חדרה 26.01.24

קבוץ כפר עזה: "נדב אב המשפחה והבת הבכורה ים נרצחו וחן (האם) עם שלוע שת הילדים אגם, טל וגל נחטפו לעזה. פגשתי את עומרי, אחיה של האם, חן, כשבועיים מפרוץ המלחמה במסגרת המיזם שלו 'רצים עד שהם חוזרים' לאורך חוף הים בת"א, שם פניתי אליו וסיפרתי לו על הרעיון שלי ומיד קבענו יום צילום. הדר שותפי למיזם, הגיע אף הוא ומיד צילמנו וערכנו את הסרטון הראשון ומהר מאוד העלנו אותו לערוץ היוטיוב שלי. "הימים האלו של הצילומים היו מאוד עמוסים רגשית. הייתי מתפרקת בבכי, זה לא היה לי פשוט". מה היו הרגעים הכי הקשים ביותר? "כל סיפור הוא עולם ומלואו, כל חייל, חיילת ובן משפחה הם מרחב אינסוע פי של חיים. אחד מהסיפורים הקשים הוא סיפור בריחתה של גלית לין יחד עם בעלה ממסיבת הנובה. הם הצליחו לאסוף בדרכם מספר נערים ונערות ולהגיע לחוף מבטחים. הסיפור הזה ממש טילטל אותי. זה מסוג הסיפורים שמדגים לנו איזה כוחות טמונים בנו. גם כשראיינתי את האחים של בת השכבה שלי מתיכון כצנלסון, רון צרפתי ז"ל שנרצחה, זה היה קשה יותר, והסיפורים שהכי התחברתי אליהם באופן אישי היו על אלו שאיבדו את בני זוגם". למה? "כי בן הזוג שלי, שהוא רופא ועתודאי, נמצא בעזה, והלב איתו, אז ברור שכל שיחה כזו הייתה עבורי קשה מנשוא". "זו החובה שלי" עד כה צילמה ותיעדה רונן יחד עם ע � סיפורים והעלתה אותם ל 30 כהן כע רוץ הייחודי שזוכה לפופלריות מיום ליום, יש באמתחתה עוד כמה סיפורים שטרם נערכו ועתידים לעלות בקרוב, והפרויקט עוד נמשך: "אני לא מוכנה שהוא ייעצר, אני רואה בזה את חובתי. התיעוד הזה שהוא כל עולמם שלא אלו שלא רוצים שיקירם יישכח, הפך לחלק מעולמי". כאמור, הקריירה של רביד רונן התע : "מגיל צעיר 12 חילה למעשה בגיל מאוד ידעתי שאני אהיה שחקנית. כבר בחטיבה שיחקתי בסדרה אלישע, הייתי אז די 'ירוקה' בתחום, היום אני הרבה יותר בשלה, אני לומדת תיאטרון, מאוד חשוב לי לנסות את הפלטפורמה הזו. כרגע יש לי הרבה תוכניות לעתיד, אני מנסה גם למנן את החדשות, צריך לשע מור על הנפש. אני טיפוס די אופטימי מטבעי. אני לא יודעת אם הרבה יודע עים, אבל עד גיל בית הספר הייתי מוע כנה ללבוש רק ורוד. אני זוכרת שפעם אחת אמא שלי חזרה מקניות לבגדים שעשתה לי ואמרתי לה שאני לא מוכנה ללבוש אותם כי הם לא ורודים. כשעע ליתי לכיתה א', הייתה לנו הגבלה של צבעים בחולצות, ורוד לא נכלל שם וזה שבר לי את הלב. אז יכול להיות שאני לא לובשת רק ורוד, אבל המשקפיים הוורודות לגבי החיים נשארו ויישארו כנראה כל חיי. אני מאמינה שננצח. אני משוכנעת בזה, ולכן חשוב שנדע לצאת מזה גם מחוזקים נפשית, ויחד עם זאת בשום אופן לא לשכוח את מה שהיה, לכן אני מתעדת. רק אם ניגע בעצבים החשופים האלו, בעצב ובאכזריות הבע לתי נסבלת, נדע לצאת מזה". ¿

מדינה במלחמה למען הזיכרון

כשבועיים לאחר פרוץ המלחמה החליטה רביד רונן מכפר סבא לתעד את הכל

"הופתעתי לגלות כמה המשפחות והשורדים רוצים לדבר ולשתף ולהעלות זכרונות, חשוב להם שיכירו את יקירם. ימים שלמים עשיתי עבודת רקע, שיחות מוקדמות עם המשפחות לפני הצילום"

הסרטים המטלטלים של רביד

כבר למעלה משלושה חודשים שהשחקנית והדוגמנית רביד רונן ) מתעדת בסרטונים שיחות 22( עם שורדים מהטבח, משפחות שכולות ובני ובנות זוג של נופלים, המספרים לה מה עבר עליהם ליוזמה העצמאית שלה ● 7.10- ב קראה "זכרונות ברזל" והיא כבר 30- העלתה לרשת למעלה מ "רק אם ניגע בעצבים ● סיפורים החשופים האלו, בעצב ובאכזריות הבלתי נסבלת, נדע לצאת מזה מחוזקים יותר", היא מסבירה

בתחום, ופתחנו בתיעוד שקראנו לו 'זכרונות ברזל' של בני משפחות שכוע לות, בנות ובני זוג של חיילים וחיילות שנפלו, שורדים מהטבח ובני המשפחות שלהם. הבנו שכזה תיעוד יוכל לעלות רק במסגרת ערוץ מיוחד ביוטיוב, והתע חלנו בסדרת צילומים. "בהתחלה מאוד חששתי לגשת אל בני המשפחות, הכאב של כולם היה עדיין טרי, הופתעתי לגלות כמה הם רוצים לדבר ולשתף ולהעלות זכרונות, חשוב להם שיכירו את יקירם. הדר (כהן א.א) היה אחראי על הצד הדיגיטלי ואני הייתי האחראית על התוכן. ימים שלמים עשיתי עבודת רקע, שיחות מוקדמות עם המשפחות לפני הצילום, והיינו קוע בעים ימי צילומים עם שניים או שלושה סיפורים". המשפחה שנחטפה הסיפור הראשון, שגם קיבל חשיע פה בקנה מידה ארצי, היה סיפורה של משפחת אלמוג-גולדשטיין, תושבי

/ אשר אטדגי /

23

ידיעות נתניה, חדרה ˆ 26.1.2024