזל גדול שברחנו ברגע הנכון, אני כל יום אומר את זה. לעסק קטן אין שום יכולת להחזיק מעמד במצב הזה כשהתשלומים ממשיכים כרגיל. הסגר הראשון היה הקש האחרון. די ־ באגטים 150 ממנו ממש, ירדנו ל- ביום. אי ודאות מטורפת. עובר עוד שבוע ועוד שבוע ואתה גומר את הרזרבות שלך. הודעתי לבעל הנכס שאני סוגר". לדבריו, גם כשהחנויות חזרו לפעי ־ לות חלקן קרטעו: "בקניונים, למשל, הקפיאו שכירות. ברמה העירונית יש גם נזק, כי לנוער אין איפה לע ־ בוד כשהעסקים ברחוב נסגרים. ברוב העסקים שנותרו עובד רק הבע ־ לים, פוטרו העובדים כי אף אחד לא יכול להחזיק עובדים, או שהנכס הוא בבעלות פרטית. יש כאלה שעדיין נאחזים בקרנות המזבח כי לא יוד ־ עים לעשות משהו אחר אחרי שנים. ההערכה שלי שכמו שהקניונים גמרו את חנויות הרחוב, הרשת והקורונה יפגעו בקניון". אופיר משיח מבעלי קפה לנדוור במתחם הווילג' מול החוף בחדרה מתמודד גם הוא עם מציאות לא פשוטה. "אנחנו בעיצומו של הגל החמישי והדבר הכי קשה שאנחנו מתמודדים איתו הוא חוסר הוודאות. אנחנו לא יודעים אם יסגרו אות ־ נו בשבוע הבא או לא. האם לגייס עובדים או לא? גם ככה יש מחסור מאוד גדול בכוח אדם. אתה כל פעם קם בבוקר ולא יודע מה יהיה. אתה לא יודע אם להזמין סחורה וכמה, אם יהיה סגר או אם ימשיכו לאפשר לנו להיות פתוחים ולפי איזה תו. בבוקר יש הנחיות מסוימות ובערב הנחיות אחרות. נכון שכולם מתמודדים עם זה רק שאצלנו זה לא רק ברמה האישית-משפחתית, זה גם ברמת העסק. קשה מאוד לתכנן קדימה. לא נראה גם שהממשלה הולכת לעזור מבחינת פיצויים כי כביכול אין סגר, אבל בפועל זה מרגיש סגר חלקי כי העבודה נפגעה. יש עבודה, אבל זה לא העבודה הרגילה שאנחנו מכי ־ רים ולא נראה שיש פיצוי באופק. בטבע שלי אני לא אוהב לבכות על מר גורלנו יותר מדי. אנחנו יודעים להתמודד עם מצבים, אבל אין ספק שחוסר הוודאות מתסכל. במקביל אנחנו מרימים את מערך המשלו ־ חים יותר באגרסיביות, עם מנות מיוחדות ותיקים מיוחדים לשלי ־ חים שישמרו על הטמפרטורה. אם יהיה סגר אנחנו מוכנים, ואם אנ ־ שים יפחדו לצאת גם בלי סגר, נגיע אליהם". ¿

