חדרה 20.10.23

יומיים לפני המתקפה הרצחנית אירחה עדי שיטה, ממייסדות ניר עוז, כנס של מייסדי היישוב בביתה בעיר ‰ הם לא העלו על דעתם שגן העדן שהקימו יהפוך לגיהנום ‰ "שבו לנו חברים מהקיבוץ. אין את כל מה שבנינו. אני לא אותו אדם מאז", היא אומרת יומיים לפני הטבח: בחדרה התקיים כנס מייסדי קיבוץ ניר עוז

מירית גולן

"השורדים מהקיבוץ פונו בארבעה אוטובוסים לאילת ושם הם מנסים להשתקם נפשית. קשה לדעת אם יחזרו, אולי אנחנו כבר לא בגיל הזה. אני גם לא יודעת אם חבריי החטופים יחזרו, "עודד ליפשיץ ניגן על הפסנתר והביא איתו חוברת. כעבור יומיים הוא ואשתו נחטפו לעזה. קשה לתפוס את זה בכלל. ביום שישי עוד ניקיתי את השרידים של ההתכנסות מהבית, בשבת בבוקר כבר שמעתי ברדיו שיש התקפות אוויריות" שלושה מתוכם ממש חולים"

כנס מייסדי הקיבוץ צילום: עדי | בחדרה שיטה

בחמישה באוקטובר, יומיים לפני המתקפה הרצחנית של החמאס על עוטף עזה, התקיים בחדרה כנס של

מייסדי קיבוץ ניר עוז. עשרות קיבוצניקים 85-86 מהגרעין המייסד של הקיבוץ, בגילאי ) מחדרה, 85 התכנסו בבית של עדי שיטה ( ממייסדות הקיבוץ, מבלי לדעת אילו זוועות מצפות להם ביום שבת. יותר ממשפחה חברי הגרעין המייסד שמרו על קשר טוב לאורך כל השנים. הם נפגשו, התעדכנו, ערכו כנסים וטסו ביחד לחו"ל. "זה קיבוץ שידע לקבל ולשמור על קשר עם חבריו גם כשעזבו, אפילו יותר ממשפחה", מספרת שיטה. "כל אחד ידע איפה כולם, איפה הנ־ כדים של כולם, כולם ידעו הכול על כולם. טסנו לחו"ל ביחד, נפגשנו בכל פעם במקום אחר בארץ, בצפון, בדרום, במרכז, עשינו לפני שלוש שנים כנס במלון בחדרה. בקו־ רונה זה נעצר ואז בביקור בחיפה, אצל חבר קיבוץ לשעבר שלא יכול להתנייד יותר מדי, מישהו מאיתנו אמר 'בואו נחזור למפגשים'. אני מיד התנדבתי לעשות אצלי, כדי שלח־ בר מחיפה יהיה קל יותר להגיע. תוך שבוע 17 חברים, בעלי צלי נפטר לפני 45 נרשמו שנה ככה שאני לבד. אבל השתלטתי על האירוע, הזמנתי קייטרינג, נכדי וניני באו לעזור, מילצרו וניהלו הכול ביד רמה". לדברי שיטה, במפגש המחודש, הרוח היתה מרוממת: "השמחה הייתה מעל ומעבר כי לא נפגשנו בקורונה. עודד ליפשיץ ניגן על הפסנתר והביא איתו חוברת. כעבור יומיים הוא ואשתו נחטפו לעזה. קשה לתפוס את זה בכלל. ביום שישי עוד ניקיתי את הש־ רידים של ההתכנסות מהבית, בשבת בבוקר כבר שמעתי ברדיו שיש התקפות אוויריות. צלצלתי לחברה שלי חנה מהקיבוץ, היא לא ענתה. לא צלצלתי עוד כי ידעתי שהם בטח בממ"ד. התקשרתי לחבר אחר, שלמה, והוא ענה ולחש לי 'אני לא יכול לדבר, מדברים פה ערבית ואני מחזיק את הדלת'. סגרתי מיד. לא ידעתי מה קורה". תוך מספר שעות קיבוץ ניר עוז הפך מגן עדן לגיהנום: "אין קיבוץ, אין ניר עוז, שבו לנו חברים מהקיבוץ, בתוכם שני זוגות עודד ליפשיץ ואשתו ועוד זוג אחד שהם לא אנשים בריאים. אין את כל מה שבנינו. אני לא אותו אדם מאז שבת. אומרים שמי שהיה בקיבוץ אי אפשר להוציא את הקיבוץ ממנו וזה ככה. אני גרה בחדרה שישים שנה, יש לי משפחה גדולה כאן, נכדים ונינים, אבל בלב אני קי־ בוצניקית. כששואלים אותי מאיפה את, אני משיבה 'ניר עוז' אחר כך אולי אומרת הוד , ואחר כך אולי 17 השרון שם חייתי עד גיל אומרת חדרה. יש לנו קבוצת ווטסאפ שלנו !' כאילו הכול בסדר. 10 שנקראת 'ניר עוז

