חדרה 23.08.24

שני לא הרגשתי בן אדם. בהתחלה רציתי לדבר כמה שפחות, כי מבחי־ נתי אם אני לא מדברת על זה, אולי זה לא קרה. זו הייתה תגובה קשה לט־ ראומה". איך התמודדת עם המצב במהלך התקופה הזו? "במשך קרוב לשנה אתה רואה את הכל אחרת. זה משפיע לא רק פיזית, אלא גם על החשיבה. אתה מגיב לד־ ברים באופן שונה וכל מה שהכרת מבחינת תחושות ויכולות לא נמצא שם עוד. בעקבות הפציעה גם לא עסקתי ברפואה במשך שלוש וחצי שנים. לוקח לך המון זמן להבין איך משתמשים בכיסא, וגם הראש לא היה שם. אמרתי שאני לא הולכת לטפל באחרים על חשבון טיפול בגוף ובנפש של עצמי". השיקום ("חיפשתי ספורט כדי לא להתחרפן") כשנה וחצי לאחר הפציעה הקשה, וכ־ חלק מההתמודדות עם הסיטואציה המו־ רכבת, מצאה שפיר מזור בספורט חדש מבחינתה: חתירה בסירת קאנו. "אני נרקומנית של ספורט, לא משנה מה", היא אומרת. "במשך שנה, בזמן הקורונה, עשיתי בבית מספר תרגילים מדי יום, אבל למרות משמעת עצמית גבוהה, בשלב כלשהו חלה התרופפות. חיפשתי ספורט כלשהו כדי שלא את־ חרפן וגם כי בתור רופאה אני יודעת שפעילות גופנית עוזרת לשיפור מער־ כת העצבים שנפגעה אצלי. "מבין כל האפשרויות, חתירה בקאנו נראתה לי המהנה ביותר, כי אתה נמצא מחוץ לכיסא הגלגלים במקום פתוח ויפה. בנוסף, אתה זז די מהר, וזה נשמע לי דיל מעולה". שפיר החלה להתמקצע בתחום תוך שהיא מעבירה שעות רבות באימונים, בין אם במי הירקון בתוך הסירה ובין אם בחדר הכושר. "זה קצת מאתגר לשלב בין העבודה כרופאה לספורט", היא מודה. "זה אומר לוותר על זמן פנוי שיש כי לרופאים וספורטאים אין הרבה כזה. אני יוצאת מאוד מוקדם בבוקר עם שני תיקים וחוזרת מאוחר בערב. את ימי החופש שמגיעים לי מהעבודה אני מנצלת לטובת השתתפות בתחרויות בחו"ל". האולימפיאדה ("בלי לחשוב פעמיים עניתי, 'ברור שכן'") בימים אלו שפיר מנצלת ימי חופש נו־ ספים בהכנות לקראת המשחקים הפרא־ באוגוסט ויסתיימו 28 לימפיים שיחלו ב כשבוע וחצי לאחר מכן. את הבשורה המ־ רגשת על השתתפותה במשחקים, קיבלה רק לפני מספר שבועות. "באליפות העו־ לם לא סיימתי במקום הנדרש ודי התא־

"כרופאה אני יודעת שפעילות

גופנית עוזרת

לשיפור מערכת העצבים שנפגעה. מבין האפשרויות, חתירה בקאנו נשמעה לי כמו דיל מעולה: להיות במקום יפה ופתוח מחוץ לכיסא הגלגלים וגם לזוז מהר"

שפיר. "מאתגר לשלב בין העבודה כרופאה | " לספורט צילום: כללית

פורטאית נוספת בקיאקים, טליה אילת, שהבטיחה את מקומה לפני שנה בערך. עשיתי את כל הסידורים לנסיעה ברמה האישית וגם הוועד הפראלימפי היה צריך לסדר כמה דברים וכולם נרתמו לעזור בהתראה קצרה.

כזבתי", היא מספרת. "לא מזמן, כשאני במהלך ביקור רופאים בבית חולים, קי־ בלתי שיחת טלפון מהוועד הפראלימפי אבל לא עניתי כי זה הפריע לביקור. זמן קצר לאחר מכן קיבלתי הודעה ממישהי מטעמם שביקשה שאחזור אליה. "לאחר הביקור, יצרתי איתה קשר ומהר מאוד היא העלתה על הקו את המאמן כששניהם מתווכחים מי יספר לי. שניהם עדכנו אותי שקיבלתי את הכרטיס למ־ שחקים ושאלו אם אני רוצה לנסוע. בלי לחשוב פעמיים עניתי 'ברור שכן!'. שפיר מודה שזה היה מקום די מוזר לקבל בו הודעה מדהימה שכזו. "הת־ להבתי מאוד ולקח לי רגע לעכל", היא מספרת. "ניגשתי למנהל המחלקה והוד־ עתי לו שלמחרת אני לא מגיעה כי אני נוסעת לצרפת. הוא אמר שהידיים שלי רעדו כי כנראה התרגשתי מאוד. בהמשך היום ההתרגשות הוחלפה בלחץ מטורף כי התחלתי להבין מה קורה. "זו הייתה התראה של מספר ימים לפני הנסיעה. בינתיים הצטרפתי למאמן ולס־

"בהזדמנות זו אני רוצה להודות למי שמאפשר לי להיות ספורטאית ולהגיע למקום הזה - המאמן ויטלי דרוזד, מועדון 'בית הלוחם', הוועד הפראלימפי והההתא־ חדות הישראלית לספורט נכים". איך זה מרגיש לייצג את ישראל בימים האלו? ראינו את התפרצות הרגשות של הספורטאים הישראלים במשחקים האולימפיים. "זה כבוד גדול, וזכות מטורפת להגיע למעמד הזה". איך קיבלו אתכם בצרפת לאור המלח־ מה בארץ? "מתייחסים אלינו ממש יפה. אין לנו יותר מדי אינטראקציה אבל המועדון שמארח אותנו לאימונים מתייחס אלינו מדהים וקיבל אותה בצורה מחבקת ותומכת". לאן את שואפת להגיע במשחקים? "אני מתאמנת ועובדת קשה כדי לעשות את הכי טוב שלי. אם אני כבר זוכה להש־ תתף בתחרות, אז זה לא רק לייצג את עצמי אלא גם את המדינה. אני רוצה לעשות את זה הכי טוב שאפשר".

"בעקבות הפציעה לא עסקתי ברפואה במשך שלוש וחצי שנים. לוקח המון זמן להבין איך משתמשים בכיסא, וגם הראש שלי לא היה שם. אמרתי שאני לא הולכת לטפל באחרים על חשבון טיפול בגוף ובנפש של עצמי"

25

ידיעות נתניה, חדרה ˆ 23.8.2024