חדרה 24.05.24

החמישיה הפותחת 5 שלומי אהרוני

עם אחד לב אחד

אוהדי בית"ר שמחים צילום: פרטי | לאיד

ספורט

מכבי ת"א כדורגל כיבדה לוחם שאיבד את ראייתו ואפשרה לו להשתתף בטקס האליפות הפועל ירושלים כדורסל העניקה לאופיר ‰ אנגל ששוחרר משבי חמאס להניף את גביע המועדונים הוכיחו שדרך הספורט ‰ המדינה וגם: ‰ אפשר לספר את הסיפור של כולנו הניסיון ‰ ההצתה המאוחרת של בני יהודה וההישג של קרית ‰ של אבוקסיס לשלום בית שמונה, שבתקופה הקשה ביותר עלתה ליגה

הלב הצהוב והאדום מתן לוי, לוחם מילואים שאיבד את ראייתו בלחימה בעזה הוא זה שהעניק לשחקני מכבי ת"א את צלחת האליפות בשבת האחרונה בבלומפילד. אופיר אנגל, ששוחרר משבי חמאס, הוא זה שהניף את גביע המדינה בו זכתה הפועל ירושלים בכד דורסל ביום חמישי שעבר. אין, ולא תהיה, סצינה שממחישה את השנה הזו ואת המציאות המטורפת של חיינו כמו המחווה המרגשת של הפועל ירושלים כדורסל ומכבי ת"א כדורגל. הרעיון הזה אמנם נולד כדי להודות ללוי ולאנגל על ההקרבה שלהם ועל היותם הישראלי היפה, אבל הוא גם הדהד מסר שנראה כי רק מי שחי כאן יבין - שכל שמחה במדינה הזו, מאירוע משפחתי ועד זכיה בגביע או באליפות, היא בעירבון מוגבל נוכח ההרוגים הפצועים והחטופים, ששוברים את הלב של כולנו. שכל צעקה אחרי גול או סל מכריע, שבימים כיתקונם היו יוצאים מלוא הגרון, מאבדים ווליום, כי למי יש חשק וסיבות לשמחה כשאד נחנו מוקפים בסיפורי זוועה וטרגדיות שמבקרות כמעט בכל בית בישראל, בכל משפחה מורחבת או מעגל חברים קרוב או רחוק? הכדורגל שלנו הוא ממש לא "הליגה השישית בטיבה באירופה", כדברי המד שפט של יו"ר ההתאחדות לשעבר אבי לוזון, יותר מדויק הליגה ה"שישים ומשהו" באירופה. אנחנו לא מגיעים לטורנירים גדולים וכל העסקונה שמד נהלת את הענף כבר הפכה את כולנו

לאדישים לכל מיני מחדלים. אבל זה עדיין שלנו. עם אוהדים שהם חיילים, אוהדות שהן חטופות, משפחות שהזיד כרון האינסטינקטיבי שלהם מהאוצר היקר שלהם שנפל על המולדת זה המשחק האחרון בו נכח ואו הפוסטר הצהוב הירוק האדום הכחול או הכתום שהיה תלוי לו בחדר. למכבי ת"א כדוד רגל והפועל ירושלים כדורסל מגיד עות מחיאות כפיים לא בגלל שהם זכו בתואר, אלא בגלל שהם הראו ברגע אחד מכונן שהלב של כולנו כואב בגלל אותם הדברים בדיוק. מוד על הקווים במשחק הסיום הם ערן סאסי, אלעד גבאי ואיציק עזוז בניסיון האחרון לעקוף את עירוני טבריה לה יחס שערים עודף על הכתומים. טבריה תתארח היום (יום ו') בהרצד ליה, בני יהודה באום אל פאחם, כל זאת כאשר בטור שערי הזכות לטבריה עדיפות של ארבעה שערים. לא ברור מה היה כל כך דחוף לאנשים ד � ה 90 ברחוב האצ"ל להחליף מאמן ל קות האחרונות של העונה. הרי גם אם עומר פרץ איבד במידה מסוימת את הקסם מול שחקניו, וגם על הדרך יתרון של שבע נקודות פער מהמקום השלישי - הרי הוא זה שהוביל את בני יהודה לסיטואציה בה היא נאבקת על כרטיס לליגת העל עד הרגע האחרון. שיפודי התקווה מחזור אחד לסיום העונה החד ליטו בבני יהודה לפטר את המאמן עומר פרץ ומי שיעד

מוסרית, וגם מקצועית, צריך היה לתת לו לסיים את העבודה גם אם הסיום יהיה עגום. אי אפשר לקחת עונה שלמה ולד כווץ אותה למשחק אחד הגם שבד דרך כלל מאמנים מנצחים במשחק הבכורה שלהם. הרי אם בני יהודה תפתיע את כולם ותחגוג באום אל פאחם עליית ליגה, פרץ הוא אחת הסיבות העיקריות לכך. אם תפספס את הרכבת (או שמא כבר פספסה) זו בטח לא תהיה אשמתם של סאסי, גבאי ועזוז. אם בבני יהודה חשבו שפרץ הוא לא התשובה ליעדים של המועדון, היו צריכים להיפרד ממנו לפני שלושה ארבעה שבועות. אם חשבו שהעסק הזה גדול עליו, למה החתימו אותו לשלוש שנים. אם הם חושבים שחייב להיות שינוי מיידי, למה חיכו עד עכשיו? זה קצת מזכיר את מה שקרה בהפועל ת"א כשהחליפו את יוסי אבוקסיס בסלים טועמה. כשכבר החד ליטו בבלומפילד שטועמה יעמוד על הקווים, לא נשאר הרבה לשנות בשני משחקים. אז תארו לכם כמה מרחב התמרון הוא צר במשחק אחד. מעניין אם פרץ, הידוע כג'נטלמן אמיתי, מתפלל שקבוצת לשעבר, בני יהודה - תבצע מהפך בצמרת, או שמא הוא יחזיק אצבעות לטבריה. אחרי הכל, עם כל הכבוד לג'נטלמניות (ולד מענק העלייה בחוזה שלו) מאמנים הם גם בני אדם וזה מאד טבעי שהם ירצו שויתור עליהם יתפוצץ למעסיקים שלהם לשעבר בפרצוף.

פרץ. למה לא חיכיתם עוד רגע?

24.5.2024 ˆ ידיעות נתניה, חדרה 34