מדינה במלחמה גן העדן הפך לגיהנום

, לפני הגיוס וזו היתה פסגת האושר. 17 בני הגאווה שלנו צמחה לגבהים בלתי רגילים". לדבריה, קודם לכן עברו החברים הכשרה בקיבוץ נחשון. כשהבנים התגייסו לנח"ל והבנות בשלב מאוחר יותר: "אבל 80 במחנה לפני כן היינו קצת במגידו. אנחנו כקבוצת נח"ל הגענו לניר עוז, הייתה שם קבוצת קיבוצניקים לפני כן שהחזיקה את המקום, בדברים הבסיסיים, אחר כך כולם הצטרפו. היו לנו יחסים עם עזה. הם היו גונבים, שמ־ רנו בשמירות על מגדלים בנים ובנות. אחר כך נהיו זוגות בקיבוץ והיה צורך בהכשרת עובדים, אני לא רציתי לעבוד במטבח ותח־ זוקה וביקשתי להיות רפתנית. אמרו לי שזה לא יהיה אז אמרתי 'אז בשדה' ובאמת שנה אחת עבדתי בשדה. זה היה קשה, אבל עשה לי טוב". בהמשך נולדה הילדה הראשונה בקיבוץ ושיטה הפכה למטפלת שלה: "הלכתי לתל השומר, למדתי ארבעה חודשים לטפל בתי־ נוקות וטיפלתי בתינוקת הראשונה, רחל, ואז התחתנתי עם צלי מהגרעין שלנו ובחג האר־ בע של הקיבוץ נולדה ביתי הבכורה. אמרו לי תקראי לה 'נירה' או 'עוזית', והסכמתי על נירית. כשנירית היתה בת שלוש וחצי עזבנו את הקיבוץ. גרנו מעט ברעננה ומשם הגענו לחדרה. בטירונות כשהיינו עוברות באולגה בדרך למטווחים תמיד אמרתי לבנות 'בחיים 60 לא אגור בחדרה' והנה אני גרה בחדרה שנים. אחר כך אמרתי 'בחיים לא אהיה מורה' שנים, כלומר אף פעם 30 והייתי מורה משך אל תגידו 'לעולם לא". כעת היא מקווה לשמוע חדשות טובות באשר לחבריה החטופים מניר עוז ומספרת כי למרות ההרס החורבן והתמונות הקשות, היא עדיין זוכרת את הרגעים הטובים והיפים של הקיבוץ: "יש לי המון זיכרונות יפים, הכי יפים מחיי בעצם, ורגעים מאושרים בקיבוץ, זה משהו שאי אפשר להוציא ממני".

| קיבוץ ניר עוז לאחר המתקפה הרצחנית צילום: אלבום פרטי

היום כבר לא הכול בסדר. אני אישה חזקה בדרך כלל, אבל היום כבר לא". הרבה תושבים מהעוטף, אנשי שלום, סיפרו על תחושת בגידה מהצד הפלסטיני. "זה לא שייך לצד הפלסטיני אלא לח־ מאס. אני חושבת שהם סובלים ויסבלו בגלל ההנהגה שלהם". חברי הגרעין המייסד, החברים שלך, יח־ זרו לניר עוז כשישוקם? "אי אפשר לדעת. השרידים מהקיבוץ פונו בארבעה אוטובוסים לאילת ושם הם מנסים להשתקם נפשית. קשה לדעת אם יחזרו, אולי אנחנו כבר לא בגיל הזה. אני גם לא יודעת אם חבריי החטופים יחזרו, שלושה מתוכם ממש חולים. מי ייתן להם שם תרו־ פות? מי ידאג להם? אולי צעירי הקיבוץ יתעשתו, יחזרו ויבנו מחדש. המקום היה גן עדי שיטה. "כל הזיכרונות הכי טובים של צילום: אלעד גרשגורן | " חיי הם מהקיבוץ

עדן והפך לגיהינום. כל הזיכרונות הכי טו־ בים של חיי הם מהקיבוץ. הוצאתי ספר על הטיולים שלנו לחו"ל ביחד 'טיולי גרעין ניר עוז בחו"ל' ועוד אחד 'ניר עוז ימי בראשית'". פסגת האושר בעוד חודש תהיה שיטה, ילידת הארץ, בת . את הקמת הקיבוץ היא מתארת כפסגת 85 הגאווה והאושר: "נולדתי כפלסטינאית, אז היה פלסטינה לפני קום המדינה, ככה שבת־ עודת הזהות שלי היה כתוב פלסטינאית, כמו כל מי שבגילי ונולד במדינה. גדלתי ברמ־ תיים, היום הוד השרון והלכתי לתנועת הנו־ ער 'השומר הצעיר'. ההנהגה הראשית ציר־ פה גדוד מכמה מקומות בארץ. הודיעו לנו שהגדוד הזה מרים קיבוץ חדש ביחד. היינו

6

20.10.2023 ˆ ידיעות נתניה, חדרה