חדרה 15.03.24

עומדות בחזית החיים השליחות והיד המושטת | חדרה

לידה שקטה, אשפוז ממושך של פג שלא בטוח שישרוד את יום המחר וליווי משפחות לקראת סוף חיי יקירן ‰ לרגל יום העובדים הסוציאלים שיצויין בשבוע הכירו את קרן חליבה, סמה חסדיה ואפכאר ביאדסה, עובדות סוציאליות ב"הלל יפה" שפועלות במחלקות הכי מאתגרות בבית החולים, ומסמנות בכל פעם נצחונות קטנים וגם גדולים

אפכאר ביאדסה: "המוות הוא חלק ממחזור החיים. זהו נושא שרבים חוששים לדבר עליו ודווקא כאן אנו נותנים לגיטימציה לדבר על זה"

מירית גולן

אפכאר ביאדסה (מימין), סמה חסדיה וקרן חליבה צילום: דוברות המרכז | הרפואי "הלל יפה"

הן מגיעות יום יום לעבודתן במרכז , נחשפות " הלל יפה " הרפואי לאינספור מקרים כואבים וטרגיים, כשתפקידן לעודד ולתמוך במטופלים ובבני משפחותיהם. זהו סיפורן של שלוש נשים חזקות, שבחרו לסייע לאנשים במצבים המורכבים ביותר בחייהם, בין אם מדובר בחולים העומדים למות, ליווי הורים לאחר לידה שקטה או אשפוז ממושך של פגים שכלל לא בטוח אם ישרדו את היום. דבר אחד מאחד את כולן: "הפידבקים החיוביים שאנו מקבלות מהמטופלים והמשפחות הם הכוח המניע שלנו". לקראת יום העובדים הסוציאלים (עו"סים) , תכירו את קרן חליבה, סמה 19.3־ שיצויין ב חסדיה ואפכאר ביאדסה, עובדות סוציאליות ותיקות בבמרכז הרפואי. "רכבת הרים מטורפת" שנים, היא 24 חליבה, בעלת ותק של עובדת כעו"סית של אגף אימהות ומ־ חלקת יילודים ופגים, ומלווה משפחות שחוו אובדן של תינוק וכאלה שילדם נולד במשקל זעיר או בשבוע מוקדם להריון ומאושפז בפגייה לאורך זמן. "הרבה אנ־ שים לא מבינים את המשמעות של לידת פג. מדובר ביצור קטנטנן, שלפעמים לא נראה כמו תינוק. יש הורים שקשה להם בהתחלה להסתכל על הפג, שלא לדבר על להחזיק אותו. הרבה חוששים ובצדק, מה יעלה בגורלו. האם הוא ישרוד? ואם כן, האם תישאר מוגבלות מסוימת? זו רכבת הרים מטורפת. כל יום בפגייה הוא עולם ומלואו. לא יודעים איך יעבור את היום הבא. לפעמים אני מוצאת את עצמי יוצאת משיחה עם אמא לפג שהצליחה להתרומם נפשית ולהתעודד ויום למחרת היא מתב־ שרת על כך שנאלצו להנשים את התינוק שלה, זה מצב מורכב מאוד רגשית", מס־ פרת קרן. במהלך השנים ראתה קרן לא מעט מצ־ בים מורכבים וטרגיים. באחת הפעמים התאשפזה במחלקת אם ועובר אישה בה־ ריון עם תאומים שהתברר כי אחד מהם נמצא ללא דופק. היא הייתה בשבוע די מוקדם ואושפזה כחודשיים עד ללידה. "היו לנו שיחות ממושכות לאורך האשפוז. היה לה מאוד קשה להתמודד עם העובדה שנושאת ברחמה עובר מת לצד עובר חי. סמה חסדיה: "ברוב המקרים אחרי לידה שקטה האבות יושבים בשקט. בשיחה איתו הוא איפשר לעצמו בפעם הראשונה להתפרק ולבכות. זה היה רגע מאוד עוצמתי"

