חדרה 19.07.24

אֵיך נוֹלֶדֶת בַּת ׁמִתּוֹך הַבֵּן?

אֵיך נוֹלַדְת מֵחָדָש כְּשֶׁאַתָּה כְּבָר כָּאן גָּבוֹה מִמֶּנִּי מַבִּיט בִּי בְּעֵינַיִם טוֹבוֹת מַנִּיח יָד רַכָּה עַל כְּתֵפִי וְאוֹמֵר:

הזה של להיות אשה".

מתי התחלת להבין? "לאט לאט היא התחילה לכאורה עם סממנים יותר נשיים. גידלה ציפורניים, מרחה לק. שאלתי 'שחר מה הדבר הזה.. זה נראה נשי'. היא השיבה 'מי אמר שזה חייב להיות נשי?' אז הבנתי ממנה שהיא עושה ניסוי של בחינת מגדר מול הסביבה ואמרתי אוקי אני עוזרת לה להצליח בניסוי. בתור ילד כל דבר ששחר עשה היה יסודי. הלכתי איתו לקנות איפור והוא לא הוא סיפר לנו שיש לו 26 אמר לי כלום. בגיל חברה כבר שנתיים ופתאום הבנתי, זה לא ני־ סוי. זה ניסוי שלו את עצמו בתור אשה ואני לא הבנתי את זה". לא קל, מה היתה התגובה הראשונית? "הראש נחצה לשניים, מצד אחד צעקות וצ־ רחות בראש. 'מה פתאום, ילעגו לו' ומצד שני, 'תתאפסי ומיד תסתכלי על העיניים שלו ות־ ראי כמה זקוק לחיבוק שלך'. אני מחבקת אותו וגל בעלי מחבק ואומר לו 'תודה ששיתפת אותנו' וברגע שהוא הולך, אני מתחילה לב־ כות ומרגישה שאיבדתי את הילד שלי, הת־ חושה היא של מוות. גל שאל מה קרה לך, ואני משיבה 'שחר מת'. הוא אמר לי 'לא. הוא פה. הוא רק בת'". מכתבים לשחר ואז היא מוצאת פורקן בכתיבה, מה שיסתבר בהמשך כתהליך שיעזור לה לעבד את החוויה, לקבל אותה וגם להפיק ממנה ספר מרגש, נוגע וחשוף: ”התחלתי לכתוב מכתבים לבן שלי שהוא עוד לא בת מבחינתי. ואין לי מסננים כי אני אומרת לעצמי 'זה שלי. הוא לעולם לא יראה את זה. זה הדיבור שלי עם שחר'. קצת הראיתי לגל דברים שכתבתי. שחר רק ידעה שאני כותבת ושזה תהליך שלי. הם הדהדו לי שזה משהו שיכול לתת פורקן גם לאנשים שעוברים איזה תהליך קשה כלשהו עם הילדים שלהם. אז אמרתי לשחר 'אני מוכנה להראות לך חלק מהדברים....' היא קראה ואמרה 'זה יכול לעזור לאנשים אני רק רק מבקשת שזה יישאר תהליך שלך, שיישאר בך'." בין המילים החזקות המתארות את המסע בדרך להכלה ולקבלה כתבה עזר בספרה בין היתר: ”קחי נא את בנך, את בכורך אשר אהבת, אשר אוהבת, לכי אליו מחדש, קראי לו, בתי". זה ספר ביכורים שלך. הכתיבה זרמה? "זה לא היה תחום שלי. הלכתי לקורסים אצל המשוררים מאיר גולדברג ונמרוד שיין. התחלתי לכתוב בלי לחשוב שזה הולך להיות ספר. ניגשתי לסופרת שגית אמת עם הרבה חומרים, היא היתה סוג של פסי־ בין המילים החזקות המתארות את המסע בדרך להכלה ולקבלה כתבה עזר בספרה בין היתר: ”קחי נא את בנך, את בכורך אשר אהבת, אשר אוהבת, לכי אליו מחדש, קראי לו, בתי"

אִמָּא, אַל תִּדְאֲגִי קְחִי אֶת כָּל הַזְּמַן, הַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר אַת תִּתְרַגְּלִי. אֲנִי סוֹמֶכֶת עָלַיִךְ.

כולוגית, רק בכתיבה. תוך כדי כבר למדתי קורס שני אצל המשורר יקיר בן משה". חגי עזר מספרת כי החלה להרצות על התה־ ליך שלה כדי לסייע לכל מי שמתמודד עם דיברו איתי 20-23 אתגר דומה: ”ילדים בני אחרי ההרצאה, סיפרו מה שקורה להם עם ההורים. בחורה צעירה סיפרה לי שהיא לס־ בית וההרצאה נתנה לה מוטיבציה לספר לאמא שלה. מבחינתי אם עזרתי לאדם אחד לא לחיות בשקר וכאב כבר עשיתי את שלי. בהרצאות אני מספרת שגדלתי במשפחה עיראקית שם בן נחשב ברכה, ובת קצת פחות. אני אדם מאמין באלוהים וגל שגדל בקיבוץ ־ לא. המזל שלי שהתהליך של שחר קרה בגיל מאד בוגר. יחד עם ההלם שקיבלתי שחר היתה מלאך מכיל. אחרי שחיבקתי אותה אמרתי לה 'שחר אני לא יודעת אם אצליח לא להתבלבל ולפנות אליך רק בנקבה'. והיא אמרה 'אמא תקחי את הזמן זה תהליך, מה שחשוב זה הרצון שלך, אני סומכת עליך. פתאום התחלפנו בתפקידים". אם כך בחירת שם הספר היתה טבעית? "אנשים מהעולם הטרנסי לא מבינים את השם הזה, אבל זו היתה המנטרה ששיננתי לעצמי כל הזמן כדי לזכור ולא להתבלבל 'עכשיו הוא בת'. יש בספר קטע קשה שם אני מספרת איך נתפס אצלי בתור ילדה 'זלמן שושי' (מראשוני הטרנסים בארץ) ואיזה תגובות היו במשפחה שלי כשראו אותו בטל־ וויזיה. כששחר סיפרה לי אמרתי בראש ' שחר לא יכול להיות זלמן שושי'. זה הקטע הראשון שנתתי לשחר לקרוא. את ההכי קשה. רציתי שתקבל את ההארד קור ואם לא טוב לה עם זה, הייתי גונזת את הכול". מה המסר שלך להורים שעוברים משהו דומה? "בסופו של דבר אם את מגלה את המקום של האהבה ורואה את הילד כמו שנולד ומתחברת לדבר הזה, אין שום דבר שיעמוד בפני האהבה הגדולה הזו“. ¿

ידיעות נתניה, חדרה ˆ 19.7.2024 23