חדרה 15.08.25

"אנחנו לא עובדות בשביל לקבל תשואות. שום פרס לא ישכנע מישהו לעשות מה שאנחנו עושות. אנחנו עובדות כדי לאסוף, לתעד, לחקור, לדווח, ולתת קול למי שקולןם נדם"

ההרס בקיבוץ כיסופים ׀ צילום: דנה קופל

חניון רעים לאחר הטבח ׀ צילום: יובל חן

לא עובדות בשביל לקבל תשואות. שום פרס לא ישכנע מישהו לעשות מה שא־ נחנו עושות. אנחנו עובדות כדי לאסוף, לתעד, לחקור, לדווח, ולתת קול למי שקולןם נדם. זה מה שנותן לנו את הכוח להמשיך. המחיר האישי "מקווה שאצליח לשכוח" הנשים שעובדות 20 ד"ר אלקיים לוי ו־ איתה נושמות את העדויות, צופות שוב ושוב בתיעודים הנוראיים, זועקות את הכאב של המשפחות ומתעקשות שהוא יישמע. זה עומס רגשי מטורף. "הקושי הגדול ביותר הוא החשיפה היומיומית לחומרים וההשפעה המצט־ ברת שלהם עלינו, אבל ההשפעה הע־ צומה של מה שאנחנו עושות כבר עכשיו וההבנה שאנחנו משאירות אחרינו נכס היסטורי, דוחפות אותנו קדימה. כל עדות שאנחנו מקבלות, כל שיחה עם משפחה שאומרת 'תודה שהקשבתן לנו, תודה שחשפתן את האמת' – זו זריקת כוח". את אומרת שהמראות והעדויות משפיעים עלייך מאוד. איך זה בא לידי ביטוי? "שאלה טובה וקשה. אין ספק שזה משפיע על הבית והילדים. אנחנו בזה מאז השבעה באוקטובר. זה במובן 24/7 מסוים נהיה יותר קשה. שמות וסיפו־ רים שמתחברים לאירועים. משפחות רבות שמשתפות אותנו בכאב העצום. אני משתדלת לשמור על הבית והיל־ דים, לשמור על עצמי. זו כרגע שליחות עצומה שמונחת על כתפינו ואני מקווה שיום אחד הם יבינו יותר. מקווה שאני אצליח לשכוח קצת מה שהיום כה חד אצלי בזיכרון". מה השתנה אצלך מאז השבעה באוקטובר? "אני מרגישה כאב עצום על השבר במדינה, על החטופים שבשבי. על כל "אנחנו נושמות את העדויות, צופות שוב ושוב בתיעודים הנוראיים, זועקות את הכאב של המשפחות – ומתעקשות שהוא יישמע"

כך הרבה גורמים בעולם ובהנהגה שאכ־ זבו אותנו כאזרחים. אלו ימים של ייאוש ואם השתנה אצלי משהו - אולי פחות נאיביות". המשפחה "סיוע מהשכנים" אלקיים־לוי נולדה וגדלה בלוד ומת־ ש � במודיעין, תחילה ב 2016 גוררת מאז כונת השמשוני וכיום בשכונת מורשת, עם בעלה וארבעת ילדיהם: עומר, טליה, דפנה ונועם. המשפחה חזרה לישראל לאחר מספר שנים בארה"ב, שם השלי־ מה את הדוקטורט שלה במשפטים. החי־ פוש אחר קהילה תומכת דומה לזו שחוו בארה"ב הובילה אותם להתיישב דווקא במודיעין: "בארה"ב חווינו קהילתיות מדהימה, וכשחזרנו לארץ חיפשנו משהו דומה. מצאנו אותו בקהילת 'יחד' במו־ דיעין. זו קהילה חינוכית, אנגלו-סק־ סית, שמשלבת חילונים ודתיים ולומ־ דים בה מהגן ועד י"ב. בנוסף, בשנתיים האחרונות מצאנו בית חינוכי לבנות גם בבית ספר יוזמה שמעניק חינוך מעורר השראה". אלקיים לוי השתלבה בהנהגת ההורים ובוועד המנהל של קהילת 'יחד' - שכבר משפחות. במקביל, 1,000־ אז מנתה כ הייתה שותפה פעילה בהנהגת ההורים העירונית של מודיעין והובילה יוזמות עירוניות־חינוכיות שונות, בהן המהלך להרחבת קהילת "יחד" לבית הספר ניצ־ נים בעיר. "המעורבות הקהילתית הייתה תמיד חלק מהזהות שלי. החיבור המקומי העמוק הזה הוא גם מה שאפשר לי, ברגע האמת, להקים את הנציבות מהבית, עם סיוע מהשכנים, מחברי הקהילה, ליווי של מתנדבים מקומיים שאפילו עזרו לנו בבייביסיטר על הילדים כשהעבודה הפכה למרתון סביב השעון. זו שליחות שצמחה ממציאות קשה ומורכבת אבל מיד נתמכה על ידי האנשים המדהימים שחיים כאן", היא מספרת. "מדינת ישראל הזניחה את הזירה הבינ"ל ומתמודדת עם ההשלכות של הזנחה, זלזול, ניכור ואנטישמיות מתגברת שהגיעה למימדים עצומים"

