חדרה 22.07.22

תרבות

/ מירית ג ולן /

בדרכי נועם נעם הראל היה חבר בהרכבים וניגן עם אסתר רדא ‰ אלא שאז הוא חזר בתשובה ועבר תאונת דרכים קשה, אירועים שהובילו אותו להוציא לראשונה, שירים כסולן ‰ "זו ההגשמה העצמית שלי", הוא אומר

) הוא מוזיקאי, יוצר 41( נעם הראל וגיטריסט מוערך שמתגורר בחריש. לפני שבועיים השיק את סינגל הבכורה שלו, "עכשיו", שעוסק בחיים בעידן ריבוי המ ־ סכים, וכתוצאה מכך בהיעדר האינטימיות והשקט. עבור הראל, שברוב חייו המוזי ־ קליים היה חלק מהרכבים שונים, מדובר

שינתה את התמונה. זה היה קשה מאוד נפשית ופיזית, הגפיים נשברו לחלוטין, למרות שהיה נס גמור בתאונה שלא נפ ־ געתי בראש ובאיברים הפנימיים. התאונה הביאה לכך שהחומרים קיבלו גוון אחר. בזמן שהייתי בשיקום בבית לוינשטיין על כיסא גלגלים, היו רגעים מכוננים. למשל זכורה לי סיטואציה שרציתי לשתות משקה חלבון, הגעתי לסופר וראיתי אותו במדף למעלה, ככה שלא יכולתי להגיע אליו. ישבתי, הסתכלתי עליו ולא ידע ־ תי מה לעשות. אנשים התחילו להסתכל עליי, הייתי מובך נורא והבנתי שאני חייב להסתמך עליהם, אין ברירה. מישהי הצי ־ עה לי עזרה, מהמבוכה אמרתי לה 'תודה, אסתדר', והיא הסתכלה עליי, כאילו איך תסתדר? בסוף אמרתי לה מה אני צריך. לצד זה שהייתי נורא נבוך, גם הבנתי את המגבלה עמוק יותר. הבנתי שאנחנו תמיד מוגבלים על ידי משהו, רק שבמקרה של הכיסא רואים את המוגבלות. ההבנה הזו דחפה אותי להגיע למקום שהייתי קודם, הרצון להשתקם קיבל מימד אחר וכך גם השירים". לדבריו, גם הריתוק למיטה השפיע עמו ־ קות: "יש רגעים בנכות שמחד שוברים אותך ומנגד גורמים לך להעריך כל רגע. לפני שהגעתי לכיסא, רותקתי עם גפיים שבורים למיטה חודשיים. ביום יום עם יד אחת שפעלה, שקעתי כמו כולם לפלאפון, אבל כשהגיעה שבת, זה היה רק אני והקיר שמולי. קושי רב לצד רגעים עוצמתיים. ביום-יום כל הזמן אנחנו מחפשים התחד ־ שות, ככה אנחנו עושים גם בפלאפון, מחפ ־ שים את החדש. הרעיון של שכיבה מול קיר פתח אצלי את ההתחדשות הפנימית, לא מתוך חושים וגירויים חיצוניים אלא נבי ־ עה פנימית טהורה שלי, שבאה לידי ביטוי בשירים". הסינגל הראשון שלו "עכשיו", מושמע כבר ברדיו מורשת וברדיו סול ולדבריו, השירים הבאים כבר מוכנים. איך אתה מגדיר את הסגנון שלך? "בספוטיפיי, כשהייתי צריך להגדיר הכ ־ נסתי 'אינדי פופ', למרות שאני לא בטוח שזה עונה להגדרה, וגם לא בטוח שהסינג ־ לים הבאים יישמעו ככה". ומה החלום? "כשהייתי ילד, חיפשנו מטרה למה להיות מוזיקאי. גם ב'מלאכת'. תכלס זה הרגיש לי קצת כמו זיוף, כדי להיות מפורסמים. הייתה תקופה ארוכה שחששתי לעשות מוזיקה שלי, כי חששתי לעשות שלא לשם שמיים, כלומר בגלל אגו ופרסום וכל הכ ־ רוך בזה. ההסכמה שלי לעשות מוזיקה בכל זאת, היא רק מתוך המחשבה שהמוזיקה לא שייכת לי, היא שייכת לכולם ובפרט לכל אחד שחלקי הנפש שלו קשורים למוזיקה שלי, זו ההגשמה העצמית שלי".