למען ההגינות זו לא רק הקורונה, לא השקיעו לאורך שנים ברחוב הראשי של העיר וגם השיפוץ עכשיו הוא מעט מדי ומאוחר מידי". מוחמד סאמח, הבעלים של "מוחמד סאמח הלבשה והנעלה" ו-"דיזיניו " בבאקה אל גרביה, מאשים kids במצב את העיסוק הרב במגפת הקו ־ רונה שלדבריו, גורם לבהלה בקרב אחוזים מתושבי באקה 80 לקוחות. " וישובים סמוכים הם פועלים. הטל ־ וויזיה מפחידה את כולם גם בלי קשר ישיר למחלה", הוא אומר. "אנשים נכנסים ללחץ, אומרים לעצמם: 'אולי יהיה עוד סגר ופיטורים, אשמור את הכסף, יש לי בגדים הרי'. בנוסף, אנשים מפחדים להוציא את הילדים החוצה, אז קונים ברשת. אתרים עו ־ למיים מוכרים בחצי מחיר ואנשים מרגישים שהם גם חוסכים כסף וגם לא יוצאים מהבית". לדבריו, לפני כחודש הגיעה דרישה מהמדינה להשיב את המענקים שה ־ תקבלו בגלי קורונה קודמים. "זה לא שמפזרים בחדשות מסרים מרגיעים כמו 'נעבור את זה יחד' ומחייכים, כל רגע יש דיווח מבהיל יותר מהקודם, אלף מאומתים, הכפלות, בדיקות, 50 משווקים את הקורונה. זה מביא למצב נפשי לחוץ ואנשים לא במצב לקנות, גם אם צריך". במה מתבטא הקושי אצלך? "אנחנו מוכרים בפחות מהעלות רק כדי לסגור את החודש". דוד לוי מ"בית הצורף" ברחוב רו ־ טשילד בלב שוק חדרה מעט יותר אופטימי. "התנועה מאוד דלילה לא ־ חרונה, אנשים חוששים לצאת החוצה ואני מבין אותם", הוא אומר. "החנות שלי ממוקמת בלב השוק שבדרך כלל הומה אדם ושוקק חיים. כשאני מביט מחלון הראווה שלי, אז בשוק יש יותר סוחרים מלקוחות. אבל אני מאמין שעם כל הקושי, נעבור את זה. עבר ־

הרוח, לחצים ואף פגיעה גופנית. שנה אני עובד כעצמאי, 40 קרוב ל- מצב כזה לא זכור לי". חדרה: רחוב הנשיא והשוק חווים פגיעה הפגיעה הכלכלית הקשה לא פסחה גם על העסקים בחדרה. קובי שפשא מבית המאפה, "ברכת שנה ברחוב 20 יעקב" שפועל במשך הנשיא מספר כי העסק שלו בשלבי סגירה. "הקורונה היא המסמר האח ־ רון", הוא אומר. "עסקים קורסים, חצי רחוב הנשיא להשכרה. אנשים ממעטים לצאת החוצה, מפחדים להידבק וחיים על משלוחים. לקו ־ חות של שנים כבר לא באים לקנות כאן לחם ומאפים, אלא מזמינים מהסופר. אנשים מעדיפים כמה שפחות להסתובב. מה גם שכאן אם יורד גשם תוך ארבע דקות כל הר ־ חוב מוצף, יש פקחים שאורבים לתת לך דוח. אז אנשים מעדיפים לשלם יותר בסופר. אני לפני סגירה, אין לי כוח יותר. מבחינה כלכלית זה לא שאני דורך במקום אלא שאני חופר לעצמי בורות בבנק. יש חובות של אלף שקלים, הצ'קים חוזרים, 240 בעורק התנועה הראשי של העיר, 700 מאפיה עושה קופה יומית של שקלים". זה בוודאי כואב מאוד לסגור אחרי שנה. 20 "עדיף שיכאב קצת הלב ולא אמות מהתקף לב. בעבר עשיתי ניתוח קי ־ צור קיבה ואנשים שאלו 'אתה לא מפחד? הרדמה כללית וכל זה'. פחדתי לפני הניתוח ללכת לישון ולא לה ־ תעורר. אז גם כאן, יכאב קצת, אבל אצא לדרך חדשה, יותר מסודרת.

האומיקרון ששטף אותנו

צילום: אלבום פרטי צילום: אלבום פרטי

משה רוזנבלום, "פיצה רוז", נתניה "נאלצתי לפטר את העובדת כי המכירות ירדו ואי אפשר להחזיק עובד במצב הזה. בנוסף, נאלצתי לסגור את העסק מוקדם יותר כדי לחסוך עוד בהוצאות"

צילום: גיל נחושתן

ציון שאנס, "אופטיקה מקליין", נתניה "בגלל המצב צברתי הרבה חובות, כל יום מתקשרים אליי מהבנק. אני לא ישן בלילות"

דוד לוי, "בית הצורף", חדרה "התנועה מאוד דלילה לאחרונה, אנשים חוששים לצאת החוצה ואני מבין אותם"

8

14.1.2022 ˆ ידיעות נתניה, חדרה