חדרה 15.03.24

אין אחד שלא הכיר אותה: יהודית סמיה נווה ז"ל, בעלת החנות המיתולוגית "יהודית נעליים" בשוק, הלכה לעולמה, והותירה חלל ענק ‰ מלבד תרומתה הרבה לנזקקים, היא היתה ידועה בעזרתה הנדיבה לחיילים ‰ הבן אוהד: "כשפרצה המלחמה היא אלף שקל ואמרה 'זה לחיילים' ‰ פרידה מהאישה שנתינה ושמחה היו כל חייה 18 נתנה לי "היא הייתה אלומה של אור" נתניה מספידה את אשת החסד יהודית סמיה נווה:

מירית גולן

נתניה נפרדה לפני כשבועיים מיהודית סמיה נווה, דמות מוכרת ואהובה בעיר. נווה ז"ל היתה בעלת

שלי, אבל ההוכחה לרוחב ליבה, אלו כמויות המצרכים שקיבלנו בשבעה, אספקה לשנה שלמה. אנשים העריכו מה שעשתה למענם ובאו בידיים מלאות בכל טוב", מספר אוהד. נעמי, כלתה של יהודית ז"ל, הספידה אותה: "ראיתי אותך כאמא לביאה, לעולם לא הראת כאב תמיד אמרת 'יא בינתי, זה החיים צריך להיות חזקים הכול נגמר'. אין מילים לתאר כמה עוצמה וכוח היה בך, כמה רוחניות, אשה אחת כמו צבא שלם". מי שהכירו את יהודית, ידעו לספר כי למ־ רות קשיים שחוותה בחייה, לא נתנה להם לשבור את רוחה והיתה שמחה ואופטימית שנים, אירעה 11 כל ימיה. כך למשל, לפני טרגדיה במשפחה כשבעלה, יהודה שלמה נווה שהיה נכה צה"ל סכרתי, הגיע לניתוח ברגל שמאל ובשל טעות כרתו לו את רגל ימין: "אמא טיפלה בו כמו עוד ילד באהבה ובהבנה. היא טיפחה אותו עד יומו האחרון וגם אותנו", סיפר אוהד. השמחה כצוואה ) בתה של יהודית מספרת על 49 מאיה ( הצוואה הרוחנית שהותירה אמה: "לצערנו אמא הלכה לעולמה באדר, שהוא חודש של שמחה ובסוף ימיה אמרה: 'כשאפטר מהעו־ לם תמשיכו את החיים, תשמחו ואל תיכנסו למרה שחורה. אמא היתה נכנסת לכל חינה וכל עלייה לתורה עם סלסלה של מתוקים שהכינה והכול לשם שמיים. תורמת סלי מזון למשפחות, כספים, או דאגה שלא ינ־ תקו להם חשמל או יוציאו אותם מהדירה. היתה עושה טלפונים לכל מי שהכירה בכדי לסייע. לא משנה מי האדם שעמד מולה, ואם היה יהודי או ערבי, היא כיבדה אותו והטמי־ עה את זה בתוכנו". משה סמיה יו"ר מרחב נתניה בהסתדרות ויהודית ז"ל היו בני דודים: "כל בעלי הח־ נויות בשוק אהבו וכיבדו אותה. היא היתה מסוג האנשים שכבר לא רואים כיום". בת דוד נוספת של יהודית היא השחקנית והזמרת הנתנייתית יהודית אנושי, שסיפרה על הגעגוע ועל כישורי המסחר יוצאי הדופן של בת משפחתה: "יהודית היתה יכולה ללמד כלכלנים מה זה כלכלה ומהו מסחר. היינו 100 מתאספות אצלה בחנות, כולם אהבו להיות שם, והיא היתה מבקשת שלא נדבר לשון הרע על אף אחד ומי שיעשה כן, שייצא מהחנות שלה. אני כבר מתגעגעת לחיבוק שלה". יהודית ז"ל הותירה אחריה ארבעה ילדים, מאיה, רננה, אוהד וסיון, כמו גם נכדים רבים ומאות מתושבי העיר שכבר מתגעגעים לד־ מותה הייחודית. ¿ השחקנית יהודית אנושי: "היא היתה מבקשת שלא נדבר לשון הרע על אף אחד ומי שיעשה כן, שייצא מהחנות שלה. אני כבר מתגעגעת לחיבוק שלה"