מאז שהיא מתעסקת בתחום הפליאטיבי, טוענת אפקאר שתפיסתה כלפי אובדן ומ־ וות השתנתה. "הפנמתי עם עצמי שמוות הוא חלק ממחזור החיים. זהו נושא שרבים חוששים לדבר עליו ודווקא כאן אנו נות־ נים לגיטימציה לדבר על זה". "לפרוק את הכאב" שנה כעו"סית. 15 סמה חסדיה עובדת כ היא מלווה מטופלים המאושפזים במחל־ קה פנימית ג' ובמחלקת נשים. במסגרת עבודתה היא נחשפת לאינספור מקרי אלימות במשפחה, נשים חולות שנוטות למות, לידות שקטות בשבועות מתק־ דמים ועוד. "החלק החשוב ביותר הוא לתמוך ולאפשר להן לפרוק את הכאב והחששות. בדרך כלל הרבה נשים נמנ־ עות מלדבר, ואני מסבירה להן שזה חלק מההתמודדות, לחוות את הכאב ולע־ בד אותו". באחד המקרים טיפלה סמה בבחורה צעירה שאושפזה לעתים קרובות במחלקת נשים בגלל שרירן ברחם. היא עמדה לפני ניתוח כריתת רחם והעובדה שהייתה רווקה החמירה את הקושי והמו־ רכבות שבדבר. במסגרת השיחות סיפרה לה שחוותה אונס בילדות וכיצד זה מעכב אותה בחיים, גורם לה קושי למצוא זוגיות ולהיפתח לגברים. "נתתי לה את הטל־ פון שלי ובמשך שנתיים ליוויתי אותה. תוך כדי היא החלה לקיים מערכת יחסים עם בחור ואף נישאה לו, על אף העובדה שלא יכלה להביא ילדים. העובדה שהיה לי חלק בהצלחת התהליך שלה, שהצלי־ חה להתגבר על הטראומה, לקיים זוגיות טובה ואף להתחתן, אין תחושת סיפוק גדולה מזה". מקרה נוסף שסמה נזכרת הוא זוג שעבר . "ברוב המקרים 40 לידה שקטה בשבוע האבות יושבים בשקט ושומרים על איפוק וחוזק מול האישה. כשפניתי לאותו גבר והצעתי לו שנקיים שיחה אישית, הוא התוודה בפניי על הקושי הגדול והכאב העצום שחווה, ושהוא צריך להיות חזק בשביל אשתו ובשיחה הוא איפשר לעצמו בפעם הראשונה להתפרק ולבכות. זה היה רגע מאוד עוצמתי". במהלך שנות עבודתה הספיקה סמה לה־ תחתן ולהביא שלושה ילדים. "כאמא את יודעת שאין דבר כואב יותר מאשר לאבד את הילד שלך. כשאני רואה ביומיום את כל המקרים הקשים הללו, אני מזכירה לעצמי להוקיר תודה על מה שיש, גם על הדברים הקטנים ביותר". ¿

גם ברגע הלידה, היא ילדה בניתוח קיסרי את העובר המת ובמקביל אחזה בזרועותיה את התינוק החי. עד היום, מדי שנה ביום ההולדת, היא שולחת לי תמונות ומדגי־ שה עד כמה השיחות שלנו חיזקו אותה. אין דבר יותר מרגש מזה, זה הדלק שמניע אותי להמשיך לעסוק במקצוע כה תובעני לאורך עשרות שנים". "איכות חיים, לא אורכם" אפכאר ביאדסה עובדת כעו"סית בתחום הפליאטיבי. מדי יום היא נפגשת עם מטו־ פלים הנוטים למות ובני משפחותיהם כדי לסייע להם לקבל את ההחלטה הנכונה מהי הדרך הטובה ביותר עבורם לסיים את החיים ללא סבל. "אני מקיימת שיחות רבות עם המשפחות כדי להסביר להם שהמטרה היא לתת לאדם את האפשרות לבחור כיצד לסיים את חייו על פי רצונו האישי. לעתים המשפחה מרגישה שעצם הדיבור על סיום חיים משמע לוותר או 'להיפטר' ממנו וזה ממש לא כך. באמצעות השיחות שלנו הם מבינים שזה בסדר, שניתנת להם הפריבי־ לגיה דווקא להקל על יקיריהם שלא יס־

בול יותר. אני מסבירה להם על חוק 'חולה הנוטה למות' כששהדגש הוא על איכות החיים ולא הארכת חיים כשהמטרה הע־ ליונה היא להפחית את הסבל של המטופל ולאפשר לו לבחור כיצד לסיים את חייו, בין אם בהוספיס ביתי ובין אם בהוספיס מוסדי. יש הרבה התלבטויות, האם להמ־ שיך ולהילחם או להרפות ולכבד את רצון החולה לסיים את חייו בכבוד. אני פורסת בפניהם את כל האופציות, מלווה אותם ויחד אנו בוחנים את האפשרויות ומקבלים החלטה מה הכי נכון עבור המטופל ובני המשפחה", מסבירה אפכאר. אפכאר מספרת כי באחת הפעמים טיפלה באישה צעירה שאובחנה עם סרטן שד מת־ קדם והייתה על ערש דווי. שלושת ילדיה הקטנים הגיעו להיפרד ממנה והמש פחה לא ידעה כיצד לתווך להם את המצב. "יחד עם קרובת משפחה, אחות מתאמת שירות פליאטיבי ואני, הסברנו להם ברגישות את המצב. אצל ילדים חשוב מאוד להס־ ביר להם שהם לא אשמים. צריך לדבר על האובדן והתמודדות עם השכול תוך מתן תמיכה נפשית ורגשית לילדים לאורך זמן, שתהיה מעטפת טיפולית תומכת גם לאחר מכן, בקהילה ובבית הספר".

14

15.3.2024 ˆ ידיעות נתניה, חדרה