לחשוף את הפשעים האלו לעולם", היא אומרת. לצורך כך גובש דוח נרחב שהתמקד משפחות שנפגעו בטבח ומעל 140 בכ- קורבנות. הדו"ח מיפה את אופני 450 הפעולה של חמאס עד שבהדרגה נחשפו דפוסי התעללות מזעזעים, שהראו כיצד התא המשפחתי הפך למוקד המתקפה. מאז, אחד ההישגים המרכזיים של הנ־ ציבות האזרחית בזירה הבינלאומית הוא הכרה בפשעים בקרב גופים משפטיים ברחבי העולם - הדו"ח אומץ על ידי מומחים בינלאומיים ובכלל זה בכי־ רים לשעבר באו"ם ובטריבונלים בינ־ לאומיים, ביניהם המשפטן הנודע, פרופ' אירווין קוטלר. ובזירה המקומית בישראל מתנהלת פעילות אינטנסיבית לא פחות. הנצי־ בות משתפת פעולה עם משרד המשפ־ טים, ופועלת בימים אלה מול מערכת המשפט לקידום מסלולים ייחודיים לה־ כרה במשפחות כנפגעות טרור, ומובילה תהליך של איסוף עדויות מהקורבנות. הביקורת "לא מחפשות פרסים" ד"ר אלקיים לוי, ראש מכון דבו־ רה, עו"ד ומרצה במחלקה ליחסים בין לאומיים באוניברסיטה העברית, קיבלה לפני שנה וחצי את פרס ישראל בתחום הערבות ההדדית, על פועלה להעלאת המודעות לאלימות המינית של חמאס. זמן קצר לאחר מכן נמתחה ביקורת על פעילות הנציבות שהקימה, אבל ד"ר אלקיים לוי, לא נתנה לזה לפגוע ברוח שלה ושל הצוות שעובד איתה לילות כימים. "אני מרגישה זכות עצומה לתת קול לקורבנות שלא מסוגלות או מסוגלים יותר. בין אם קולן נדם או הושתק או הוכחש משנאה. קשה להסביר את זה אבל זו שליחות שניתנה לנו ואנחנו מתייחסות אליה בחרדת קודש. אנחנו גם פוגשות כל כך הרבה אנשים בדרך שמחזקים אותנו ועוזרים. הקמנו את הנציבות האזרחית אל מול הכחשה בי־ נלאומית של פשעי המין ואל מול אזלת היד של גופים בינלאומיים ששתקו אל מול האכזריות הקשה ביותר שניתן לדמיין. הקמת הארכיון הזה היא הדבר הקשה והמורכב ביותר שעשיתי בחיי. רגשית, מקצועית, נפשית. אבל היא גם הייתה הדבר ההכרחי ביותר. אנחנו

המצב בעזה "חטופים לפני הכול"

בימים אלה, לנוכח המחירים הקשים והכואבים ומצבם הקשה ביותר של החטופים, גוברות הקריאות לעצור את המלחמה בעזה. את חושבת שנכון לעצור את המל־ חמה עכשיו? "לפעמים נדמה לי שאנשים שוכחים או בחרו להביע דעה בלי לראות את עומק הזוועות והסכנה שנמצאת לנגד עינינו והתרחשה פה. חמאס מחרב את האזור וממשיך לענות את החטופים שלנו. קטונתי מלהגיד מה צריך לעצור כאילו אל מול עיני כל הסיכונים הבי־ טחוניים לתושבי הרצועה ששנים זעקו. דבר אחד ברור - ישראל צריכה לשלב ידיים עם מדינות אחרות ולהשיב את החטופים שלנו כעדיפות ראשונה. זה היה צריך לקרות לפני חודשים רבים. בלתי נתפס שאנחנו עוד במצב הזה והם עוד בתוך התופת. ומה שאנחנו צריכים זה אופק לביטחון ותקווה לעתיד כאן. זה המינימום שנוכל לבקש לילדים שלנו". גם מצבנו בעולם לא מזהיר מבחינת תמיכה. "לצערי אנחנו נמצאים במציאות של כאוס עולמי. העיקרון המסדר והמארגן היחיד שמסיט את תשומת הלב הציבו־ רית ומאפשר למנהיגים לחמוק מבעיות פנימיות במדינות שלהן, הוא המצב במזרח התיכון. משתלם להן פוליטית להביע מעורבות אחרת היינו רואים התעלמות כמו מגנוסייד בסודן, המצב באפגניסטן, איראן ומדינות נוספות. לצד זה מדינת ישראל הזניחה את הזירה הבינ"ל ומתמודדת עם ההשלכות של הזנחה, זלזול, ניכור ואנטישמיות מת־ גברת שהגיעה למימדים עצומים. אני מפחדת מהיום שכבר לא ישתלם לאף מנהיג להביע תמיכה פומבית בישראל. נטשנו בעצמנו את הערכים שיצרו הז־ דהות וחיבור בין ישראל למדינות המע־ רב בתהליך איטי אבל החלטי ומתמשך". אחרי הכול, יש איזשהו רגע בשבוע שבו את לוקחת מרחק מהכול כדי לה־ חזיר כוחות? "אולי בשבת בבוקר כשכולם ישנים, אני מנסה לנשום עמוק ולהתחזק. נותן לי הרבה כוח גם להיות עם הילדים, לדאוג להם, לבלות איתם זמן, לראות שהם בסדר למרות הכל". ¿

איך אפשר לעזור? כל עזרה באיסוף החומרים והע־ דויות היא משמ־ עותית. הנציבות האזרחית קוראת לציבור להפקיד עדויות וחומרים דיגיטליים הנוג־ עים לפשעי חמאס באוקטובר: 7 ב־ תמונות, סרטונים, הקלטות, תכתו־ בות וכל מידע אחר. החומרים יישמרו בארכיון דיגיטלי מאובטח, כפוף לסטנדרטים בינ־ לאומיים, וישמשו בסיס למחקר, תיעוד והליכים משפטיים. ניתן להעיד בעילום שם או בזהות מלאה, בעברית, אנגלית או ערבית.

ידיעות נתניה, חדרה ˆ 15.8.2025 19