נעם הראל. "יש רגעים בנכות שמחד שוברים אותך ומנגד גורמים לך להעריך כל רגע" צילום: דניאל שרון |

בשיר ראשון כסולן. לדעת לתת

כבר לפני ארבע שנים החל לעבוד על חו ־ מרים עצמאיים, אלא שתאונת דרכים קשה שעבר, עיכבה את הוצאתם לאור. "התאונה וההשלכות שלה הביאו לכך שהחומרים שלי קיבלו כיוון שונה", הוא מסביר. "הדו ־ גמא המוחשית הראשונה לכך היא הסינגל 'עכשיו' שמברר את נושא המסכים והרע ־ שים החיצוניים שמקשים עלינו להתחבר למהות הפנימית, לתת ולא רק לקבל". הראל, נשוי פלוס שלושה, הוא היום אדם דתי, אחרי שחזר בתשובה. בראשית דרכו המוזיקלית היה גיטריסט בלהקת הרוק המ ־ תקדם "מלאכת". את אלבומו הראשון של ההרכב "בין לבין", אופרת רוק בשפה הע ־ ברית, רכשה ושיווקה חברה יפנית. סגנונם הוגדר כשילוב בין ז'אנרים שונים ובתוכם רוק קלאסי, רוק מתקדם, רוק כבד, פיוז'ן ומוזיקה קלאסית. ההרכב שצמח בנתניה, שם התגורר אז הראל, הוציא גם אלבום משולש בשם "תחת עץ האדומים". הראל נולד בבית אמנותי למשפחה מו ־ החל לנגן. "אחי שניגן 13 זיקלית ובגיל משך יותר לכיוון הרוק, ואחותי שניגנה אף היא משכה לכיוון הקלאסי, ככה שמצאתי את עצמי באמצע", הוא מספר. "אבי, משה הראל היה אמן ואמי נילי הייתה זמרת במ ־ קהלות של כפר ויתקין. הייתי מאוד מכוון גיטרה אז. התפקיד של הגיטרה הוא מאוד מפותח בעולם הרוק, ככה שהתעמקתי בנו ־ "בתקופה ההיא הייתי בכיוון של להוציא חומרים שלי והתאונה שינתה את התמונה. זה היה קשה מאוד נפשית ופיזית. התאונה הביאה לכך שהחומרים קיבלו גוון אחר" כמו כולם לפלאפון, אבל כשהגיעה שבת, זה היה רק אני והקיר שמולי. קושי רב לצד רגעים עוצמתיים" "רותקתי עם גפיים שבורים למיטה חודשיים. ביום יום עם יד אחת שפעלה, שקעתי

שא וכשגרנו בנתניה הוקם ההרכב 'מלא ־ כת'. אחרי ההקלטה של האלבום המשולש שהייתה מתישה מאוד נפשית, מצאתי את עצמי מחפש כיוונים אחרים, מסתקרן למשל ממוזיקה יפנית, אינדיאנית, וכתבתי קטעים כאלו. כבר באלבום המשולש ניתן לזהות חלק מהסקרנות הזו". בהמשך, הכיר את רעייתו, הזמרת דבורה הראל, וביחד עם חברה משותפת הזמרת אסתר רדא, הקימו את ההרכב "אסתר, נעם ודבורה", שהיה יותר בכיוון של מוזיקת עולם. הם הופיעו ברחבי הארץ והשתתפו במגוון פסטיבלים. "היינו חבורה מאוד צמודה", הוא מספר. "כתבנו הרבה מוזיקה ומילים ביחד, מן זמן של אמנות כזה. היו הרבה הופעות בפאבים בתל אביב ובנתניה, בפסטיבל אדמה בטבריה ובפסטיבל סולם יעקב". שיקום ממושך לאחר הנישואים והחזרה בתשובה, הס ־ תיימה דרכו של ההרכב והראל עבר לנגן בהרכבי חתונות שונים ובמקביל הקליט עבור מספר פרויקטים ועסק בהפקה מוזי ־ קלית. ואז, לפני ארבע שנים, הגיעה הת ־ פנית: תאונת דרכים קשה שעבר, שיגרה אותו לאשפוז ושיקום ממושך, ושינתה גם את יצירתו המוזיקלית. הראל רכב על אופניו בדרכו חזרה מהע ־ בודה. הוא נדרס, איבד הכרה, עבר שלושה

ניתוחים ושהה בשיקום בבית לוינשטיין, במשך תשעה חודשים. זמן רב לא יכול היה להזיז את גפיו והיה סיעודי לחלוטין. אז התגבשה אצלו ההחלטה, שכשייצא מזה, יקליט את שיריו האישיים ויעבור לקדמת הבמה. כשיצא מבית החולים, בתחילה על כיסא גלגלים, החל ליצור את הפרויקט המוסיקלי האישי והמרגש שלו. "זה קרה במעבר חציה בצומת הדסים. זו הייתה תאונה מחרידה, עם השפעות משמ ־ עותיות", הוא אומר. "בתקופה ההיא הייתי בכיוון של להוציא חומרים שלי והתאונה

צילום: זיו דשא

עם ההרכב "אסתר, נעם ודבורה". יותר בכיוון של מוזיקת עולם

ידיעות נתניה, חדרה ˆ 22.7.2022 33