החנות 'יהודית נעליים' ונחשבה למלכת 40 הנעליים של נתניה ולאמא של השוק. כ־ שנה טרם לכן, הפעילה דוכן פלאפל בלב העיר (ברחוב ויצמן פינת שער העמק) כך שאין איש בעיר שלא הכיר אותה. לב ענק החנות שהיתה מפעל חייה ומוסד מיתולו־ גי להנעלה, ששירת דורות של נתנייתנים ברוחב לב ובסבלנות אין קץ, היתה גם מקום ו � ) אוזן למצ 72 של חסד, שם היטתה יהודית ( קות של אנשים, תרמה כמויות של נעליים וכספים למשפחות נזקקות ולאחרונה גם תרמה לחיילים ולמען המאמץ המלחמתי. ) בנה של יהודית סיפר כיצד 39 אוהד נווה ( הצליחה אימו לגעת בכל כך הרבה לבבות: "אמא היתה אשת חסד גדולה. פעמיים בחודש הגיעו כמה משפחות נזקקות לקחת כשהייתי עובד 25 נעליים למשפחה. לפני איתה, הייתי אומר לה 'אמא הם לא שילמו לך' והיא היתה אומרת, 'רשמתי להם, הם יחזרו לשלם' וחשבתי שזה מה שבאמת היה. רק בשבעה נודע לנו מהמשפחות, שככה היא היתה עוזרת להם. לא בכדי הגיעו ללוויה איש, בכללם ראש העירייה 1,000־ שלה כ מרים פירברג־איכר וגם ראש עיריית באר שבע רוביק דנילוביץ' אליו התוודעה אמי בזכות אחותי, אשת חינוך בבירת הנגב. אמא נפטרה יום לפני הבחירות ולמרות זאת, מרים התקשרה מידי יום לאמא בשבועיים האחרונים לשאול מה שלומה". ללוויה הגיעו אנשי ציבור ורבנים מכל רחבי הארץ. "גם ח"כ אביחי בוארון וח"כ אלי דלל, אלוף פיקוד דרום לשעבר יום טוב סמיה הגיעו, כך גם הרב הראשי של נתניה הרב קלמן בר, הרב יוסף בוטבול מבאר שבע, הרב נחום גולדשמיט רב חבד בעיר והרב דוד קאלף, יחד עם תושבים", מספר הבן. "יהודית היתה אלומה של אור", אמר חסיד ברסלב וכוכב הרשת שלום מכלוף, המוכר

הבת מאיה: "בסוף ימיה היא אמרה 'כשאפטר מהעולם תמשיכו את החיים, תשמחו ואל תיכנסו למרה שחורה. אמא היתה נכנסת לכל חינה וכל עלייה לתורה עם סלסלה של מתוקים שהכינה"

יהודית ז"ל. "עוצמה וכוח"

בתל השומר: "מהרגע שהועברה לשם, היא מיד התחילה לברך 'תודה למדינה שיש לנו בית חולים כזה נהדר ותודה לחיילים ששומרים עלינו, ותודה שאני יהודית בת מיסה קיבלתי את המחלה ולא מישהו אחר, ואני מוכנה להיות כפרת העם הזה'", מעיד אוהד, "חיילים היו החולשה שלה, וכשרא־ תה אותם מיד שלפה את הארנק, וכשסירבו לקבל כסף, היא היתה מציעה עוגה או כריך. אלף 18 כשפרצה המלחמה היא נתנה לי שקל ואמרה 'זה לחיילים'. "בכל אירוע ושבת חתן היתה מכינה דא־ בלה ומקרוט (עוגיות טריפוליטאיות) לכו־ לם, ולא לקחה שקל. תמיד ידעתי מי אמא

כ'החבר שלום'. "תמיד חייכה, כמו חסי־ דת ברסלב אמיתית. אחרי חמש שנות עק־ רות שלנו, כשאשתי הייתה בבית יולדות עם בכורי, הלכתי לבית כנסת להתפלל... יהודית היא זאת שהיתה עם אשתי בבית יול־ דות. תפסה לה את היד ואמרה לה אל תפחדי אני איתך יד ביד, בירכה והתפללה איתה". הכל למען החיילים לפני כשש שנים אובחנה יהודית עם סרטן במעי הגס ולחמה בו בגבורה. היא עברה טיפולים, כימותרפיה והקרנות עד שלפני כחודש מצבה החמיר והיא הועברה להוספיס

ועם ראש העירייה, פיירברג־איכר

צילומים: פרטי | עם ילדיה

12

15.3.2024 ˆ ידיעות נתניה, חדרה